הסגולה היומית
המעביר על מדותיו: אמרו רז"ל כל המעביר על מדותיו מעבירין לו על כל פשעיו, שנאמר נושא עון ועובר על פשע,...המעביר על מדותיו
אמרו רז"ל כל המעביר על מדותיו מעבירין לו על כל פשעיו, שנאמר נושא עון ועובר על פשע, למי נושא עון למי שעובר על פשע. לכן יוכיח האדם את נפשו ויאמר לו, למה תסבול יסורים בעולם הזה ובגיהנם על עונותיך, הלא טוב לך לסבול חרפת אנוש וגידופיו ולא תענה, ותשמח ביסורים אלו, כי תעלת רפואה הם לנפשך, זרח בחשך אורך, כמו שאמרו רז"ל, הנעלבין ואינן עולבין שומעין חרפתם ואינן כהסיבין עחסין מאהבה ושמחים ביסורים עליהם הכתוב אומר ואוהביו כצאת השמש בגבורתו, פירש החסיד ששלש מדרגות דבר התנא, זו למעלה מזו. ראשונה זה מי ששומע חרפתו ומשיב, אבל אינו מעליב את חבירו בתשובתו. שנית, אם אינו משיב כלל, אך לבו מר לו בקרבו. שלישית, ששמח ביסורין, הם הדברים של חרפה אשר שמע, אולי גם ה' יכפר עונותיו
רבי שמעון בר יוחאי | ביוגרפיה
רבי שמעון בר יוחאי המכונה בקיצור בשם 'רשב"י' נולד לאביו רבי יוחאי והינו תנא בן הדור הרביעי, סתם רבי שמעון המוזכר בש"ס הוא רבי שמעון בר יוחאי.
רבי שמעון בר יוחאי המכונה בקיצור בשם ′רשב"י′ נולד לאביו רבי יוחאי והינו תנא בן הדור הרביעי, סתם רבי שמעון המוזכר בש"ס הוא רבי שמעון בר יוחאי.
גלותו:
פעם בעת שיחה עם חכמים אחרים על מעשי הרומאים, תקף רבי שמעון את מלכות רומי ואמר: ′כל מה שתיקנו לא תקנו אלא לצורך עצמן: תיקנו שווקין - להושיב בהן זונות, מרחצאות - לעדן בהן עצמן, גשרים - ליטול מהן מכס′. הלך יהודה בן גרים, שישב עמהם, וסיפר את הדברים עד שנשמעו למלכות. כאשר ביקשה המלכות להרוג את רבי שמעון בר יוחאי מפני שדיבר בגנותה, הלכו הוא ובנו רבי אלעזר והסתתרו בבית המדרש, והיתה אשתו מביאה להם מזון. כאשר לא יכלו עוד להסתתר שם הלכו והתחבאו במערה , ונעשה להם נס ונברא להם עץ חרוב ומעיין מים. כדי לשמר את בגדיהם ישבו עד צווארם בחול ועסקו בתורה, ורק לתפילה לבשו בגדיהם. שתים עשרה שנה ישבו במערה עד שמת הקיסר. כשמת הקיסר בא אליהו הנביא לפתח המערה וסיפר להם שבטלה הגזירה. יצאו רבי שמעון ובנו מן המערה, אך מרוב קדושתם ופרישותם לא יכלו לסבול את העולם שבחוץ, על כן נכנסו לשנה נוספת [שבת לג, ב].
על הקשר התורני המיוחד שבין רשב"י לבין חותנו רבי פנחס בן יאיר, ניתן ללמוד מהסיפור הבא: כאשר יצא רבי שמעון מהמערה שהתחבא בה מפני השלטון הרומאי, שמע רבי פנחס בן יאיר, ויצא לקראתו. ראה רבי פנחס שגופו מלא סדקים מפאת החול שישב בו שלוש עשרה שנה, ובכה ואמר: אוי לי שראיתיך בכך. אמר לו רשב"י: אשריך שראיתני בכך, שאילמלי לא ראיתני בכך, לא מצאת בי כך. ומבארת הגמרא, מהו כך שמצא בו? שמתחילה [קודם המערה] כשהיה רשב"י מקשה קושיא, היה רבי פנחס בן יאיר מתרץ לו תריסר תירוצים, ולאחר שיצא מהמערה כשהיה רבי פנחס בן יאיר מקשה קושיא, היה רשב"י מתרץ לו עשרים וארבעה תירוצים [שבת לג, ב].
תורה או עבודה:
"רבי שמעון אומר: המהלך בדרך ושונה, ומפסיק ממשנתו ואומר מה נאה אילן זה ומה נאה ניר זה, מעלה עליו הכתוב כאילו מתחייב בנפשו" [אבות ג, ז].
הקפדה יתרה זו בענין לימוד התורה מתבטאת גם בכך, שבניגוד לדעת ר′ ישמעאל שסבור שיש לנהוג יחד עם לימוד התורה גם מנהג דרך ארץ – היינו שיש לעסוק גם בעבודת כפיים, רבי שמעון אומר: "אפשר אדם חורש בשעת חרישה וזורע בשעת זריעה וקוצר בשעת קצירה ודש בשעת דישה וזורה בשעת הרוח, תורה מה תהא עליה? אלא: בזמן שישראל עושין רצונו של מקום - מלאכתן נעשית על ידי אחרים, שנאמר [ישעיהו סא, ה]: ′ועמדו זרים ורעו צאנכם וגו′, ובזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום - מלאכתן נעשית על ידי עצמן, שנאמר [דברים יא, יד]: ′ואספת דגנך′. ולא עוד, אלא שמלאכת אחרים נעשית על ידן, שנאמר [דברים כח, מח]: ′ועבדת את אויבך וגו′" [ברכות לה, ב] .
גדרי ההלכה:
פעם טייל רבי שמעון בר יוחאי בשנת שמיטה וראה אדם מלקט ספיחי שביעית. אמר לו: ולא שביעית הוא? ענה לו האיש: ולא אתה הוא שמתיר? הלא כך שנינו: ′כל הספיחין מותרין חוץ מספיחי כרוב, לפי שאין כיוצא בהן בירקות שדה′. ענה לו רבי שמעון: ואין חברי חולקין עלי? וקרא עליו את הפסוק [קהלת י, ח]: ′ופורץ גדר ישכנו נחש′, וכן היה לו [קהלת רבה י, ח].
בספר ויקהל משה [נד, א] כתב כי לרוב אין הלכה כרשב"י לפי שאין העולם ראוי לכך בזמן הזה, אולם לעתיד לבוא יהיה הלכה כרשב"י.
גזירות המלכות:
"תנו רבנן: שלש גזירות גזרה מלכות הרשעה בימי רבי שמעון בן יוחאי: שלא תתקיים מצות מילה, שלא לקיים את השבת, ושלא לקיים את הנדה. והיה שם זקן אחד ושמו רבי ראובן האיצטרובלי, והוא נכנס ויוצא לפני המלך בלא רשות. יום אחד נכנס לפני המלך ומצא אותו שהיה יושב לבדו. אמר לו רבי ראובן: אדוני המלך, לאדם שיש לו אויבים רבים מהו רוצה, שיהיו חלשים או גבורים? אלו יהודים אינם חלשים אלא בשביל המילה; כיון שיש בן לאחד מהם מביאו וחותך בשרו לשמונה ימים ותושש כוחו, שוב אין בו כח יותר. אם אתה תבטל מילה מהם שלא יהיו נמולין - מיד הם מתגברים, וכשאתה משגר אוכלוסין עליהם מיד הם מורדים בך. אמר לו: יפה אמרת, תיבטל.
שוב פעם אחת אמר לו למלך: מי שיש לו אויבים מהו, שיהיו עניים או עשירים? אמר לו: עניים. אמר לו רבי ראובן איצטרובלי: אלו יהודים אינם עניים אלא בשביל שהם מקיימים את המצוה ומשמרים את השבת; עושה אחד מהם מלאכה כל ימות השבת וכשמגיע ערב שבת הוא מוציא בשביל כבוד שבת, ויש מהם שאין בידו מה יוציא. ואם אתה מבטל שבת - יהיו עשירים כמוך, וכשאתה משלח אוכלוסין עליהם - מיד הם מורדים בך. אמר לו: יפה אמרת, תיבטל.
שוב פעם אחת אמר לו ראובן בן איצטרובלי: אדוני המלך, מי שיש לו אויבים, מהו רוצה, שיהיו מרובים או מועטים? אמר לו: מועטים. אמר לו: אדוני המלך, אלו היהודים אינם מועטים אלא בשביל שהם משמרים את הנדה; אחת מהם יושבת שבעה ימים, ארבעה עשר וארבעים ושמונה. ואם אתה מבטל נדה מהם והם משמשים מטותיהם בין ביום ובלילה כשהן נדות - הם פרים ורבים כמותינו. אמר לו: יפה אמרת, תיבטל גזירה זו.
אמר לו: כתוב איגרת להם ושלח לארץ ישראל. מיד ציווה המלך לכתוב איגרת, ויצא רבי ראובן בן איצטרובלי ונכנסו גדולי מלכות אצל המלך ומצאו דברים כתובים. אמרו: אצבע של יהודים נכנסה לכאן. אמרו לו: חזור בך. אמר להם: אין המלך חוזר בדברים. אמרו לו: כתוב באגרת - כל מי שיוליכם יהרג. ציוה המלך ועשה כן. שמע רבי ראובן ושלח לארץ ישראל שכך היה המעשה, ועכשיו, אם יש בכם איש מלומד בניסים יבא ויטול האיגרת. נתנו עיניהם ברבי שמעון בן יוחאי. אמר להם: אין אני הולך לעצמי. נתן עיניו ברבי אליעזר ברבי יוסי... תלה רבי שמעון עיניו לתורן של ספינה, וראה שדה, אשמדאי, שהיתה יושבת עליו. אמר רבי שמעון: מה טיבך? אמר לו: לעשות לכם נס. באותה שעה אמר רבי שמעון בן יוחאי: ריבונו של עולם, להגר שפחתך זימנת חמשה מלאכים ולי שדה? אמר לו רבי שמעון: ואיזה נס תעשה? אמר לו: עכשיו אני הולך ונכנס בבתו של מלך. והיא צווחת ואומרת הביאו לי רבי שמעון בן יוחאי, הביאו לי רבי שמעון בן יוחאי. ואתה בא ולוחש באזנה ואני יוצא ממנה. אמר לו: ומה סימן יש כשאתה יוצא ממנה? אמר לו: באותה שעה היא שוברת כל כלי זכוכית שיש בבית המלך. אמר לו: לך ועשה כאשר דיברת. הלך ונכנס בבתו של מלך, והיתה צווחת ואומרת הביאו לי רבי שמעון בן יוחאי. שלחו לארץ ישראל אחריו, אמרו להם: הרי הוא לפניכם בספינה. באו, מצאוהו בספינה והוליכוהו לפני המלך. אמר לו המלך: אתה הוא רבי שמעון בן יוחאי? אמר לו: הן. אמר לו: אתה יודע לרפאות את בתי? אמר לו: הן. אמר לו: ומה תעשה לה? אמר לו רבי שמעון בן יוחאי: אני לוחש לה באזנה והיא מתרפאת. אמר לו המלך: ומה סימן יש לך? אמר לו: באותה שעה היא שוברת כל כלי זכוכית שהן בבית המלך. ולחש לה רבי שמעון בן יוחאי על אזנה ונתרפאת, ויצאה ושברה כל כלי זכוכית של מלך. אמר לו המלך לרבי שמעון בן יוחאי: מה אתה מבקש שאתן לך? אמר לו רבי שמעון בן יוחאי: איני מבקש אלא האגרות שכתבת לבטל הגזירה. [שאלו: והרי] כתוב בהן: כל מי שיוליכם יהרג? אמר לו: אם כן, זה הוא הדורון של מלך? שכל מי שיעשה לו כן [= שיעשה לו טובה] פורע בהריגה? אמר לו: אין אני פורע בהריגה. אמר לו: אני מקבל עלי. מיד ציוה המלך וקרע האגרות הראשונות וכתבו לו אחרות, והלכו לארץ ישראל ובטלו הגזירות" [מדרש זוטא איכה א, מג].
פועל ישועות:
פעם החליט רשב"י לטהר את טבריה מטומאת המתים. נטל תורמוסים, והיה קוצצן ומשליכן, ובכל מקום שהיה בו מת, היה המת צף ועולה באורח נס. ראה אותו כותי אחד ואמר: אין אני הולך ומשחק באותו סב יהודי? נטל מת, טמן אותו במקום שכבר טיהר רבי שמעון, בא לפניו ושאל אותו: לא טיהרת כבר אתר פלוני? צפה רבי שמעון ברוח הקודש שהכותי הוא זה שהניח שם את גופת המת, ואמר: גוזר אני על העליונים שירדו ועל התחתונים שיעלו. וכן היה, המת קם לתחיה והכותי נקבר באותו מקום [ירושלמי שביעית ט, א; שבת לד, א; קהלת רבה י, ח].
"מעשה בתלמיד אחד של ר′ שמעון בן יוחאי שיצא חוצה לארץ, ובא עשיר. והיו התלמידים רואין אותו ומקנאין בו, והיו מבקשים הן לצאת לחוצה לארץ, וידע ר′ שמעון, והוציאן לבקעה אחת של פגי מדון , ונתפלל ואמר: בקעה בקעה, מלאי דינרי זהב! התחילה מושכת דינרי זהב לפניהן. אמר להם: אם זהב אתם מבקשים, הרי זהב, טלו לכם. אלא, היו יודעין: כל מי שהוא נוטל עכשיו, חלקו של עולם הבא הוא נוטל, שאין מתן שכר התורה אלא לעולם הבא" [שמות רבה נב, ג].
מעשה באשה אחת בצידן ששהתה עשר שנים עם בעלה ולא ילדה. באו אצל ר′ שמעון בן יוחאי, ואמרו לו שרוצים הם להתגרש זה מזה. אמר להם: חייכם, כשם שנזדווגתם זה לזה במאכל ובמשתה, כך אין אתם פורשים אלא מתוך מאכל ומשתה. הלכו בדרכיו ועשו לעצמם יום טוב, ועשו סעודה גדולה, ושיכרה האשה את בעלה יותר מדי. כיון שנתיישבה דעתו עליו, אמר לה: בתי, ראי כל חפץ טוב שיש לי בבית וטלי אותו ולכי לבית אביך. מה עשתה? כשנרדם רמזה לעבדיה ולשפחותיה, ואמרה להם: שאוהו במיטה וקחו אותו והוליכוהו לבית אבא. בחצות, כאשר פגה השפעת היין, ננער האיש משנתו, ואמר לה: בתי היכן אני נתון? אמרה לו: בבית אבי. אמר לה: מה לי לבית אביך? אמרה לו: לא כך אמרת לי בערב, כל חפץ טוב שיש בביתי טלי אותו ולכי לבית אביך? אין חפץ טוב לי בעולם יותר ממך. הלכו להם אצל רבי שמעון בן יוחאי, ועמד והתפלל עליהם ונפקדו. ללמדך, מה הקדוש ברוך הוא פוקד עקרות, אף צדיקים פוקדים עקרות" [שיר השירים רבה ′נגילה ונשמחה′ אות ב].
עובדות והנהגות:
זכותו של רבי שמעון הגנה על דורו. בימיו לא נראתה הקשת [כתובות עז, ב], וכן אמר: "יכול אני לפטור את כל העולם כולו מן הדין מיום שנבראתי עד עתה, ואלמלי אליעזר בני עמי - מיום שנברא העולם ועד עכשיו, ואלמלי יותם בן עוזיהו עמנו - מיום שנברא העולם עד סופו" [סוכה מה, ב]. וכן: "ראיתי בני עליה והן מועטין. אם אלף הן - אני ובני מהן, אם מאה הם - אני ובני מהן, אם שניים הן - אני ובני הן" [שם]. בנוסף, פעם אחת גזרה המלכות לבטל כמה מצוות חשובות. החליטו החכמים לשלוח מישהו מביניהם להשתדל לביטול הגזירות, והחליטו כי רבי שמעון בר יוחאי ילך, מפני שהוא מלומד בניסים [מעילה יז, ב].
אף העיד על עצמו: ′מימי לא עלתה קללת חברי למטתי′ – כלומר, שמעולם לא הסתיים היום והוא עודנו כועס על עוול שעשה לו מישהו [כלה רבתי פרק ג].
רבותיו:
רבי שמעון היה מחמשת התלמידים שנשארו אחרי פטירת עשרים וארבעה אלף תלמידי רבי עקיבא, בין פסח לעצרת: "אחרי שמתו כ"ד אלף התלמידים, שב רבי עקיבא ולימד אותם לה′ זקנים שהם: ר′ יהודה, ור′ יוסי ור′ שמעון ור′ מאיר ור′ אלעזר בן שמוע, שהם העמידו התורה. והוא [רבי שמעון] גם כן נסמך מרבי יהודה בן בבא, והוא רבו של רבי" [יוחסין].
היה מגיע ללמוד אצל רבו, רבי עקיבא, גם כשזה ישב בבית האסורים [פסחים קיב, א]. על חשיבותו בעיני רבו למדים אנו מכך שאמר לו: "דייך שאני ובוראך מכירים כוחך" [ירושלמי סנהדרין א, ב].
פעם, לאחר מות רבי עקיבא, עלו דבריו בדיון הלכתי בבית המדרש ורבי שמעון אמר בדרך גנאי: שמא משמת חזר בו. על משפט זה הצטער רבי שמעון כל כך, עד שהעידו עליו שהושחרו שיניו מרוב תעניות שהתענה על כך [נזיר נב, ב].
ספריו:
חיבר את מדרש הספרי [סנהדרין פו, א], וגם הזוהר הקדוש, ספר היסוד לתורת הקבלה, נתחבר על פי הקבלה ממנו: "וכן ספר הזוהר המאיר לכל העולם, הנקרא מדרש יהי אור, שהוא מסודות התורה והקבלה, כינוהו על שמו אף על פי שהוא לא עשאו, כיון שתלמידו ובנו, ותלמידי תלמידיו עשוהו על מה שקיבלו ממנו" [יוחסין]. יש לציין כי בעל ′חסד לאברהם′ כתב כי ספר הזוהר היה גנוז באחת ממערות מירון טרם שנתגלה, הוא נמצא ע"י ישמעאלי אחד שמכר גוויליו לסוחרים שונים, אותם אסף חכם יהודי צפון אפריקאי, ובאמצעותו הגיע הספר לידי ר′ משה דה-ליאון שפרסם דבר גילויו ברבים.
אמרותיו:
"תניא, רבי שמעון בן יוחאי אומר: שלוש מתנות טובות נתן הקב"ה לישראל, וכולן לא נתנן אלא על ידי יסורים. אלו הן: תורה, וארץ ישראל והעולם הבא" [ברכות ה, א].
בדומה לכך אמר: "′עמד וימודד ארץ′ [חבקוק ג, ו] - מדד הקב"ה כל האומות, ולא מצא אומה שהיתה ראויה לקבל את התורה אלא דור המדבר. מדד הקב"ה כל ההרים, ולא מצא הר שתינתן בו התורה אלא סיני. מדד הקב"ה את כל העיירות, ולא מצא עיר שיבנה בה בית המקדש אלא ירושלים. מדד הקב"ה כל הארצות, ולא מצא ארץ שראויה לינתן לישראל אלא ארץ ישראל" [ויקרא רבה יג, ב].
"רבי שמעון בן מנסיא אומר משום רבי שמעון בן יוחאי: הנוי והכח והעושר והכבוד והחכמה והזקנה והשיבה והבנים – נאה לצדיקים ונאה לעולם, שנאמר [משלי טז, לא]: ′עטרת תפארת שיבה, בדרך צדקה תמצא′" [אבות ו, ח].
פטירתו:
כשהגיעה שעתו של רשב"י להסתלק מן העולם, התכנסו לביתו תלמידיו. אמר להם רשב"י, עתה שעת רצון היא, יכול אני לגלות לכם סודות ורזים שלא גיליתי לכם עד היום, והיה מגלה סתרי קודש עד שהגיע לפסוק ′כי שם ציוה ה′ את הברכה חיים עד העולם′, אך משהגיע למילה חיים הסתלק מן העולם. באותה שעה הוצף החדר באור גדול שלא יכלו התלמידים להסתכל בו, וכך מספר רבי אבא: כל אותו היום הייתי נופל על הארץ וגועה בבכי, ולאחר שפסקה האש ראיתי את קודש הקדשים עטוף בטלית ושוכב על צידו הימנית ופניו שוחקות. קם ר′ אלעזר בנו של רשב"י, נטל ידי אביו ונשק להן, ואני ליחכתי העפר שתחת רגליו. קם ר′ חייא ואמר: עד עתה המאור הקדוש השגיח עלינו, כעת השעה לעסוק בכבודו. העלוהו למיטה והתעסקו בו ר′ אבא ובנו ר′ אלעזר. לאחר שהוצאה מיטתו, עלתה המיטה באוויר ואש ליהטה לפניו, ושמעו קול שאמר: "עולו ואתו ואתכנשו להילולא דרבי שמעון" - לכו והתאספו להילולא של רשב"י. וגדולה היתה השמחה בעולמות העליונים. כשהוכנסה המיטה למערה, שמעו קול בתוך המערה: זה האיש מרעיש הארץ, מרגיז ממלכות, כמה מקטרגים ברקיע נשקטים ביום הזה בשבילך. זהו רבי שמעון בן יוחאי שאדונו משתבח בו בכל יום. אשרי חלקו למעלה ולמטה [אדרא זוטא האזינו, רצו, ב].
כשנטמן רבי שמעון במערה: "אשתטח רבי חייא בארעא, ונשק לעפרא, ובכה ואמר: עפרא עפרא כמה את קשי קדל כמה את בחציפו! דכל מחמדי עינא יתבלון בך, כל עמודי נהורין דעלמא תיכול ותידוק. כמה את חציפא, בוצינא קדישא דהוה נהיר עלמא שליטא רברבא ממנא דזכותיה מקיים עלמא אתבלי בך. רבי שמעון, נהירו דבוצינא, נהירו דעלמין, אנת בלי בעפרא ואנת קיים ונהג עלמא? אשתומם רגעא חדא ואמר: עפרא עפרא, לא תתגאי, דלא יתמסרון בך עמודין דעלמא דהא רבי שמעון לא אתבלי בך" [זוהר, הקדמה ד, א], פירושו שר′ חייא מנהל מונולוג מול האדמה על חוצפתה בכך שהיא גונזת את גופות הצדיקים, ובכללם ר′ שמעון. ובסוף הוא מסיק שהאדמה לא תבלה את גופו של רבי שמעון.
דפים קשורים
"יום י"ח באייר שלושים ושלושה בספירת העומר, יום הילולא [= יום שמחתו] של רבי שמעון בר יוחאי, עשאוהו ישראל יום טוב באמצע ימי הצער שלפניו ושלאחריו. אין אומרים בו תחנון. עושים בו שמחת נשואין ומסתפרים בו כמנהג האשכנזים...
אברהם אבינו | ביוגרפיה שמעון גווירץ | שאו מרום עיניכם כ"א אלול ה'תשע"אאברהם אבינו, נולד בשנת א'תתקמ"ח, באור כשדים שבדרום ארם נהריים, לאביו תרח מצאצאי שם בן נח, ולאמו אמתלאי בת כרנבו.
רבי נחמן מברסלב | ביוגרפיה שמעון גווירץ | שאו מרום עיניכם י"א כסלו ה'תשע"ברבי נחמן מברסלב נולד בראש חודש ניסן תקל"ב (1772), בעיירה מז'יבוז' שבאוקראינה, בבית זקנו, הבעל שם טוב זיע"א. אימו, מרת פיגא, היתה בתה של אדל בת הבעש"ט ואביו רבי שמחה בנו של רבי נחמן מהורודנקא (הטמון בטבריה) מגדולי תלמידי הבעש"ט.
ביום שלישי, רביעי לחול המועד סוכות, י"ח תשרי תקע"א, השיב רבי נחמן את נשמתו ליוצרו. תמו ונשלמו חייו אך רוחו המשיכה לפעם, מפעמת היא עד היום בלב כל אחד מרבבות חסידיו ולומדי משנתו.
רבי מנחם מנדל מקוצק | ביוגרפיה שמעון גווירץ | שאו מרום עיניכם כ"ב שבט ה'תשע"ב רבי מנחם מנדל מורגנשטרן, המכונה 'השרף מקוצק', נולד בשנת ה'תקמ"ז, בעיירה גוריי שבמחוז לובלין - בדרום - מזרח פולין, לאביו רבי יהודה לייבוש מורגנשטרן ב"ר מנחם מנדל ב"ר לייבוש אשר היה תלמיד חכם מופלג ובעל בעמיו אשר פירנס על שולחנו עשרה תלמידי חכמים והיה בעל צדקה מופלג, ולאמו מרת אסתר בת רבי ישכר בער הלוי סגל תלמיד הבעל שם טוב.