הסגולה היומית
למקשה לילד: יאמר י"ב פעמים מזמור יענך ד' וכו' פלונית בת אלמונית מי שענה לאמך הוא יענה יתך,...למקשה לילד
יאמר י"ב פעמים מזמור יענך ד' וכו'
פלונית בת אלמונית מי שענה לאמך הוא יענה יתך, אין כמוך בשמים בשמים ובארץ, מי יוכל לספר שבחיך, יהי רצון מלפניך אלקי השמים ואלקי הארץ אלקי אברהם אלקי יצחק ואלקי יעקב הא-ל הגדול הגבור והנורא, אהיה אשר אהיה, ד' אלוקים, ד' צבאות, שדי, אדני רחום וחנון העונה לעתות בצרה את יראיו הוא יקבל תפילתנו ותפילות עמו כל בית ישראל, ובכללם יזכור ויפקוד לרחמים אשה עצורה הזועקת בחבליה (מרת פב"פ אשת פלוני) היא היושבת על המשבר היא שוברת על ד' אלקיה, השי"ת ברחמיו הרבים יחלצה, מ"מ"ה ה"ק"ב"ה ששמע וענה תפילת האמאות הקדושות והטהורות שהיה טבעם עקרות, והפך ושינה מערכתם והיו נאתו עקרות ונפקדות ונזכרות בזרע אנשים, הוא יזכור לאשה הנזכרת היושבת על המשבר כי עיניה תלויות לך לבדך כשפחה אל יד גבירתה עד שתוציא אותה לרווח ותענה לה בשעה הזאת כמו ששמעת מי שהתפלל לפניך מזמור זה ותעלה תפילתה לפניך כמו שהיה עולה ריח ניחוח וריח קטרת על גבי המזבח, קראתי בכל לב ענני ד' חוקיך אצורה.
יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך ד' צורי וגואלי.
30‚000 קדושי אומן
רק ניצולים מעטים שהסתתרו הצליחו לשרוד את הזוועה, ביניהם רבי דוד חזן תלמיד הבעל שם טוב אשר אף דאג יחד עם שאר הניצולים לקבור את אותם שלושים אלף יהודים.
לאחר שסיים רבי דוד חזן את המלאכה המזעזעת, הוא התיישב ובדם ליבו כתב את "קינת אומן".
שנים לאחר מכן, ביקש רבי נחמן מברסלב להקבר באותו בית קברות כאשר אותם שלשים אלף קדושים היוו את הסיבה לכך.
ומעשה שהיה כך היה:
העיר אומן שוכנת על אם הדרך בין קייב בירת אוקראינה, לבין אודסה, עיר הנמל המרכזית שבים השחור. מעצם מיקומה, הייתה אומן מאז ומתמיד עיר מרכזית וחשובה באוקראינה, צבאית וכלכלית.
התקופה עליה אנו מדברים (חציה השני של המאה ה-18), הייתה תקופת מרידות, בה מרדו האוקראינים בשלטון הפולני, בנסיונם להשיג עצמאות. היהודים, שנתפשו כשכבה עירונית המייצגת את - ומוגנת על ידי – השלטון הכובש והאצולה השנואה, היו, כמו תמיד, הקרבנות הראשונים בכל מרידה.
מאז שנת תצ"ד אירעו שלש מרידות על ידי ההיידמאקים, כנופיות שהורכבו מבני המעמדות הנמוכים, אצילים פושטי רגל וסתם שודדים, שהאחרונה בהם היתה בשנת תקכ"ח, 1768. שוב החלה מסכת של פרעות ופוגרומים להשתולל ברחבי אוקראינה, יהודי אזור קייב, במיוחד, עברו שרשרת של פוגרומים נוראיים. היהודים שהתגורו בסביבות אזור אומן נמלטו אל העיר אומן, בהיותה עיר מבצר, בתקווה למצוא בה מקלט.
מהצד הפולני נשלח איוון גונטה, שונא יהודים מושבע ומפקד בצבא שהיה מוצב באומן, על מנת לדכא את המרידה. אולם, עד מהרה החליף גונטה את נאמנותו, ובקיץ אותה שנה הצטרף למורדים והיה למפקדם. שני הכוחות התאחדו כעת, כשאחת ממטרותיהם המרכזיות היא טבח והריגה ביהודים בכל מקום שהם.
לא כל יהודי האזור הצליחו להכנס לאומן. לחלקם הגדול לא היה מקום בעיר, והם נותרו מחוצה לה. כאשר הגיע גונטה, החלו היהודים שהיו מחוץ לעיר להלחם בו ולעמוד על נפשם, אולם הכוחות לא היו שווים ותוך זמן לא ארוך, ולמרות הגבורה העצומה שהפגינו, לא נותר מהם עד אחד.
לאחר שהרגו ורצחו את היהודים מחוץ לעיר פרצו כוחותיו של גונטה העירה בחמת זעם, הורגים וטובחים כל יהודי שנקרה בדרכם. יהודי העיר נמלטו לבית הכנסת הגדול שבעיר, שהתמלא עד אפס מקום באלפי יהודים עטופי טליתות, זועקים לפני בוראם שיצילם – ומוכנים למסור נפשם על קדושת שמו יתברך.
סמוך לבית הכנסת עצרו הפורעים. בהוראתו של גונטה נבנתה כמן חופה, שגובהה נמוך מגובה אדם, ובסמוך העמידו צלב, באופן שכל מי שיעבור תחת החופה יאלץ להתכופף קמעא – להשתחוות לצלב ח"ו.
והכרוז יצא אל בית הכנסת, שם כאמור התרכזו יהודי אומן, והכריז שכל מי שרוצה להציל את חייו יצא ויעבור דרך החופה והיו לו חייו לשלל.
אותה שעה, נתקדש שמו הגדול יתברך. מכל אלפי היהודים ששהו בבית הכנסת, אנשים, נשים וטף, זקנים וצעירים, לא נתפתה איש. כולם, ללא יוצא מן הכלל, מסרו נפשם על קדושת שמו, בחרו ליפול לידיהם צמאות הדם של הפורעים, אך לא לכרוע לצלם.
"חוצפתם" של היהודים העלתה את חמתם של הפורעים. כחיות טרף התפרצו הללו אל בית הכנסת, רצחו וטבחו ביהודים בכידונים, סכינים ושאר כלי משחית, בעוד נחלי דם זורמים כמים.
שלשה ימים השתוללו הפורעים: ה′ ו′ ו-ז′ בתמוז, לא נחו ולא שקטו, עברו שוב ושוב על הררי הגופות, דקרו ושיסעו.
ויהי מספר ההרוגים, בעיר ומחוצה לה, שלושים אלף.
רק מתי מעט, בודדים ממש, מתושבי אומן, שהסתתרו במערה בקרבת העיר, ניצלו. רבי דוד חזן, איש צדיק וקדוש ועמו עוד יהודים מספר. היו אלה הניצולים היחידים מיהודי אומן וסביבתה.
לאחר שתם מסע הרציחה, יצאו רבי דוד חזן ושאר המסתתרים ממחבואם, והחלו לאסוף את הגופות להביאם לקבורה. הגופות נערמו לכדי שני גבעות גבוהות, שכוסו בעפר, והמה טמונים בבית החיים העתיק בעיר אומן (לאחר כ-40 שנה כאשר הגיע רבי נחמן מברסלב לעיר אומן, התבטא: "זהו מקום טוב לשכב בו" וכעבור זמן מה כאשר הגיע שעת פטירתו נקבר רבי נחמן על ידי חסידיו במרכז בית הקברות).
לזכר הטבח האיום, כתב רבי דוד חזן את "קינת אומן", בה הוא מתאר את המעשה ומקונן על רבבות ההרוגים, ובה הוא כותב: "ביום ההוא בא מספר ההרוגים ערך שלושים אלף נפשות מישראל, יזכרם אלהינו לטובה עם שאר צדיקי עולם וינקום דמם השפוך בימינו לעינינו, ולרחם על פליטתינו, ומהר ויחיש לגאלנו, על ידי משיח צדקינו, ותבנה בית מקדשינו, במהרה בימינו, אמן ואמן."
-
מצבת זכרון לשלשים אלף קדושי אומן מצבת זכרון לשלשים אלף קדושי אומן
-
בית החיים העתיק באומן - גבולות בית החיים מסומנים בצהוב בית החיים העתיק באומן - גבולות בית החיים מסומנים בצהוב
-
מצבת זכרון לקדושי אומן מצבת זכרון לקדושי אומן