הסגולה היומית
אכילת מוח לב וכבד בהריון: סגולה נאה וחשובה למי שרוצה שיהיו בניה בעלי חכמה בינה ודעת, תזהר מלאכול בימי עיבורה...אכילת מוח לב וכבד בהריון
סגולה נאה וחשובה למי שרוצה שיהיו בניה בעלי חכמה בינה ודעת, תזהר מלאכול בימי עיבורה וההנקה דברים המטמטמים את הלב שסימנם מל"ך 'מוח לב כבד'.רבי מאיר בעל הנס - ביוגרפיה
רבים חושבים כי יום הילולת רבי מאיר בעל הנס היא ביום י"ד אייר‚ אולם אין לכך כל מקור. בשו"ת ישכיל עבדי הביא ששאל על כך את רבני טבריה והשיבוהו שחנכו אז את ביהמ"ד הגדול שעל ציונו‚ והיתה שמחה גדולה וקיבלו על עצמם לעשות כן בכל שנה ושנה.
רבי מאיר המכונה בפי כל 'בעל הנס' "והוא מזרע נירון, השר הגדול של קיסר, ששלחו קיסר להחריב ירושלים קודם ששלח לאספסינוס, ושאל לתינוק ואמר: 'ונתתי את נקמתי באדום ביד עמי ישראל'... ונתגייר, ויצא ממנו זה החסיד אור העליון" [ספר יוחסין].
שמו - רבי מאיר:
בגמרא עירובין מובא כי: "לא רבי מאיר שמו אלא רבי נהוראי שמו, ולמה נקרא שמו רבי מאיר? שהוא מאיר עיני חכמים בהלכה" [עירובין יג, ב, וראה קידושין פב, ב נוסחת הגיליון]. בספר תולדות תנאים ואמוראים [היימאן] בערך ר' מאיר כתב: וראה זה פלא ששם מאיר לא מצינו לשום תנא או אמורא אחר, ובאמת בעירובין אמרו לא ר' מאיר שמו וכו'.
וקשה מאד להבין את דברי חז"ל, שהרי גם אם היה שמו נהוראי שהוא התרגום הארמי לשם מאיר, הרי שמשמעות השם לא השתנת ומשניהם אפשר להבין כי נקרא שמו כך מפני שהוא מאיר עיני חכמים בהלכה. ויתר על כן, הלא מצינו בגמרא (בסוף קידושין ובסנהדרין [צט, א]) מחלוקת בין ר' מאיר ור' נהוראי, משמע כי שני תנאים שונים הם.
אלא יש לומר, יען שבזמנו היה תנא אחר בשם ר' נהוראי וכדי שלא יתבלבלו בינהם רצו לכנותו בשם אחר, אך מאחר ולא רצו לשנות את שמו לשם שלא יביא לידי ביטוי את המשמעות המיוחדת שניתנה לו מפני ששמו נאה לו, לכן קראוהו בשם ר' מאיר שגם שם זה מורה על שמנהיר עיני חכמים.
שמו - בעל הנס:
ישנם כאלו הטוענים כי אין כל קשר בין התנא רבי מאיר לבין רבי מאיר הידוע בכינויו "בעל הנס" אך אין שום מקור או ראיות לטענה זו והיא מופרכת מכל וכל...
"רבי מאיר בעל הנס הוא ר' מאיר התנא... ולזאת קראוהו בעל הנס, לפי שזכותו עצומה מאד לעשות לנו נסים ונפלאות בכל הפרטים, וממנו נלקח לומר 'אלקא דמאיר עננו'" [טבור הארץ].
מקובל לייחס לר' מאיר את השם 'בעל הנס' בגלל הסיפור הבא: אחותה של ברוריה אשת רבי מאיר, שהיתה בתו של רבי חנינא בן תרדיון, נתפסה והובאה לבית האסורים. הלך רבי מאיר לפדותה. בא אצל השומר וביקש לשחררה. אמר השומר כי מתיירא הוא מן המלכות. נתן לו רבי מאיר סכום של דינרים ואמר לו, במחצית הסכום תשתמש לפייס את השלטון, והמחצית השניה תהיה לך. שאל השומר: מה אעשה כשיכלו הדינרים? אמר לו רבי מאיר: תאמר 'אלהא דמאיר ענני' ותנצל. וכן היה [עבודה זרה יח, א].
נישואיו:
רבי מאיר בעל הנס נשא לאשה את ברוריה בת רבי חנינא בן תרדיון שהיה אחד מעשרה הרוגי מלכות, הגמרא מזכירה אותה רבות כאישה חכמה ביותר וכאשת חיל ממדרגה ראשונה
על הפסוק אשת חיל מי ימצא, הביאו חז"ל את הסיפור הבא: מעשה היה בר' מאיר שהיה יושב ודורש בבית המדרש בשבת במנחה ומתו שני בניו, מה עשתה אמן [ברוריה]? הניחה שניהם על המיטה ופרסה סדין עליהם. במוצאי שבת בא ר' מאיר מבית המדרש לביתו, אמר לה: היכן שני בני? אמרה: לבית המדרש הלכו. אמר לה: צפיתי לבית המדרש ולא ראיתי אותם. נתנו לו כוס של הבדלה, והבדיל. חזר ואמר: היכן שני בני? אמרה לו: הלכו למקום אחר ועכשיו הם באים. הקריבה לפניו המאכל ואכל ובירך. לאחר שבירך אמרה לו: רבי, שאלה אחת יש לי לשאול לך. אמר לה: אמרי שאלתך. אמרה לו: רבי, קודם היום בא אדם אחד ונתן לי פקדון, ועכשיו בא ליטול אותו, נחזיר לו או לא? אמר לה: בתי, מי שיש פקדון אצלו הוא צריך להחזירו לרבו [=לבעליו]. אמרה לו: רבי, חוץ מדעתך לא הייתי נותנת אצלו. מה עשתה? תפשתו בידה, והעלתה אותו לאותו חדר, והקריבה אותו למיטה ונטלה סדין מעליהם וראה שניהם מתים ומונחים על המיטה. התחיל בוכה ואומר: בני בני, רבי רבי. בני - בדרך ארץ, ורבי - שהיו מאירין פני בתורתן. באותה שעה אמרה לו לר' מאיר: רבי, לא כך אמרת לי? אני צריך להחזיר הפקדון לרבו. אמר [איוב א, כא]: ה' נתן וה' לקח יהי שם ה' מבורך [מדרש משלי לא].
ענוותנותו:
רבי מאיר עצמו לא נהג הלכה כדברי עצמו במקום שחבריו חלקו עליו: "אמר רבי שמעון בן אלעזר: פעם אחת חש רבי מאיר במעיו, ובקשנו לטרוף לו יין ושמן ולא הניחנו. אמרנו לו: דבריך יבטלו בחייך? אמר לנו: אף על פי שאני אומר כך וחברי אומרים כך, מימי לא מלאני לבי לעבור על דברי חברי" [שבת קלד, א].
פעם גזר אדם אחד על אשתו שאיחרה להגיע לביתה בליל שבת, מפני שנשתהתה בדרשתו של רבי מאיר, שלא תיכנס הביתה עד שתלך ותירק בעינו של הדרשן, הלא הוא רבי מאיר. צפה רבי מאיר ברוח הקודש, ועשה עצמו כאילו יש לו כאבים בעינו, ואמר: כל אשה שיודעת ללחוש בעין תבוא ותלחש. אמרו לה שכנותיה: לכי ורקי בעינו, וכך תוכלי לחזור לביתך. כשבאה אצל רבי מאיר, שאלה: יודעת את ללחוש בעין? מרוב פחדה של אותה אשה אמרה לו: לא. אמר לה רבי מאיר: רקי בפני שבע פעמים ויוקל לי יותר מאשר אם ידעת ללחוש. לאחר שעשתה כן אמר לה: לכי אמרי לבעלך: אתה אמרת פעם אחת, ואני ירקתי שבע פעמים. אמרו התלמידים לרבי מאיר: רבי, כך מבזין את התורה? הלא אילו אמרת לנו, היינו מביאים אותו ומלקים אותו, והיה הוא מתרצה ומפייס את אשתו. אמר להם: ולא יהא כבוד מאיר ככבוד קונו? מה אם שם הקודש שנכתב בקדושה, אמר הכתוב שיימחה על המים בשביל להטיל שלום בין איש לאשתו, וכבוד מאיר לא כל שכן? [ירושלמי סוטה א, ד].
אמרותיו:
"רבי מאיר אומר: הוי ממעט בעסק, ועסוק בתורה, והוי שפל רוח בפני כל אדם, ואם בטלת מן התורה יש לך בטלים הרבה כנגדך, ואם עמלת בתורה יש לו שכר הרבה ליתן לך" [אבות ד, י].
"רבי מאיר אומר: כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה, ולא עוד אלא שכל העולם כולו כדאי לו, נקרא ריע, אהוב, אוהב את המקום, אוהב את הבריות, משמח את המקום, משמח את הבריות, ומלבשתו ענוה ויראה, ומכשרתו להיות צדיק, חסיד, ישר ונאמן, ומרחקתו מן החטא ומקרבתו לידי זכות, ונהנין ממנה עצה ותושיה בינה וגבורה שנאמר [משלי ח, יד]: 'לי עצה ותושיה, אני בינה, לי גבורה', ונותנת לו מלכות וממשלה וחקור דין, ומגלין לו רזי תורה ונעשה כמעין המתגבר וכנהר שאינו פוסק, והוי צנוע וארך רוח ומוחל על עלבונו ומגדלתו ומרוממתו על כל המעשים" [אבות ו, א].
מורגל היה בפיו של רבי מאיר: "גמור בכל לבבך ובכל נפשך לדעת את דרכי ולשקוד על דלתי תורתי, נצור תורתי בלבך ונגד עיניך תהיה יראתי, שמור פיך מכל חטא וטהר וקדש עצמך מכל אשמה ועון, ואני אהיה עמך בכל מקום" [ברכות יז, א].
"היה ר' מאיר אומר: אל יסרהב אדם לחבירו לסעוד אצלו ויודע בו שאינו סועד, ולא ירבה לו בתקרובת ויודע בו שאינו מקבל, ולא יפתח לו חביות המכורות לחנוני אלא אם כן הודיעו, ולא יאמר לו סוך שמן מפך ריקן, ואם בשביל כבודו מותר" [חולין צד, א].
"אמר ר' מאיר: עשה אדם מצוה אחת - מוסרין לו מלאך אחד, עשה שתי מצוות - מוסרין לו שני מלאכים, עשה מצוות הרבה - מוסרין לו מלאכים הרבה שנאמר [תהלים צא, יא]: 'כי מלאכיו יצוה לך לשמרך וגו', ולמה? כדי לשומרו מן המזיקין" [מדרש תנחומא ויצא, ג].
עובדות:
"משמת ר' מאיר בטלו מושלי משלים" [משנה סוטה ט, טו].
רבי מאיר בעל הנס, תלמידו המובהק של רבי עקיבא [סנהדרין פו, א; הקדמת הרמב"ם למשנה].
נראה שחי בטבריה [אך ככל הנראה לא נפטר בה], ולכל הפחות דרש בבית המדרש שבה [ירושלמי סוטה א, ד; קהלת רבה ז, ח] .
רבי מאיר היה מהחמשה שנסמכו ע"י ר' יהודה בן בבא [סנהדרין יד, א].
"סתם מתניתין ר' מאיר" – כלומר, סתם הלכה שבמשנה ללא שם אומרה, משמו של רבי מאיר היא [סנהדרין פו, א].
"אמר רבינא: ... כל הרואה רבי מאיר בבית המדרש כאילו עוקר הרי הרים וטוחנן זה בזה" [סנהדרין כד, א].
מעלותיו של רבי מאיר רבות הן, אך צניעותו היא הבולטת במיוחד, כפי שנראה להלן:
רבי יוסי בן חלפתא היה משבח את רבי מאיר בלשון זו: "אדם גדול, אדם קדוש, אדם צנוע" [ירושלמי מועד קטן ג, ה].
עליו נאמר: "גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שאין בדור של רבי מאיר כמותו, ומפני מה לא קבעו הלכה כמותו? שלא יכלו חבריו לעמוד על סוף דעתו" [עירובין יג, ב].
אמר ר' יהושע בן לוי: כל מקום שאתה מוצא 'משום ר' ישמעאל אמר תלמיד אחד לפני רבי עקיבא' אינו אלא ר' מאיר ששימש את ר' ישמעאל ואת ר' עקיבא. מתחילה בא לפני ר' עקיבא ולא היה יכול לעמוד בו, בא לפני ר' ישמעאל ושנה משנה, ושוב חזר לפני ר' עקיבא לסבור סברא [עירובין יג, א].
גדולים צדיקים במיתתם
ניסים ונפלאות על קברי הצדיקים
במכתב מיום ח' אדר א' תרכ"ז עליו חתומים חמשה מרבניה הספרדים של טבריא נכתב: "כה דברי רועי צאן קדושים חכמי ומנהיגי טבריא ת"ו החתומים ביום אדר ראשון שנת תרכ"ז. ביום ט"ו בשבט התחלנו בבנין הקדוש ליסד את הבית, ובהיותנו עסוקים בבנין וביסוד הגענו אצל הציון הקדוש שהיה מקודם שני עמודים גדולים זה ע"י זה מעומדים לרמוז כי התנא הקדוש קבור מעומד כמבואר בכתבי רבינו האר"י זיע"א. ואמרנו הלא טוב להסיר ערימות העפר מעל גבי המצבה וישימו העמודים ע"ג המצבה ממש... ביום ב' הוא אדר הראשון, נתקבצו ובאו קרוב לחמישים בני אדם טרחו ויגעו עד שהסירו העמודים ממקומם ופנו לסובב את העמוד הראשון בדרך ארוכה על ידי מוטות וחבלים, להגביהו ולשומו על המצבה, ותכבד העבודה על האנשים עד כי פנה היום, והם מתייעצים ומדברים להביא עצות מרחוק לראות אופן ותיקון למען הביא את העמוד השני לשים ע"ג חברו, והסכימו להניח עד יום המחרת. וגדל הצער מאוד, איך יהיה לינה אחת והמצבה פנויה מעמוד השני, והמה ראו מעשה השם ונפלאותיו וקפץ העמוד וניתר ממקומו בכח גדול וביד חזקה ונפל על גבי חברו איש אל אחיהו, ותבקע הארץ לקולו והעמודים שם הם הפנו נסו יחדיו. ויהי בראותם כי ישב העמוד במקומו על גב חברו יחדיו ידובקו, ספקו כפים, רקדו כאילים בשמחה ובשירים, והפלא הזה בפני קהל ועדה מישראל". הפלא הזה מתואר גם ע"י האבי"ר במסעו משנת תרכ"ז, וכך סיים את סיפורו: "כדברים האלה אתה שומע ידידי מכל אלה נמצאו שם באותה העת, יהודים קרוב לחמישים, וגויים העושים במלאכה אשר שם כמו שמונה. ואתה הבחירה ברצונך הטוב, להאמין או לשפוט בדעתך, ראה אני עשיתי את שלי להודיעך אשר ראיתי בעיני ואשר שמעתי באזני מפי רבים ושלמים ". [ר' אברהם ב"ק באגרתו להרא"מ לונץ כותב בשנת תרל"א: 'אנכי מזמן רב הייתי הולך להתפלל על ציון התנא ר' מאיר בעה"נ, ולא היה שום ציון על קברו, רק אחד עמוד אבן מריחיים... ואמרו שבכאן נטמן תחת זה האבן', וראה טובת מראה לעיל. כמו"כ הבן איש חי במראות יחזקאל מזכיר מעשה זה שנמצא שהמצבה העליונה [-שני אבני סלע זו ע"ג זו] יושבת בדיוק על המצבה התחתונה].
בספר ילקוט יוסף [להגרי"ח ילוז] נדפס כל הסיפור הנורא הזה בשם 12 מרבני וחכמי טבריה, ושם נוסף כי בתחילה היו 2 עמודים שוכבים זה ע"ג זה בגובה אמה לציון מקום קבורת התנא, ותוך כדי העבודות בתחילה נתגלה תבנית בנין מכוון כנגד העמודים שעמדו במקום, והמצבה כנגד בין העמודים, וביום ח' אדר א' תרכ"ז כשהחליטו לנקות המצבה ולשים העמודים בדיוק עליה, הוזזו 2 העמודים לצורך הניקוי, ובכח רב הושם העמוד הראשון ע"ג המצבה ואז קרה הנס שהעמוד השני חזר אל מקומו הראשון.
עוד מסופר בפי אנשי טבריה כי לאחר שהציון נהרס ברעש בשנת תקצ"ז, נעלם המקום ונשכח הציון, עד שפעם אחת ישב רועה עם צאנו ע"ג האבן הזו ונרדם. והנה בחלומו בא אליו ר' מאיר ואמר לו אתה שוכב על מקום קבורתי. למחר בא וגילה הדבר לחכמי טבריה וחפרו במקום ההוא ומצאו את העמוד, ומיד מת אותו הרועה והבינו כי אמת הדבר.
פטירתו:
רבי מאיר נפטר בשנת ג'תתפ"א ור' חיים ויטאל מביא בכתבי האר"י: 'הודה לי מורי ז"ל על ר' מאיר, שהוא קבור מעומד' (שער הגלגולים).
יום פטירתו אינו נזכר בשום מקום! זהו שיבוש שהשתרש כי ביום י"ד אייר חל יום ההילולא אלא זהו יום חנוכת הבית של מצבתו ("שדי חמד").
רבים חושבים כי יום הילולת רבי מאיר בעל הנס היא ביום י"ד אייר‚ אולם אין לכך כל מקור. בשו"ת ישכיל עבדי הביא ששאל על כך את רבני טבריה והשיבוהו שחנכו אז את ביהמ"ד הגדול שעל ציונו‚ והיתה שמחה גדולה וקיבלו על עצמם לעשות כן בכל שנה ושנה.
יום פטירתו לא ידוע, אך מובא בבן איש חי [שנה א וישב כח] שיש ענין להדליק נר לכבוד ר' מאיר בא טבת, וכן הובא במועד לכל חי להגר"ח פלאג'י.
דפים קשורים
מוסדות שאו מרום עיניכם הוקמו לפני כ-20 שנה, ע"י הרב שלמה עופר שליט"א במטרה "לעזור", לעזור לאלמנות ויתומים, לעזור לנוער במצוקה, לעזור לבחורים ולאברכים, לחזק יהודים ולהפיץ יהדות לעם ישראל באשר הוא ובעיקר לקרבם לאבא, אבינו שבשמיים.
רבי שמעון בר יוחאי | ביוגרפיה שמעון גווירץ | שאו מרום עיניכם ט"ו אייר ה'תשע"ברבי שמעון בר יוחאי המכונה בקיצור בשם 'רשב"י' נולד לאביו רבי יוחאי והינו תנא בן הדור הרביעי, סתם רבי שמעון המוזכר בש"ס הוא רבי שמעון בר יוחאי.
מנהגי ל"ג בעומר והפיוטים שמעון גווירץ | שאו מרום עיניכם ט"ו אייר ה'תשע"ב"יום י"ח באייר שלושים ושלושה בספירת העומר, יום הילולא [= יום שמחתו] של רבי שמעון בר יוחאי, עשאוהו ישראל יום טוב באמצע ימי הצער שלפניו ושלאחריו. אין אומרים בו תחנון. עושים בו שמחת נשואין ומסתפרים בו כמנהג האשכנזים...
ימי ספירת העומר (לצפייה) הרב שלמה עופר | שאו מרום עינכים י"ז אייר ה'תשע"בביום ראשון, י"ד אייר פסח שני (06/05/2012) מסר הרב שלמה עופר שיעור מיוחד בנצרת עילית בנושאים הבאים: ימי ספירת העומר | פסח שני | קבלת התורה | אהבת חינם | צדקה ועוד' בואו לצפות!
לוי בן יעקב | ביוגרפיה שמעון גווירץ | שאו מרום עיניכם י"א כסלו ה'תשע"ב לוי נולד בשנת א'קצ"ה בט"ו לחודש ניסן, ליעקב אבינו וללאה אמנו, אבי שבט לוי, מהם יצאו הכהנים והלווים."לוי נולד בי"ו בניסן" [ילקוט שמעוני שמות, קסב]
"נולד ט"ז ניסן, ב"א קצ"ה, פ"ז ליעקב, ומת בן קל"ז" [מסעות משה]
"נולד א' ניסן" [ספר היובלות כח, כ]