הסגולה היומית
סגולה להנזהר בענוה: ז' דברים בענוה. זוכה לעוה"ב, תורתו משתמרת, שכינה שורה עימו, ניצול מפורעניות, הכ...סגולה להנזהר בענוה
ז' דברים בענוה. זוכה לעוה"ב, תורתו משתמרת, שכינה שורה עימו, ניצול מפורעניות, הכל מרחמין עליו, ניצול מאשה רעה, וניצול מכמה מעבירות.רבי מנחם מנדל מקוצק | ביוגרפיה
ילדותו:
כאשר הגיע מנחם מנדל הקטן לגיל שלש הפקידו הוריו את אוצרם זה אצל המלמד ב′חיידר′, מנחם מנדל שהיה בעל כשרון ובעל תפיסה מהירה, הקפיצו אותו מלמדיו מכיתה לכיתה עד כי בלית ברירה הוציאו אביו מה′חיידר′ והושיבו ללמוד עם חברותא אשר יתאים לכשרונותיו.
דרך האמת הרצופה אותה בחר מנחם מנדל עוד מקטנותו, הפכה אותו לבלתי אהוד בעליל, הוא אשר לא סבל את השקר ואף היה מוכיח את השקרנים גם עם היו גדולים הימנו, דבר אשר כאמור לא גרם לאהדתו.
לאחר תקופה בה למד בעיר הולדתו גוריי, בה לא מצא שפה משותפת עם יושביה, ואף לא נמצא עבורו מלמד מתאים אשר יידע ללמדו תורה כפי כשרנותיו, שלחו אביו לעיר זאמושץ שבפולין, ללמוד תורה בישיבתו המפורסמת של רב ואב"ד זאמושץ, הרב יוסף הוכגלרנטר בעמ"ס משנת חכמים, אשר הוביל את הנער דרך שביל רצוף של תורה ועבודת ה′ על דרך האמת כפי שאיפת הנער עוד מקטנותו.
נישואיו:
עד גיל עשרים לא הסכים מנחם מנדל לישא אישה, בהטעימו כי ברצונו לשבת ללמוד בנחת, כאשר הגיע לגיל עשרים פנה לאביו ואמר לו כי ברצונו להתחתן.
ככל הנראה חשש רבנו לדברי התנא דבי רבי ישמעאל: "עד כ′ שנה יושב הקב"ה ומצפה לאדם מתי ישא אשה, כיון שהגיע לעשרים ולא נשא אומר תפח עצמותיו" [קידושין כט].
מששמע אביו לבקשתו פנה לעיר טומשוב השכנה ומצא לבנו אשה נאה וחסודה, עוד באותה שנה נשא רבי מנחם מנדל את מרת גליקל בת רבי אייזיק רייז מטומשוב לו לאשה.
יחד עברו הזוג הצעיר לגור בעיר חותנו, טומשוב שם המשיך לשבת על התורה ועל העבודה בעודו סמוך על שולחן חותנו אשר הבטיח להעניק לזוג נדוניה גדולה ומזונות לכל ימי חייהם.
רבי איזיק רייז חותן רבי מנחם מנדל היה בעל הבית נחבד ובעל בעמיו, וכך היה אומר: "היה אדיב כלפי בני אדם ויהיו גם הם אדיבים כלפיך".
בחיפוש אחר הדרך:
אביו של רבי מנחם מנדל לא היה מן החסידים אך בו עצמו כנראה נדבק הלהט החסידי של זקנו - אבי אמו רבי דוד הלפרין ובשנת ה′תקס"ח לערך החל לתור בשדות החסידים ולתור אחר רבי שיוכל להניהגו בדרך הישרה.
בתחליה נסע ללובלין אל רבי יעקב יצחק הורביץ החוזה מלובלין אשר כיבדו מאד ואף שלח את משמשו לבקש מרבי מנחם מנדל כי יבוא להתפלל בבוקר במנינו אשר היה מיועד אך ורק לחבורתו המצומצמת והקדושה.
זמן קצר לאחר מכן נסע רבי מנחם מנדל לפרשיסחא אל רבי יעקב יצחק רבינוביץ היהודי הקדוש מפשיסחא, אשר דרכו מאד מצאה חן בעיניו ורבי מנחם מנדל דבק בו והפך לאחד מבחירי תלמידיו עד ליום פטירתו.
כאשר הגיע רבי מנחם מנדל פעם ראשונה לפשיסחא גער בו היהודי הקדוש בחביבות ואמר לו "טוב לגבר כי ישא עול בנעוריו" [איכה ד]. דיבור אשר נחקק בליבו עד סוף חייו.
צדיק ורע לו:
באותה תקופה לא היה לו לרבי מנחם מנדל בביתו אפילו פרוסת לחם, אמנם חמיו הבטיח כי יפרנסו עד סוף חייו, אך רבות מחשבות בלב איש ועצת ה′... חמיו ירד מנכסיו ולא הצליח לעמוד בהבטחתו, רבי מנחם מנדל אשר כל נפשו הייתה שקועה בתורה לא נתן ליבו לכך ובעצתו מכרה אשתו הכשרה ומישכנה את כל כלי הבית עד שאפילו לא נותר להם מיטה לישון בה או שמיכה להתכסות בה.
כל אלה היו צרותיו הקטנים של רבי מנחם מנדל שכל ילדיו נולדו ונפטרו בזה אחר זה. חוץ מבנו בכורו רבי דוד שבדרך פלאית הצליח להתגבר על כל מחלותיו וכל זאת יחד עם כך שהילד צם יותר מאשר אכל.
רבי מנחם מנדל לא הסכים מעולם לקבל נדבות והיו רבים שניסו לשכנעו כי יאות לקבל אפילו הלוואה כדי להשיב את נפשות בני ביתו, אך כל זאת ללא הועיל.
פטירת רבו מפשיסחא:
בשנת ה′תקע"ד י"ט לחודש תשרי נפטר רבי יעקב יצחק היהודי הקדוש מפשיסחא, החסידים התפלגו ביניהם, חלקם קבלו את מרותו של רבי משה מללוב, חלקם בחרו ברבי ירחמיאל בנו של היהודי הקדוש מפשיסחא, אולם רוב החסידים כולל רבי מנחם מנדל עצמו בחרו ברבי שמחה בנים בונהרד מפשיסחא מחסידיו הבולטים של היהודי הקדוש מפשיסחא.
אדמו"רות:
שלש עשר שנה נהג רבי בנים מפשיסחא באדמו"רות עד אשר נפטר ביום י"ב אלול ה′תקפ"ז.
לאחר פטירת רבי בונים, שוב נחלקו החסידים, חלקם קיבלו עליהם את מרות רבי אברהם משה בנו יחידו של רבי בונים מפשיסחא, בעוד רוב רובם הכתירו את רבי מנחם מנדל למלאות את מקום רבו ולהדריכם כאדמו"ר וכמנהיג.
בין החסידים הבולטים שקיבלו את הנהגת רבי מנחם מנחם מנדל היה רבי יצחק מאיר אלתר מווארשא אשר לימים נודע כבעל החידושי הרי"ם, והרבה חסידים הלכו בעקבותיו ופנו אף הם לקבלת מרות מרבי מנחם מנדל.
את תחילת הנהגתו עשה רבי מנחם מנדל בעיר טומשוב בה גר, חסידיו דבקו בו בכל ליבם בעודם לומדים על דרך רבם, לימוד גמרא בעיון בשילוב סברות חסידיות, על דבר אחד הקפיד רבי מנחם מנדל יותר מכל - שלעולם לא לזוז מן האמת. "גם מול הגמרא צריך להיות איש אמת" אמר פעם.
על תקופת הנהגתו בטומשוב התבטא פעם רבנו כך:
"בטומשוב ביקשתי לא יותר ממאתיים שלש מאות חסידים, אלא שיהיו גדולים כמו שהיה הבעש"ט, ובפשטות שיהיו מסוגלים לחבוש לראשם עלי כרוב במקום כיפה ולאזור את מותניהם בקש ולצעוק בקול - ′לה′ הארץ ומלואה′"...
קוצק - שרפים וקדושים:
לאחר כשנה בה ישב רבי מנחם מנדל על כס האדמו"רות בטומשוב, נאלץ לנדוד למקום אחר עקב מחלוקת שקמה עליו. רבי מתתיהו קורנר - הרבי מקוסוב שהיה תלמידו של רבנו, התקבל בדיוק לכהן כרב ואב"ד בעיר קוצק שבפולין, אי לכך פנה רבי מתתיהו לרבו והציע לו כי יבוא לדור בעיר קוצק ונמק את עצתו בכך כי במקום בו המרא דאתרא הוא תלמידו לא יקומו החולקים נגדו.
רבי מנחם מנדל קבל את עצת רבי מתתיהו תלמידו ועבר לגור בעיירה קוצק אשר שמה דבק בו ובששלתו.
נישואיו בזיוו"ש:
בשנת ה′תקצ"ז נפטרה הרבנית מרת גליקל ונטמנה בעיר וורקא.
צער רב היה לו לרבי מנחם מנדל שנתאלמן זה עתה, רק בן אחד, דוד′ל נותר לו מאשתו הראשונה והרי חייב כל אדם מזרע ישראל במצוות פריה ורביה המחייבת לפחות בן ובת.
רבי יצחק מאיר בעל החידושי הרי"ם מגור, שמע כי רבנו נתאלמן, קרא לתלמידו רבי מרדכי יוסף ליינער ובקשו שיילך לרבנו להציע לו את אחות אשתו הבתולה.
רבי מנחם מנדל קיבל את הצעתו ובסימן טוב ומזל טוב נשא לאשה את מרת חיה בת רבי משה ליפשיץ המכונה רבי משה חלפן, ובכך הפך רבי מנחם מנדל להיות גיסו של רבי יצחק מאיר אלתר מגור תלמידו.
עשרים שנות התבודדות:
משנת ה′ת"ר החל רבי מנחם מנדל להתבודד בחדרו וכמעט ולא התראה עם חסידיו, רבנו המשיך לנהוג את אדמו"רותו ביד רמה, אך לא בפני קהל חסידיו אלא דרך משמשיו.
רבנו אף הפסיק ממנהגו לערוך שולחן "טיש" כדרך האדמו"רים, רק בשבת יום טוב היה מגיע לבית מדרשו כדי לעלות לתורה. לאחר מכן היה פונה לחסידים ומבקשם כי יעזבוהו לנפשו ושיילכו כל אחד לדרכו בטוענו כי אינם מחפשים את האמת.
אך עם כל זאת, אלו שבאמת חפשו את דרך האמת זכו לקבלה מפיו, החסידים שבאמת באו לקבל את דרכו וחיכו לזמן המתאים, אכן זכו לכך.
כאשר סיפרו פעם לרבי מנחם מנדל על איזה צדיק שאמר שבכוחו להחיות מתים, התבטא ואמר:
להחיות מתים, הלוא זה עניינו של הקדוש ברוך הוא, צדיק אמיתי צריך שידע להחיות את החיים.
פטירתו:
בשנת ה′תרי"ט בחודש שבט, התהלך רבי מנחם מנדל בחדרו ולפתע נפל מתעלף, מיד הזמינו בני משפחתו רופא אשר קבע כי יש לרבנו מחלת לב רצינית אשר יחד עם לחץ דמו הגבוהה ודלקת הפרקים ממנה סבל מצבו אנוש. הרופא אסר על רבנו לזוז ממטתו.
רבי מנחם מנדל לא שעה לדברי הרופא וברגע שחזרו כוחותיו קם ממטתו והמשיך בעבודתו הקדושה. כעבור כמה ימים התעלף שוב, הרופאים שהוזעקו למקום קבעו כי הוא מסכן את חייו בכל פעם שהוא יורד ממטתו. בני המשפחה אשר חששו לחייו שלחו לקרוא לתלמידו האהוב רבי יצחק מאיר אלתר מגור אשר הגיע במהירות ולא עזב את מיטת רבו עד לשעת פטריתו ממש.
יום חמישי כ"ב שבט ה′תרי"ט: רבי מנחם מנדל שוכב על מיטת חוליו משוחח עם רבי יצחק מאיר מגור אשר עומד כפוף לבל יחמיץ מילה מדברי רבו. לפתע פסק רבנו מלדבר הושיט את ידיו לראשו ובכיפתו הגדולה כיסה את עיניו ונשמתו עלתה בסערה השמיימה.
מספריו:
רבי מנחם מנדל לא חיבר ספרים מימיו אך מדברי תורתו ודרשותיו נאספו ונלקטו בספרים:
אהל תורה.
להבות אש.
מילדיו:
רבי דוד מקוצק
רבי בנימין
רבי משה ירוחם
מרת שרה צינא אשת רבי אברהם מסוכוטשוב
מרת ברכה אשת רבי דב זאב הכהן רפפורט
דפים קשורים
(חלוקות הדעות לגבי שנת לידתו: לפי מסורת חב"ד לא ידוע תאריך היוולדו, ויש המשערים שנולד בשנת ה'תס"ד (1704). יש אומרים שנולד בערך בשנת ה'ת"ע (1710), ולפי מסורת קדומה של רבי אברהם יעקב מסדיגורה (הראשון) נולד בשנת ה'תנ"ח (1698).) רבי יהודה אריה לייב - בעל המוכיח | ביוגרפיה שמעון גווירץ | שאו מרום עיניכם כ"א שבט ה'תשע"ב רבי יהודה אריה לייב מוכיח היה מראשוני תלמידי הבעל שם טוב הקדוש ותפס מקום נכבד בחבורתו. הבעש"ט חיבב אותו מאד ואף למד עמו מסודות התורה והקבלה.