הסגולה היומית
סגולה לרפואה: יעשה סעודה של לפחות עשרה אנשים יראים ויאמר שהסעודה לכבוד נשמת רבי זושא מאניפולי, ובתחילת הסעוד...סגולה לרפואה
יעשה סעודה של לפחות עשרה אנשים יראים ויאמר שהסעודה לכבוד נשמת רבי זושא מאניפולי, ובתחילת הסעודה ידליק נר עבור הצדיק רבי זושא ויאמר "סעדני ואיושע" ויכוון שהסעודה תביא רפואה וישועה לאותו חולה.ויתן לכל המסובים בסעודה צדקה לפחות שקל ויאמר "לכבוד רבי זושא מאנפולי לרפואת פלוני בן פלונית" .
אבוד בין מליוני כוכבים
לפעמים זה תופס אותי יותר מידי חזק, זה פשוט משתק אותי. אני מתקשה ברגע זה לחשוב על דברים טובים, או בכלל על מה שיכול לעשות לי טוב. פשוט מצב רוח לא טוב שנפל עלי, נפל עלי ומסרב לעזוב את משכנו הנוח בתוכי. לפעמים אני אפילו "נכנס לזה" – במכוון, וזה קצת משחרר לי את הכאב. איפה שהוא אני נהנה לעמת את עצמי עם המציאות האמיתית האומללה שלי. מה יש, אני נהנה להסתכל לעצמי במראה ולהיפגש עם הפנימיות שלי. אני מרשים כל כך חיצונית, אבל, מפורק מבפנים. לגורמים.
עמיתי לעבודה פגע בי קשות. הוא פינצ′ר לי את כול האוויר ואת מצב הרוח. הוא פשוט שם מנעול בדלת המובילה למרפסת, הגובלת עם החדר שלו במשרד, המרפסת שכה הייתי אוהב לעשות בה את הפסקות הקפה שלי. האוויר והנוף במרפסת הם הפסקה והפשרת לחץ שהעבודה שלי מייצרת. נשארתי בלי אוויר, בלי דלק שינשוב במפרשים שלי שבינתיים רק חולמים להגיע לחוף מבטחים, לאדמה מוצקה.
המשפחה כולה הרגישה שעבר עלי משהו וזה אף הוריד קימעה את מצב הרוח הכללי בבית.
למחרת, נפגשתי חזרה, עם מי שגרם לי אתמול קצת לשקוע באמת הפחות יפה שלי. לא חשבתי שהוא יפנה אלי, בכלל לא חשבתי שהוא יזכיר את אותו נושא טעון, טעון כאקדח ללא משתיק קול, היורה ללא הבחנה והתחשבות. "יוסי" הוא קרא ולא התייחסתי. "יוס" מה קורה, למה אתה לא מתייחס? הוא התקדם אלי תוך כדי שהוא מושיט לי משהו. לא התייחסתי, רק יידעתי אותו שאני כועס על ההשפלה והחסימה ועל הצרת הצעדים.
לאחר שהבין מה הוא העוול המדובר, הניח את שבידו לפני ואמר בפרצוף פגוע "בסך הכול רציתי שהפועלים המשפצים לא יפריעו לך בהפסקות הללו שאתה כל כך אוהב". על השלחן היה מונח מפתח...
מה גורם לנו לעוות את המציאות ולהמציא פרשנויות משונות הסותרות את המציאות בשטח כל כך בגסות? מהו הדבר העוצמתי הזה, המשכיח מאיתנו את העובדות הפשוטות שהיו באירוע?
כן, הוא מחשיב עצמו כהיועץ האולטימטיבי, כחבר מאוד טוב שלנו, הוא דואג לספק באופן אוטומטי פרשנות משלו לכול סיטואציה, הוא מלגלג על הפרשנויות האחרות ומספק פירכות שיסתרו פרשנות אחרת. "אויב הנצח", (לא) נעים להכיר.
בהחלט, מדובר פה באויב שהאינטרס שלו, בדיוק הפוך מהאינטרס שלנו. אנו, כבר בונים על ארמונות השלווה הנכספים של חיינו ועל הארמונות שנקבל בעולם הבא. לו, יש תוכניות אחרות לגמרי לגבי חוף המבטחים של שלוות נפשנו. הוא, גם בונה על העולם הבא שלנו, דברים אחרים לגמרי ממה שאנו מצפים.
הוא יודע, שבשביל להצליח במטרתו, הוא חייב שותפות פעילה שלנו. כדי שלא נזהה אותו הוא מופיע בצורת החשיבה שלנו, כקול פנימי, שתמיד דורש את טובתנו המושלמת ("ברור שאתה צריך לתפוס את עצמך, אבל רק לא עכשיו, זה יכול לשבור אותך לגמרי. הרי, אין זו החלטה שבאה מתוכך באמת, סתם קראת מאמר והתלהבת ממנו, כמו ילד, תהיה מציאותי ומקורקע. אם תקבל על עצמך עכשיו להתחזק אתה תשבר מאוד מהר, ויותר לא תרצה בכלל לשמוע על זה!”)
אנו, צריכים להתגונן. לחיות במגננה, זה אומר שאני מוגן. מצד שני, "לזרום", ולא לחקור אחר האמת המסתתרת מאחרי ה"קול הפנימי", זה אומר שהנני מולך שולל לכיוון נצח נצחים שאני ממש לא רוצה אותו כלל וכלל.
מסביר זאת הצדיק, רבי אליהו דסלר זצ"ל, בספרו "מכתב מאליהו" (ע′ 113): העולם, נברא, כדי לגלות את "כבוד השם" בבריאה. כלומר, אנו, יצירי כפיו של הבורא יתברך, צריכים להשתתף באתגר שלשמו נוצר העולם והעם היהודי. אנו צריכים להשקיע חשיבה שנייה, חשיבה מחודשת, לגבי מעשינו ומחשבותינו, כדי להבין מהו החלק הרוחני המסתתר פה.
כדי שאנו נשתתף "בגילוי" אנו אמורים להיפגש בדברים המסתירים את האמת האלוקית -שכני מהבניין מסרב לחתום ולהרשות לי להוסיף חדר בביתי-. זה בהחלט נראה שבזכותו האדיבה של השכן, הילדים שלי ישנים בצפיפות בבית. אומר רבי א. דסלר: "אבל בדעתנו לעלות במחשבותינו מן המאוחר, אל המוקדם עד שנגיע אל הסיבה הראשונה - אל הקב"ה, וזהו הגילוי". אנו צריכים לעצור ולחשוב, אם אנו לא מתחקים אחר הסיבה האמיתית- אחר המטרה האלוקית שבדבר אלא אנו נשארים עם הפרשנות של ה"הסתר", אנו מבזבזים את המטרה שלשמה אלוקים ברא את ה"הסתר" וה"גילוי" הזה. אנו מפספסים בידיים הזדמנות לגלות את כבוד השם בעולם. אנו נשארים כלואים, בתוכניות המושקעות, של אויב הנצח לגבינו.
אפשר להסתכל פה על הגורמים השונים והמשונים המושכים בחוטים של חיינו ולהשתגע מהמורכבות של העולם המסובך הזה. "האיש שאיננו מורגל בחשיבה שנייה, ירבה עליו ההסתר, וירגיש את עצמו כגרגיר חול קטן, אבוד בין מיליוני כוכבים ועולמות, הוא ירגיש ככלום אל מול הבריאה, וכן הוא באמת, כי חסר לו הקשר עם השורש". ויש גם את ההפך: "מי שרגיל לאחוז ב"בחירה ובגילוי" ומביט מנקודת ראות התכלית והתוכן הרוחני שבבריאה, לא ירגיש את עצמו כבטל כלפי גודל הבריאה הגשמית, אלא אדרבה, הרי הוא דבוק בשורש כול הבריאה הענקית הזו". מי שמבין שמאחרי כול דבר עומד אך ורק אלוקים בכבודו ובעצמו, רק הוא יודע בכלל מה קורה בעולם. כול השאר, "פרשננו לענייני..." רק מדמיינים.
דפים קשורים
הרב שלמה עופר מזמין אתכם ללמוד; מתי יש לייחס חשיבות לחלום לטוב או לרע, מתי יש לבצע הטבת חלום ועוד'