הסגולה היומית
מה יעשה האדם ויהיה לו בנים: מה יעשה אדם ויהיה לו בנים; יפזר מעותיו לעניים, וישמח את אשתו לפני תשמיש:מה יעשה האדם ויהיה לו בנים
מה יעשה אדם ויהיה לו בנים; יפזר מעותיו לעניים, וישמח את אשתו לפני תשמיש:
חג הפסח או הנקיון
אמא מה את עושה על הארון? מתפלא בן ה-חמש! מנקה לפסח משיבה האמא שהכריזה מלחמה על החמץ כמתקפת נגד על ירי הקלוריות.
אני מגיע הבייתה ורואה את אשתי מזיע מרוב מאמץ בנסיון לנקות את קשקושי הילד מהקירות. אני אומר לה שזה לא חמץ אז היא שואלת אותי: אז מה אתה רוצה שאני ישאיר את זה ככה? תקראי לילד אמרתי, שיחתום את שמו תחת יצירתו, נמסגר ונקרא לזה יצירה אומנתית. מה לך לעבוד כל כך קשה? אנחנו צריכים לנקות את הבית לפסח מ"חמץ" לא מאבק.
אך היא בשלה... המקרר מפורק במרכז המטבח, הספא הפוכה בסלון, הבגדים יצאו לחופשה ואת מקומם מחליף הסמרטוט הזקן שידע ימים טובים יותר אך היום משפשפים איתו את הארון.
הילדים אוכלים במרפסת, אין כניסה הבייתה לפני שאמא מנערת אותם מכל פירור והילדים מבסוטים ושמחים, מזמזמים "פסח בא פסח בא" כאילו שאני באמת צריך תזכורת...
כך פחות או יותר נראה כל בית יהודי בימים שלפני חג הפסח.
בזכות נשים צדקניות נגאלנו ממצרים ובזכות נשים צדקניות מגעילים את הבית לפסח.
הבית הפוך, המהפכה באוקראינה היית נראית יותר טובה.
אבל כולנו יודעים שעד פסח הכל יבוא על מקומו בשלום. ריח המצות ימלא את חלל הבית ונחגוג את החג בשמחה עילאית.
אבל מה עם הדרך עד החג, האם נמלא אותה במרירות וכעסים?
כן חמץ לא חמץ, נושיט את ידינו לעזור לאמא ונעשה את הפסח מתוך שמחה וחדווה כי כל הפסח והנקיונות לא שווים את הכעסים והמריבות.
כבר הוצאנו הכל מהארונות חיטטנו, שפשפנו וניקינו בכל החורים והסדקים לא ננקה גם גם את ליבנו מכעסים ועצבים?
עבדים היינו לפרעה במצריים ושועבדנו בעבודות קשות אך מעולם לא שיעבדנו לו את נפשנו ועל כן נגאלנו.
אף עתה, נשעבד את גופנו לעבודות הפסח אך לא נשעבד את ליבנו, נעזור אחד לשני, נשמח אחד עם השני ונחייך אחד לשני כי לא אצל פרעה אנו עבדים כי אם אצל עצמנו ולייצרנו אז בואו יחד נשבור את עול הגלות ונכניע את הייצר.
בברכת חג פסח כשר ושמח.
דפים קשורים
אוסף ענק של נקודות והנהגות לחג הפסח ולליל הסדר מאת הרב שלמה עופר שליט"א להכוונה נכונה לחג החירות ולהדרכה רוחנית ומעשית איך לצאת מאפילה לאורה ומשיעבוד הנפש לגאולה. אמן.
פסח - ישן מלא חדש... דוד הוד | שאו מרום עיניכם י"ג ניסן ה'תשע"ב
כבר התקבצנו ובאנו אל מאחורי הסורגים הנעולים ואנחנו משוטטים שם הלוך ושוב, חסרי מנוחה, מחכים לשחרור הגדול. היטב אנו יודעים ומרגישים, שקרב ובא זמן פתיחת השערים.
בפסח, כולנו נצא לחרות, זקנים ונערים, נשים וטף.
"אז למה אנו מתעייפים כל כך. למה הבית נכנס למשטר ניקיון וסדר, וגילוחי שכבות אבק שלוות, בנות חמישים שבועות תמימות ושקטות? מה פשר ההתנכלויות לגרגירי האבק שהפכו בין יום לאויב הלאומי של עקרות הבית? למה לפני כניסה לאחד מכל חדרי הבית, צריך קודם כל לנער את עצמנו במחבט כשר לפסח, וכשר לארבעים מלקות?"