הסגולה היומית
סגולה לשמחה: וּבְכֵן יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְהֹוָה אֱל ֹהַי וֵאל ֹהֵי אֲבוֹתַי, שֶׁתַּעַזְרֵנִי וְתוֹשִׁ...סגולה לשמחה
וּבְכֵן יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְהֹוָה אֱל ֹהַי וֵאל ֹהֵי אֲבוֹתַי, שֶׁתַּעַזְרֵנִי וְתוֹשִׁיעֵנִי בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים לִזְכּוֹת לְשִׂמְחָה גְּדוֹלָה בֶּאֱמֶת בַּעֲבוֹדָתְךָ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "עִבְדוּ אֶת יְהֹוָה בְּשִׂמְחָה וְגִילוּ בִּרְעָדָה" וּתְזַכֵּנִי בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים לַעֲשׂוֹת כָּל הַמִּצְווֹת בְּשִׂמְחָה גְּדוֹלָה בֶּאֱמֶת, שֶׁיִּהְיֶה לִי שִׂמְחָה גְּדוֹלָה מֵהַמִּצְוָה בְּעַצְמָהּ, שֶׁאָגִיל וְאֶשְׂמַח מְאֹד בִּשְׁעַת עֲשִׂיַּת כָּל מִצְוָה וּמִצְוָה, בַּמֶּה שֶׁזָּכִיתִי בְּרַחֲמֶיךָ לַעֲשׂוֹת הַמִּצְוָה, וְכָל שִׂמְחָתִי יִהְיֶה רַק הַמִּצְוָה לְבַד ל ֹא בִּשְׁבִיל שְׂכַר עוֹלָם הַבָּא, מִכָּל שֶׁכֵּן וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁלּ ֹא יַעֲלֶה בְּדַעְתִּי, חַס וְשָׁלוֹם פְּנִיּוֹת שֶׁל שְׁטוּת בִּשְׁבִיל בְּנֵי אָדָם אוֹ בִּשְׁבִיל עִסְקֵי עוֹלָם הַזֶּה, חַס וְשָׁלוֹם, רַק שֶׁאֶזְכֶּה לַעֲשׂוֹת כָּל הַמִּצְווֹת בְּשִׂמְחָה גְּדוֹלָה מֵהַמִּצְוָה בְּעַצְמָהּ וְיִהְיֶה כָּל הָעוֹלָם הַבָּא שֶׁלִּי בְּהַמִּצְוָה בְּעַצְמָהּ עַד שֶׁלּ ֹא אֶרְצֶה שׁוּם שְׂכַר עוֹלָם הַבָּא בִּשְׁבִיל הַמִּצְוָה, רַק שֶׁכָּל שְׂכָרִי יִהְיֶה שֶׁתְּזַכֵּנִי לַעֲשׂוֹת מִצְוָה אַחֶרֶת בִּשְׂכַר מִצְוָה זֹאת, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: שֶׁשְּׂכַר מִצְוָה מִצְוָהוְאֶזְכֶּה לְהִכָּלֵל בְּךָ עַל יְדֵי מִצְווֹתֶיךָ הַקְּדוֹשִׁים אֲשֶׁר הֵם אַחְדוּתֶךָ וִיקֻיַּם בָּנוּ מִקְרָא שֶׁכָּתוּב: "יִשְׂמַח יְהֹוָה בְּמַעֲשָׂיו", "יִשְׂמַח יִשְׂרָאֵל בְּעוֹשָׂיו", שֶׁאַתָּה תִּשְׂמַח בָּנוּ עַל יְדֵי שֶׁתְּזַכֵּנוּ לַעֲשׂוֹת מַעֲשִׂים טוֹבִים בְּעֵינֶיךָ, וַאֲנַחְנוּ נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בָּךְ, וְתַעַזְרֵנוּ בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים לְהַמְשִׁיךְ חִיּוּת וְשֶׁפַע טוֹבָה וּבְרָכָה עַל יְדֵי עֲשִׂיַּת מִצְווֹתֵינוּ בְּשִׂמְחָה גְּדוֹלָה, לִרְמַ"ח אֵיבָרֵינוּ וּשְׁסָ"ה גִּידֵנוּ, וּלְכָל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ וּלְכָל הַשָּׁנָה כֻּלָּהּ, וְכָל הַשְּׁל ֹשָׁה קוֹמוֹת, הֵן קוֹמַת עוֹלָם הֵן קוֹמַת שָׁנָה הֵן קוֹמַת נֶפֶשׁ כֻּלָּם יִתְבָּרְכוּ וִיקַבְּלוּ חַיִּים וְטוֹבָה וּבְרָכָה וּקְדֻשָּׁה וְטָהֳרָה עַל יְדֵי קִיּוּם מִצְווֹתֵינוּ בְּשִׂמְחָה גְּדוֹלָה:
גדולים מעשי צדיקים - פרק ב'
ישנם ניסים שנעשו לתנאים באופן פרטי להצילם בגלל מסירות נפש על המצוות, וכאשר היה עם אלישע בעל כנפיים שכאשר גזרה מלכות רומי שהמניח תפילין ינקרו את ראשו, היה אלישע מניחם ויוצא עמהם לשוק. פעם אחת ראהו קסדור אחד ואלישע ברח מפניו רץ אחריו כיוון שהגיע אצלו נטלן מראשו ואחזן בידיו. אמר לו הקסדור: מה זה בידך? אמר לו: כנפי יונה. פתח ידיו והיו שם כנפי יונה ועל כך אומרת הגמרא כשם שכנפי יונה מגינות על היונה כך המצוות מגינות על כנסת ישראל.
הרב שלמה עופר | שאו מרום עינכים | כ"ד תמוז ה'תשע"ד
למאמר הקודם בסדרת "גדולים מעשי צדיקים" הקלק כאן!
ובזוהר בלך, מובא שכאשר נעשו לרבי פנחס בן יאיר ניסים והוא כלל לא ידע מהם בכה רבי פנחס ואמר מאירה דלעמא, רחשא דניסא דא עבדת בגיני ואישתזבון אינון יהודאי ולא ידענא, פתח ואמר "לעושה נפלאות גדולות לבדו כי לעולם חסדו" כמה טיבו עביד קודשא בריך הוא עם בני נשא וכמה ניסין ארחיש לון בכל יומא ולא ידע איניש אלא איהו בלחודו.
ומעשה דומה אירע לרבי שמעון בן חלפתא שהלך בדרך ופגעו בו אריות רעבים לטרף. אמר פסוק ומיד ירדו מן השמים שתי ירכיים, אחת אכלו האריות ואחת נטל והביאו לבית המדרש ושם עשה בירור אם הירך טמא או טהור והוכרע כי אין דבר טמא יורד מן השמים (סנהדרין נ"ט: )
וביבמות מביאה הגמרא מעשה ברבן גמליאל שהיה בספינה בלב הים וראה את הספינה של רבי עקיבא טובעת בים. הצטער צער רב וכאשר עלה ליבשה ראה את רבי עקיבא יושב ועוסק בתורה. אמר לו: בני, מי הביאך ליבשה? אמר לו: דף של ספינה נזדמן לי וכל גל וגל שבא עלי נענעתי לו ראשי. וכל כך היתה השליטה על הטבע קלה בעיניהם והנס היה להם לטבע שתיכף לנס חזר רבי עקיבא ללמוד את הסוגיה של שפת הים.
ובמסכת עבודה זרה מספרת הגמרא על רבי מאיר בעל הנס, שאשתו בכתה לפניו על אחותה היושבת בקובה של זונות בגלל גזירת המלך. לקח רבי מאיר שלושה קבין של דינר זהב, הגיע לשומר הפתח והציע לו שישחררנה תמורת הכסף. שאל השומר: ואם יגמר הכסף והמלך יתפוס אותי מה אעשה? אמר לו רבי מאיר תאמר: "אלהא דמאיר ענני" ותנצל. השומר פקפק, מי אמר שזה יעזור? באותה שעה עברו שלושה כלבים טורפים, לקח רגב אדמה וזרק עליהם. החלו רצים אחריו צעק: "אלהא דמאיר ענני" ומיד ברחו. ראה השומר נס זה, שחרר מיד את גיסתו של רבי מאיר. נודע הדבר למלך על מעשהו של השומר וציוה לתלות אותו, אמר השומר: "אלהא דמאיר ענני". ניתק החבל, אמרו לו מדוע אי אפשר לתלותך? אמר להם כל המעשה. הלכו וחקקו דמותו של רבי מאיר בפתח העיר רומי ואמרו, מי שיראהו יתפסנו ויביאנו למלך. נודע הדבר לרבי מאיר והוא נס לבבל.
ובירושלמי ברכות פ"ב מסופר על רבי אבין שנכנס לפני המלך וכשיצא היו פניו מופנות לאחורי המלך, רצה המלך להרגו. נעשה לו נס ונראו שני נצוצות של אש יוצאים מערפו, ועזבוהו...
ומעשה היה בנס עוקצני שכאשר נאסר החכם זעירא בר חנינא, עלו רבי אמי ורבי שמואל להשתדל לשחררו אצל המלך זנביה. המלך שאל בלגלוג: הרי אלוהיכם עושה לכם ניסים, מדוע באתם אלי? וטרם סיים את דבריו הגיעה הודעה נרעשת, אחיו של המלך נדקר ע"י ראש הליסטים בר'נצר, המלך נבהל מאוד ושחרר את זעירא בר חנינא.
וניסים נעשים בעולם להראות לנו, כי שם מקום השכינה וכאשר היה בבית המקדש הראשון בעשרה ניסים שנעשו בבית המקדש המובאים במסכת אבות ה'.
וביומא מובא כאשר הלך ניקנור להביא דלתות לבית המקדש מאלכסנדריה, בחזרתו כמעט שטבעה ספינתו, הטילו למים דלת אחת ולא הועיל. בקשו להטיל גם את הדלת השניה, אמר להם ניקנור: הטילוני יחד עם הדלת, מיד נח הים מזעפו. כיוון שהגיעה לנמל עכו היתה הדלת יוצאת ומבצבצת מתחת דופני הספינה.. שערי ניקנור היו השערים היחידים העשויים מעץ לפי שנעשה בהם נס, שאר השערים היו מזהב וכל זה לזכות הנס לנצח.
ושרשרת הניסים הנוראים שהיו סביב חייו של התנא הקדוש רבי חנינא בן דוסא מובאים במסכת תענית דף כ"ד. ושוב רואים אנו יחסו של רבי חנינא בן דוסא לנושא הנס כאילו אמר מה לי טבע מה לי נס וכך היה שבערב שבת לפנות ערב ראה שבתו עצובה, שאל לה רבי חנינא: מדוע את עצובה? ענתה לו: מפני שטעיתי ושפכתי בנר חומץ במקום שמן, אמר לה: מי שאמר לשמן שידלוק יאמר לחומץ וידלוק וכל כך האמין בדבריו ובטח בשם ברוך הוא, שבשמים רצו להמחיש את הנס והמשיך הנר לדלוק ע"י החומץ עד מוצאי שבת.
ולמעשה הרעיון בהסבר ההנהגה הניסית מובא בדבריו הקדושים של רבי חיא בר אבא, המובאים במסכת נדרים מ"א ואלו דבריו "ואמר רבי אלכסנדרי אמר רבי חיא בר אבא, גדול נס שנעשה לחולה יותר מנס שנעשה לחנניה מישאל ועזריה דאילו חנניה מישאל ועזריה אש של הדיוט והכל יכלין לכבותה, אבל זו של חולה אש של שמים הוא מי יוכל לכבותה" ונשאלת השאלה וכי האש שהושלכו בה חנניה מישאל ועזריה לא מכוח הבורא היתה? וכי לא אש של שמים היא? אלא שכיוון כאן החכם על הסתרת הנס שלצאת חי מתוך האש זה נס קטן, אולם כאשר אדם חולה והכל יודעים כי לחולי ישנו גורם אחד ויחיד שיכל לרפואתו והחולה נתרפא זה נס גדול יותר, רק שמורגלים אנו בניסיך שבכל יום עמנו ערב ובקר וצהרים כמו חולה המתרפא ושוכחים להודות עליהם כי ניסים גמורים הם, בעוד השלכתם לאש היתה מעשי בני אדם דהיינו, שניכר בה כי בני אדם יצוו להשליכם לאש. החולי הנשלח לבני אדם אין כתובת מאשימה אליה פונים וכאן כביכל דרוש רחמי שמים מרובים לצאת מהחולי באשר דינים שורים עליו והקב"ה אוהב משפט ועליו עתה לקום מכיסא דין ולישב בכסא רחמים.
מתוך הספר 'חרבות בשפתותיהם' של הרב שלמה עופר שליט"א
למאמר הבא בסדרת "גדולים מעשי צדיקים" הקלק כאן!
ובזוהר בלך, מובא שכאשר נעשו לרבי פנחס בן יאיר ניסים והוא כלל לא ידע מהם בכה רבי פנחס ואמר מאירה דלעמא, רחשא דניסא דא עבדת בגיני ואישתזבון אינון יהודאי ולא ידענא, פתח ואמר "לעושה נפלאות גדולות לבדו כי לעולם חסדו" כמה טיבו עביד קודשא בריך הוא עם בני נשא וכמה ניסין ארחיש לון בכל יומא ולא ידע איניש אלא איהו בלחודו.
ומעשה דומה אירע לרבי שמעון בן חלפתא שהלך בדרך ופגעו בו אריות רעבים לטרף. אמר פסוק ומיד ירדו מן השמים שתי ירכיים, אחת אכלו האריות ואחת נטל והביאו לבית המדרש ושם עשה בירור אם הירך טמא או טהור והוכרע כי אין דבר טמא יורד מן השמים (סנהדרין נ"ט: )
וביבמות מביאה הגמרא מעשה ברבן גמליאל שהיה בספינה בלב הים וראה את הספינה של רבי עקיבא טובעת בים. הצטער צער רב וכאשר עלה ליבשה ראה את רבי עקיבא יושב ועוסק בתורה. אמר לו: בני, מי הביאך ליבשה? אמר לו: דף של ספינה נזדמן לי וכל גל וגל שבא עלי נענעתי לו ראשי. וכל כך היתה השליטה על הטבע קלה בעיניהם והנס היה להם לטבע שתיכף לנס חזר רבי עקיבא ללמוד את הסוגיה של שפת הים.
ובמסכת עבודה זרה מספרת הגמרא על רבי מאיר בעל הנס, שאשתו בכתה לפניו על אחותה היושבת בקובה של זונות בגלל גזירת המלך. לקח רבי מאיר שלושה קבין של דינר זהב, הגיע לשומר הפתח והציע לו שישחררנה תמורת הכסף. שאל השומר: ואם יגמר הכסף והמלך יתפוס אותי מה אעשה? אמר לו רבי מאיר תאמר: "אלהא דמאיר ענני" ותנצל. השומר פקפק, מי אמר שזה יעזור? באותה שעה עברו שלושה כלבים טורפים, לקח רגב אדמה וזרק עליהם. החלו רצים אחריו צעק: "אלהא דמאיר ענני" ומיד ברחו. ראה השומר נס זה, שחרר מיד את גיסתו של רבי מאיר. נודע הדבר למלך על מעשהו של השומר וציוה לתלות אותו, אמר השומר: "אלהא דמאיר ענני". ניתק החבל, אמרו לו מדוע אי אפשר לתלותך? אמר להם כל המעשה. הלכו וחקקו דמותו של רבי מאיר בפתח העיר רומי ואמרו, מי שיראהו יתפסנו ויביאנו למלך. נודע הדבר לרבי מאיר והוא נס לבבל.
ובירושלמי ברכות פ"ב מסופר על רבי אבין שנכנס לפני המלך וכשיצא היו פניו מופנות לאחורי המלך, רצה המלך להרגו. נעשה לו נס ונראו שני נצוצות של אש יוצאים מערפו, ועזבוהו...
ומעשה היה בנס עוקצני שכאשר נאסר החכם זעירא בר חנינא, עלו רבי אמי ורבי שמואל להשתדל לשחררו אצל המלך זנביה. המלך שאל בלגלוג: הרי אלוהיכם עושה לכם ניסים, מדוע באתם אלי? וטרם סיים את דבריו הגיעה הודעה נרעשת, אחיו של המלך נדקר ע"י ראש הליסטים בר'נצר, המלך נבהל מאוד ושחרר את זעירא בר חנינא.
וניסים נעשים בעולם להראות לנו, כי שם מקום השכינה וכאשר היה בבית המקדש הראשון בעשרה ניסים שנעשו בבית המקדש המובאים במסכת אבות ה'.
וביומא מובא כאשר הלך ניקנור להביא דלתות לבית המקדש מאלכסנדריה, בחזרתו כמעט שטבעה ספינתו, הטילו למים דלת אחת ולא הועיל. בקשו להטיל גם את הדלת השניה, אמר להם ניקנור: הטילוני יחד עם הדלת, מיד נח הים מזעפו. כיוון שהגיעה לנמל עכו היתה הדלת יוצאת ומבצבצת מתחת דופני הספינה.. שערי ניקנור היו השערים היחידים העשויים מעץ לפי שנעשה בהם נס, שאר השערים היו מזהב וכל זה לזכות הנס לנצח.
ושרשרת הניסים הנוראים שהיו סביב חייו של התנא הקדוש רבי חנינא בן דוסא מובאים במסכת תענית דף כ"ד. ושוב רואים אנו יחסו של רבי חנינא בן דוסא לנושא הנס כאילו אמר מה לי טבע מה לי נס וכך היה שבערב שבת לפנות ערב ראה שבתו עצובה, שאל לה רבי חנינא: מדוע את עצובה? ענתה לו: מפני שטעיתי ושפכתי בנר חומץ במקום שמן, אמר לה: מי שאמר לשמן שידלוק יאמר לחומץ וידלוק וכל כך האמין בדבריו ובטח בשם ברוך הוא, שבשמים רצו להמחיש את הנס והמשיך הנר לדלוק ע"י החומץ עד מוצאי שבת.
ולמעשה הרעיון בהסבר ההנהגה הניסית מובא בדבריו הקדושים של רבי חיא בר אבא, המובאים במסכת נדרים מ"א ואלו דבריו "ואמר רבי אלכסנדרי אמר רבי חיא בר אבא, גדול נס שנעשה לחולה יותר מנס שנעשה לחנניה מישאל ועזריה דאילו חנניה מישאל ועזריה אש של הדיוט והכל יכלין לכבותה, אבל זו של חולה אש של שמים הוא מי יוכל לכבותה" ונשאלת השאלה וכי האש שהושלכו בה חנניה מישאל ועזריה לא מכוח הבורא היתה? וכי לא אש של שמים היא? אלא שכיוון כאן החכם על הסתרת הנס שלצאת חי מתוך האש זה נס קטן, אולם כאשר אדם חולה והכל יודעים כי לחולי ישנו גורם אחד ויחיד שיכל לרפואתו והחולה נתרפא זה נס גדול יותר, רק שמורגלים אנו בניסיך שבכל יום עמנו ערב ובקר וצהרים כמו חולה המתרפא ושוכחים להודות עליהם כי ניסים גמורים הם, בעוד השלכתם לאש היתה מעשי בני אדם דהיינו, שניכר בה כי בני אדם יצוו להשליכם לאש. החולי הנשלח לבני אדם אין כתובת מאשימה אליה פונים וכאן כביכל דרוש רחמי שמים מרובים לצאת מהחולי באשר דינים שורים עליו והקב"ה אוהב משפט ועליו עתה לקום מכיסא דין ולישב בכסא רחמים.
מתוך הספר 'חרבות בשפתותיהם' של הרב שלמה עופר שליט"א
למאמר הבא בסדרת "גדולים מעשי צדיקים" הקלק כאן!
דפים קשורים
"כן" - "לא" - זה לא תמיד שחור לבן
שמעון גווירץ | שאו מרום עיניכם
ב' ניסן ה'תשע"ב
חלק מחובת החינוך המוטלת עלינו כהורים היא לאסור על ילדינו דברים מסויימים ולחייבם בדברים מסויימים, ילד חייב לשמוע מהוריו את המילה "לא" מפעם לפעם אחרת הוא יגדל להיות פרא אדם, הורה חייב לומר גם את המילה "כן" ולחייב את ילדיו בדברים מסויימים אחרת ילדיו יצאו פראי אדם
רבי מאיר בעל הנס - ביוגרפיה
שמעון גווירץ | שאו מרום עיניכם
י"ד אייר ה'תשע"ב
רבים חושבים כי יום הילולת רבי מאיר בעל הנס היא ביום י"ד אייר‚ אולם אין לכך כל מקור. בשו"ת ישכיל עבדי הביא ששאל על כך את רבני טבריה והשיבוהו שחנכו אז את ביהמ"ד הגדול שעל ציונו‚ והיתה שמחה גדולה וקיבלו על עצמם לעשות כן בכל שנה ושנה.
היי‚ אלוקים אתה שם? שמעון גווירץ | שאו מרום עיניכם כ"ח סיון ה'תשע"ד אתה מתפלל ומתפלל, האם יש מישהו שעונה? איך הוא עונה? אתה מבקש ממנו דברים, הוא שולח? איך הוא שולח? האם שמעתם פעם על אדם שאלוקים עצר אותו ברחוב ונתן לו כסף להוצאות שבת? הטוב הרע והכסף הרב שלמה עופר | שאו מרום עינכים א' כסלו ה'תשע"גהשכל שבכל דבר... כן, גם השכל שבכסף... אם חשבת שהאשה היא הבזבזנית של הבית - חשוב שוב! כל השפע של הבית תלוי באשה ולא זו בלבד אלא השפע תלוי בהתנהגותך אליה! רוצה כסף קל? כבד את אשתך! אם העבודה יותר חשובה לך מאשתך תהיה לך המון עבודה אבל אתה תפסיד את השפע, הרוחני והגשמי כאחד...
ישראל אשר בך אתפאר הרב שלמה עופר | שאו מרום עינכים ט"ו תמוז ה'תשע"בהרב שלמה עופר בשיעורו על שלשת האותות שנתן הקדוש ברוך הוא לעם ישראל שהם מהמצוות החשובות ביותר ביהדות, שבת ברית ותפילין, ראשי תיבותיהם שבת והם כלולים כולם בשבת...
המקדש הפרטי שלי וחורבנו שמעון גווירץ | שאו מרום עיניכם כ"ב תמוז ה'תשע"ד "מודה אני לפניך מלך חי וקיים שהחזרת בי נשמתי בחמלה רבה אמונתך" כך מתעורר היהודי עם ההבנה כי הנשמה ששוכנת בתוכו היא בסך הכל מושאלת לו ע"י בורא עולם למען ישמור עליה מכל משמר ויגדיל את שוויה ע"י עשיית מצוות וריבוי מעשים טובים.שדות חובה מסומנים באדום