הסגולה היומית
להפוך שונאיו לפניו: אמרו הקדמונים שבזמן שרואה אדם לסטים או שונאים אחריו, שימהר מיד ליטול עפר מן הדרך אשר ...להפוך שונאיו לפניו
אמרו הקדמונים שבזמן שרואה אדם לסטים או שונאים אחריו, שימהר מיד ליטול עפר מן הדרך אשר הוא שם, ויאמר עליו מזמור פרק ז' בתהילים: "שִׁגָּיוֹן, לְדָוִד: אֲשֶׁר שָׁר לַיהוָה עַל דִּבְרֵי כוּשׁ, בֶּן יְמִינִי. יְהוָה אֱלֹהַי, בְּךָ חָסִיתִי; הוֹשִׁיעֵנִי מִכָּל-רֹדְפַי, וְהַצִּילֵנִי. פֶּן-יִטְרֹף כְּאַרְיֵה נַפְשִׁי; פֹּרֵק, וְאֵין מַצִּיל. יְהוָה אֱלֹהַי, אִם-עָשִׂיתִי זֹאת; אִם-יֶשׁ-עָוֶל בְּכַפָּי. אִם-גָּמַלְתִּי, שׁוֹלְמִי רָע; וָאֲחַלְּצָה צוֹרְרִי רֵיקָם. יִרַדֹּף אוֹיֵב נַפְשִׁי, וְיַשֵּׂג וְיִרְמֹס לָאָרֶץ חַיָּי; וּכְבוֹדִי, לֶעָפָר יַשְׁכֵּן סֶלָה. קוּמָה יְהוָה, בְּאַפֶּךָ הִנָּשֵׂא, בְּעַבְרוֹת צוֹרְרָי; וְעוּרָה אֵלַי, מִשְׁפָּט צִוִּיתָ. וַעֲדַת לְאֻמִּים, תְּסוֹבְבֶךָּ; וְעָלֶיהָ, לַמָּרוֹם שׁוּבָה. יְהוָה, יָדִין עַמִּים: שָׁפְטֵנִי יְהוָה; כְּצִדְקִי וּכְתֻמִּי עָלָי. יִגְמָר נָא רַע, רְשָׁעִים וּתְכוֹנֵן צַדִּיק; וּבֹחֵן לִבּוֹת, וּכְלָיוֹת אֱלֹהִים צַדִּיק. מָגִנִּי עַל-אֱלֹהִים; מוֹשִׁיעַ, יִשְׁרֵי-לֵב. אֱלֹהִים, שׁוֹפֵט צַדִּיק; וְאֵל, זֹעֵם בְּכָל-יוֹם. אִם-לֹא יָשׁוּב, חַרְבּוֹ יִלְטוֹשׁ; קַשְׁתּוֹ דָרַךְ, וַיְכוֹנְנֶהָ. וְלוֹ, הֵכִין כְּלֵי מָוֶת; חִצָּיו, לְדֹלְקִים יִפְעָל. הִנֵּה יְחַבֶּל-אָוֶן; וְהָרָה עָמָל, וְיָלַד שָׁקֶר. בּוֹר כָּרָה, וַיַּחְפְּרֵהוּ; וַיִּפֹּל, בְּשַׁחַת יִפְעָל. יָשׁוּב עֲמָלוֹ בְרֹאשׁוֹ; וְעַל קָדְקֳדוֹ, חֲמָסוֹ יֵרֵד. אוֹדֶה יְהוָה כְּצִדְקוֹ; וַאֲזַמְּרָה, שֵׁם-יְהוָה עֶלְיוֹן."
ואחר כך יאמר: "יהי רצון מלפניך ה' א-להינו וא-להי אבותינו אל עליון שתהפוך שונאי לפני כשם שהפכת שונאיו של אברהם אבינו שנאמר בו ה' על ימינך מחץ ביום אפו מלכים."
נקודות אור לחג הפסח חלק ב'
36. מקפידים בליל הסדר על יין אדום כמו שכתוב "אל תרא יין כי יתאדם" שאז מתעורר הזכות של דם הברית ודם קרבן הפסח שהרי "כל ערל לא יאכל בו"- וברית מילה זה תנאי לאכילת קרבן הפסח- והנס של מכת בכורות שפסח הקב"ה על בתי ישראל שהיזו דם על המשקוף. וידוע שדעת רבי טרפון שיש גם כוס חמישית שיש 4 לשונות של גאולה והוצאתי, והצלתי, וגאלתי, ולקחתי אך יש לשון נוספת "והבאתי- אתכם אל הארץ" ולכן נוהגים למזוג כוס גדולה יותר לאליהו הנביא וכתב המהר"ל שכדאי אז לפתוח הדלת ולומר בשמחה הרחמן הוא ישלח לנו את אליהו הנביא זכור לטוב ויבשר לנו בשורות טובות ישועות ונחמות- הנה אנוכי שולח לכם את אליהו הנביא זכור לטוב לפני בוא יום ה' הגדול והנורא והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם.
37. כתב החסד לאברהם "כרפס יחץ מגיד רחצה- כרפס- אותיות (סר, כף) שאִם האדם סר מכפו של הבורא יוכל בפסח לתקן זאת וכן יחץ אותיות חַיִץ שגם אם האדם היה חוץ מהקדושה בפסח נעשה רַחַצָה וטהרה.
38. המצה נקראת "נהמא דאסוְתַא" לחם רפואה וכולה רפואה לנפש – החמץ רומז לגאווה וכעס ושם טמון כל כוח היצר הרע "השאור שבעיסה". וידוע ששורש כל החולאים זה כעס וגאווה.
39. המצה נקראת בזוהר הקדוש "נהמא דְאַסְוְתָא" לחם רפואה. וכולה רפואה לנפש ולגוף-והיא סוד הענוה וההכנעה והשיפלות וממילא דוחה כל המחלות. והמצה היא- תקון חורבן הבית, לחם הפנים, והיא ה"נועם העליון" ויש אזהרות חמורות לא לאכול מצה במשך היום עד הכנס החג... ומתקן הכעס (לקוטי הלכות, הלכות פקדון ה"ה יב') ונקרא מאכל המלאכים ואם מכוון היטב זוכה לשיפלות וענוה.
40. בשבירת המצה האמצעית יש לכוון לשבירת האות ח' של חמץ ונעשית ה ונעשה מחמץ מצה, ויש לחתוך המצה האמצעית בצורת אות ו' ולשמור לאפיקומן ובצורת אות ד' (האר"י הקדוש).
41. הגאון מווילנה כתב שעפ"י גזרת הכתוב חיוב אכילת מצה בלילה הראשון אך אם אוכל אדם מצה כל שבעה ימים בכל פעם מקיים מצוה.
42. בליל הסדר- שנים רבות לפני כן, אך בדיוק בליל הסדר, ט"ו בניסן הייתה מהפכת סדום ועמורה- ואכילת הביצה שהיא זכר לחורבן יש עניין להטבילה במלח שאז יש זכר לפורענות ברשעים שאז הפכה אשת לוט שהייתה מרשעת ושנאה אורחים לנציב מלח ועל ידי שמזמינים בלילה זה אורחים "כל דֵכְפִין ייתי ויכול" כל נצרך יבוא ויאכל מתקנים החטא של אשת לוט- ומזכה האדם לבנים (כמו שרמוז בספר המידות)- ומאיר האור של אליהו הנביא בכרמל שאז נאמר "ה' הוא האלוקים" שתי פעמים לתקן הטומאה של שתי בנות לוט שבאו לעולם בטומאה נוראה ויצאו מהן שני עמים עמון ומואב ונתקן החטא בכח אליהו הנביא שמאיר בנשמתו לאורך כל הלילה הקדוש.
43. כאשר אומרים בהגדה "וכאן הבן שואל"- שואל הוא מלשון שאלה ובקשה, בזו הלילה יוכל כל איש ישראל שנקראים בנים למקום לשאול ולבקש מהשי"ת כל צרכו ברוחניות ובגשמיות- אז נתן לבקש במחשבה. (תפארת שמואל)
44. כל ימי חייך להביא לימות המשיח, פי' כשמספרים ביציאת מצרים ומאמינים שעשה הקב"ה ניסים, וכיוון שהיה כן בוודאי יהיה לעתיד גם כן ניסים גדולים, עי"ז הוא התקרבות המשיח, וזהו להביא לימות המשיח שהרי "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות". (נופת צופים)
45. הלילה הזה מתקנים בו את הפה, את כוח הדיבור מטעם זה סיפור יציאת מצרים נוהג לדורות מפני שמתעורר העת שיצא אז הדיבור מהגלות לדבר דיבורים באמת ולזה בכל שנה ושנה בעת הזאת הסיפור הזה מועיל לטהר דיבורו ולהוציאו מתחת הסט"א ולהביאו אל הקדושה כמו שהיה אז בצאתם ממצרים שנגאל הדיבור (מאור ושמש)
הסבר נוסף: הדיברה הראשונה "אנוכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים" והתורה היא תנאי של הבריאה, והבריאה הייתה בדיבור יוצא שיציאת מצרים היא שורש הדיבור.
46. בשעת סיפור יציאת מצרים חופף על בני ישראל השראת קדושה עליונה דקודשא בריך הוא וכל פמליא דִלֵי, 'ובעת ההוא זוכים ישראל למדריגת כי הולך לפניכם ה 'כמו שיהי 'לעתיד לבא ומהאי טעמא יכולים להאריך בסיפור יציאת מצרים כי אז אין מקום לחשוש שייכנסו בהם מחשבות זרות. (ברך משה)
47. מסגולת אכילת מצה להמשיך עשירות וכל מיני ישועות שנקראת לחם עוני ועל ידי שאנו מקיימים מצות מצה בימי עניותנו בגלות יש כוח במצה להמשיך עלינו עשירות והשפעת כל מיני ישועות דבזה שאנו עושים זכר לנס יומשך עלינו הארת הנס בימים ההם בזמן הזה, וכמו שאז נמשכה הישועה ע"י המצה גם עתה תהיה סגולתה להוציא אותנו מאפילה לאור גדול. (מהר"י ט"ב)
48. האפיקומן שאוכלים בסוף ליל הסדר (ראוי לפני חצות לילה) נוהגים בכמות של כזית וטוב להחמיר באכילה של עוד 30 גרם כי אחד זה כנגד קרבן הפסח והשני כנגד המצה שנאכלה עם קרבן הפסח והאפיקומן נקרא טוב, ונקרא צפון ואכילתו מביאה יראת שמיים וכמו שרמוז "מה רב טובך אשר צפנת ליראיך" (הרוקח) וכתב השל"ה הקדוש לנשק את האפיקומן כשם שיש מנהג לנשק חפץ של מצוה.
49. בהרבה קהילות נהגו לומר על האפיקומן דיבורים (לחם עוני- לחם שעונים עליו הרבה דברים...) ולכן יש מנהג להניח את האפיקומן סגור במפה בכתף ימין של עורך הסדר ומעבירים לכתף שמאל של הבא ומעבירים לחברו לפי הסדר בשלחן עד לרחוק ביותר והאחרון אומר "משארותם צרורות בשמלותם על שכמם" והאחרון הולך ארבע אמות ושואל אותו בעל הבית או כל המסובים מאין באת?? והוא משיב: ממצרים, ולאן אתה הולך? והוא משיב:לירושלים וכולם עונים בשירה וניגון "לשנה הבאה בירושלים הבנויה..."
50. בספר אימרי נועם להרב הצדיק הקדוש מוה ר"ר מאיר הורוויץ זצוק"ל אבד"ק דזיקוב, מה שאומרים הצדיקים אשר אפיקומן סגולה לבנים, יש רמז על פי המדרש, אשר פרעה אמר "פן ירבה" ורוח הקודש משיבו "כן ירבה", ותיבות "כ"ן ירב"ה" עולה "אפיקומ"ן".
51. ארבעה בנים שבהגדה- האחד חכם והשני רשע, כיצד מוגדרים זה שאינו יודע לשאול והתם- התם בטבעו מתחבר יותר לחכם וזה שאינו יודע לשאול מגיעה אליו מדה כזאת מתוך גאווה והיבדלות והוא קשור יותר לרשע- וידוע שכל הארבעה מצבים האלו עשויים להיות בְּדַקוּת אצל כל אדם...
52. כדאי מאוד לקרוא שיר השירים בסוף ליל הסדר ומי שלא הצליח יאמר שיר השירים למחרת- בזוהר הקדוש רות דף תקפ"ג כתוב "בשעה ששלמה המלך גילה לעולם את שיר השירים נפסקה מן העולם זוהמת נחש הקדמוני.
53. ליל הסדר, ט"ו בניסן- ביום זה קרו אירועים חשובים לעם ישראל, ברית בין הבתרים הייתה בט"ו בניסן, בט"ו בניסן באו המלאכים לבשר את אברהם אבינו, ט"ו בניסן זה יום ההולדת של יצחק אבינו ע"ה.
54. חג הפסח הוא אב לכל החגים.
יום ראשון של חג הפסח- באותו יום בשבוע יחול באותה שנה תשעה באב שאז נולדה נשמת משיח
יום שני של חג הפסח- יחול תמיד באותה שנה חג שבועות וחג חנוכה
יום שלישי של חג הפסח- יחול תמיד באותו יום בשנה ראש השנה
יום רביעי של חג הפסח- שמחת תורה תמיד יחול באותו יום בשבוע באותה שנה
יום חמישי של חג הפסח- יחול תמיד צום יום כיפור
יום שישי של חג הפסח- זה היום שבאותה שנה יחול חג הפורים וביום שחל חג הפורים יחול תמיד ל"ג בעומר.
55. בחג הפסח אומרת הגמרא(בראש השנה ט"ז) נדונים על התבואה ואז בודקים ובוחנים את האדם אם נתן מספיק צדקה במשך השנה. בכל חג מתעורר מחדש סוד המכות שהיו במצרים... וידוע שכאשר פרצה מכת הארבה נאמר "וימהר פרעה לקרוא למשה ולאהרן ואמר חטאתי לה' אלוהיכם ולכם, ועתה שא נא חטאתי אך הפעם והעתירו לה' אלוהיכם ויסר מעלי רק את המוות הזה" פרעה קורא למכת ה"ארבה" "מוות". ובחג הפסח יש לבדוק את עצמנו "בתאוות ממון" כל אחד איפה הוא אוחז עם מדת הקמצנות רחמנא ליצלן שמאוסה מאוד וחי לעצמו וידו סגורה והוא היפך הרצון העליון. וכל מכות התבואה (ארבה) והעוני באים על העיכוב במתן צדקה.
56. חשוב מאד להרבות בצדקה בערב ליל הסדר.
57. ערב פסח אחר הצהריים כדאי לומר את סדר קרבן הפסח ונשלמה פרים שפתינו. וכתב רבי נתן שאז מכינים עצמנו לקבל האור הגדול של פסח שמאיר בלילה הזה יותר משבת וחג השבועות (או"ח תפילת מנחה הלכה ז').
58. בחג הפסח יוצאת בת קול ואומרת "מה בקשתך עד חצי המלכות וינתן לך" בחג הפסח נכנסה אסתר (שהיא השכינה) בחיל ורעדה לארמון המלך (בסוד זה הקב"ה) ובקשתה התמלאה . ואז מאיר סוד שרביט הזהב סוד משיח בן דוד (עץ חיים שער ל"ח).
59. הרמח"ל בספר "מאמר החכמה" כותב: "והנה מעיקר התיקון של הלילה הזה הוא להראות החירות של הניצחון שניצח הטוב את הרע, ועל ידי זה נשבר כוח הסיטרא אחרא וניכנעת הכנעה גדולה. והנה כזית המצה שאוכלים הוא כדי להמשיך המזון מהקודש העליון, המחזק היצר הטוב שזכרנו . אמנם, כדי שיישאר התיקון לכל השנה, צריך לאכול האפיקומן אחר כך, ושלא לאכול אחר כך שום דבר, שכמו שאין הטעם סר מן הפה, כך אין האור סר מן הנשמה.
60. בליל הסדר אפשר להסיר מעלינו כל הבגדים הצואים ולכפר כל העוונות וכתב רבי נתן בלקוטי הלכות, הלכות תפילין ו', ל"א , בליל הסדר זוכין לתקן חטא עץ הדעת בשלימות.
61. כתוב בפסיקתא רבתי "מלמד שעתידים אבות העולם לעמוד בניסן בסוד תחיית המתים ובליל הסדר אפשר לבטל את גזירת המיתה מהעולם וכך גם רמז רב האי גאון.
62. (פרקי דרבי אליעזר ל"ג) בליל הסדר נתברך יעקב כי בלילה זה נפתחים אוצרות וטללים וכל העולם אומרים בו הלל וכתב רבי נתן "עיקר בחינת יציאת מצרים שהיה בליל פסח שאז קבל יעקב הברכה שהוא כל ההשפעות וכל העשירות" (לקוטי הלכות פסח ו', י') וכן כתב האור החיים הקדוש דברים כ"ו שהאדם נכלל בלילה זה בעֵדן של מעלה.
63. בחג הפסח נהפך כל המדבר שממה שהלכנו בו 40 שנה "מקום נחש שרף ועקרב וצימאון" למקום ישוב ומתקיים הפסוק "אז ידלג כאיל פיסח ותרון לשון אלם" כי בפסח נאמר "מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות"
64. חג הפסח הוא ראשון לכל הרגלים וראש לכל החגים וכמו שהגמרא רומזת (פסחים ה:) שבזכות ראשון נכניע את זה שיצא ראשון עשיו "ויצא הראשון כולו כאדרת שער" שבפסח מקבלים כח להכניע את קליפת עשיו.
65. "עורי צפון ובואי תימן הפיחי גני יזלו בשמיו יבוא דודי לגנו" דודי זה קודשא בריך הוא שמעורר בחג הפסח כל הרוחות של גן עדן בלב של כל יהודי ואז יש עַלִיָה והתעוררות אף לרשעים כי בליל הסדר אף הבן הרשע מבקש לשבת עימנו....
66. ידוע שחג הפורים ממשיך ונותן אור לתוך חג הפסח כמו שהגמרא מביאה במסכת מגילה דף ט"ו. א'-"רבים מעמי הארץ מתיהדים" והמן מרכיב את מרדכי בחוצות ובשוקים, וכל הנפילה של המן קרתה בחג הפסח.
67. מי שנזהר ומדקדק אף במשהו חמץ יש עליו שמירה מן החטא כל השנה. יש לכוון בתפילת שמונה עשרה בברכת למינים ולמלשינים כנגד חמץ ושאור וכן בברכת "השיבה שופטינו כבראשונה" והסר ממנו יגון (שאור) ואנחה (חמץ) לכוון לבטל כח עשיו, המחשבות הזרות וההרהורים הרעים ומדת הגאוה. וכן באמירת "שהם משתחוים להבל (חמץ) וַרִיק (שאור)" באמירת "עלינו לשבח".
68. בשבת חול המועד מאיר אור המצה ומתבטל ביותר הרע שהחמץ רומז עליו, ולכן שְׂאֹר אותיות שבת (האות שאחרי ש'- ת', האות שאחרי א'-ב', האות שאחרי ר'- ש' ויוצא שבת).
69. בלילה הראשון של חג הפסח מאיר אור עצום, כדי להסביר זאת במשל זה כמו שנותנים לאדם מתנה ענקית שבתוכה מטמונים וזהב, והיא עטופה ב-49 עטיפות ובמוצאי יום טוב ראשון של פסח מותר להוריד עטיפה אחת ובכל יום עוד עטיפה עד שביום ה-49 מסירים את העטיפה האחרונה וזוכים לכל החמישים שערים- לשער הנו"ן, חג שבועות.
70. בחג הפסח ניתן לבטל ולשבור תאוות ממון ויש מקום לבקש על זה ולהרבות בצדקה וקימחא דפיסחא- שכח הצדקה מבטל תאוות ממון.
דפים קשורים
"אז למה אנו מתעייפים כל כך. למה הבית נכנס למשטר ניקיון וסדר, וגילוחי שכבות אבק שלוות, בנות חמישים שבועות תמימות ושקטות? מה פשר ההתנכלויות לגרגירי האבק שהפכו בין יום לאויב הלאומי של עקרות הבית? למה לפני כניסה לאחד מכל חדרי הבית, צריך קודם כל לנער את עצמנו במחבט כשר לפסח, וכשר לארבעים מלקות?"
איגרת רבי שמשון מאוסטרופולי (להורדה) שמעון גווירץ | שאו מרום עיניכם י"א ניסן ה'תשע"בסגולה גדולה להצלחה ולהצלה בכל העניינים ללמודה "בעיון" בכל ימות השנה ובפרט בחודש ניסן ועיקרה בערב פסח אחר חצות
פסח - ישן מלא חדש... דוד הוד | שאו מרום עיניכם י"ג ניסן ה'תשע"ב
כבר התקבצנו ובאנו אל מאחורי הסורגים הנעולים ואנחנו משוטטים שם הלוך ושוב, חסרי מנוחה, מחכים לשחרור הגדול. היטב אנו יודעים ומרגישים, שקרב ובא זמן פתיחת השערים.
בפסח, כולנו נצא לחרות, זקנים ונערים, נשים וטף.
אוסף ענק של נקודות והנהגות לחג הפסח ולליל הסדר מאת הרב שלמה עופר שליט"א להכוונה נכונה לחג החירות ולהדרכה רוחנית ומעשית איך לצאת מאפילה לאורה ומשיעבוד הנפש לגאולה. אמן.
חג הפסח או הנקיון שמעון גווירץ | שאו מרום עיניכם כ"ט אדר ב ה'תשע"ד יוצאים, קרא אבא לחלל האוהל, אין זמן לארוז דחפו הכל לשקים, צריך לצאת. האמא נסתה למחות אך ללא הועיל, אין זמן לנקות, לקפל ולסדר כבר שנים שהם מצפים לצאת וסוף סוף הגיע ההזדמנות, אבא נכנס והתחיל לעזור לאמא לדחוף את הדברים לשק בלי סדר, העיקר שיוכל כבר להעמיס על החמור ולהצטרף לאחיו בשערי העיר.