הסגולה היומית
אבן תקומה: סגולה נגד הפלה: ודע כי נמצא כתוב בספרי חכמת הטבע כי כל האבנים היקרות שהם עקריות ושרשיות אינן אלא...אבן תקומה
סגולה נגד הפלה:
ודע כי נמצא כתוב בספרי חכמת הטבע כי כל האבנים היקרות שהם עקריות ושרשיות אינן אלא י"ב והם אבות לכל שאר האבנים וכל השאר מיניהם ענפיהן ותולדותיהן. ומה שנתן אבן אודם לראובן על שם שהאדימו פניו בחטא בלהה כשבלבל יצועי אביו והודה ולא בוש, והאבן הזאת נקרא רובי"ן והוא גדל במקומות ידועים בים והוא סלע גדול ומוצאו כמוצא הכסף וכמוצא הזהב, והסלע והמוצא ההוא קורין אותו בלאש"ו, ורובינו ובלאש"ו הכל מין אחד וחתיכה אחת, אלא שהרובי"ן הוא אדום בתכלית וכן תרגומו סמקן והוא מבחר האבן כמין ענפים שבולטים ממנו ונמשכים ממנו והבלאש"ו הוא למטה ממנו מאד במעלת האדמימות, ומפני זה נקרא מבחר האבן הזאת בלשוננו אודם כי מראהו אדום כדם וסגולתו שכל אשה שנושאתו אינה מפלת לעולם נפלים ואמרו שהוא טוב לאשה המקשה לילד, ואם היו שוחקים אותו ומערבים אותו באכילה ובשתיה מועיל הרבה להריון כדודאים שמצא ראובן"
שבעה עשר בתמוז - המקור
א. נשתברו הלוחות הראשונים על ידי משה רבנו עקב חטא העגל.
ב. בוטל התמיד עקב מחסור בכבשים כאשר הייתה העיר במצור הפסיקו הכהנים להקריב את קרבן התמיד 'בוקר וערב בכל יום תמיד'.
ג. הובקעה חומת העיר שזו בעצם הסיבה העיקרית לצום.
בנביא מסופר כי גם בחורבן בית ראשון הובקעה העיר בחודש תמוז, בתשיעי בו. בירושלמי כתב כי אין להטריח את הציבור יותר מידי ולכן אין קובעים שני תעניות בסמיכות ימים ולפי שחורבן בית שני חמור לנו יותר מחורבן בית ראשון קבעוהו ליום י"ז בתמוז.
ד. שרף אפוסטמוס את התורה לא ידוע בדיוק מי הוא זה אותו אפוסטמוס ומתי זה קרה.
ה. והעמיד צלם בהיכל פסל אשר נחשב ביהדות לאחד הדברים הטמאים ביותר הועמד בתוככי בית המקדש, המקום הקדוש ביותר לאלוקים ואדם.
בזמן שבין חורבן הבית הראשון לבניין הבית השני חלה התענית ביום ט' בתמוז. עם בניין הבית השני הפכה התענית ליום שמחה. על פי הגמרא, לאחר חורבן בית שני הפכה התענית להיות אופציונלית:
"אמר רב פפא הכי קאמר: בזמן שיש שלום, יהיו לששון ולשמחה; יש גזרת המלכות, צום; אין גזרת המלכות ואין שלום, רצו מתענין רצו אין מתענין"
[מסכת ראש השנה יח:]
דפים קשורים
כה רחוק... אך כה קרוב לליבה...
איך חלפו השנים? יותר מאלפיים שנה מאז הוא הגיעה לבקרה, והיא האלמנה יושבת ובוכה, שואלת אותך ה' "עַד אָנָה בִּכְיָה בְצִיּוֹן, וּמִסְפֵּד בִּירוּשָׁלָיִם".
גיבורי האגדות תמיד מצילים את העולם ברגע האחד לפני האחרון או לפחות נלחמים בדרקונים יורקי אש ואם נרצה קצת פחות ציניות אז הם צריכים לפחות להקריב את חייהם כדי להציל חיים של מישהו אחר על מנת לזכות בתואר הנכסף "גיבור"