הסגולה היומית
סגולה למציאת אבידות: על כל אבידה שמחפש האדם יאמר: "אמר רבי בנימין, הכל בחזקת סומין, עד שהקדוש ברוך הוא...סגולה למציאת אבידות
על כל אבידה שמחפש האדם יאמר:
"אמר רבי בנימין, הכל בחזקת סומין, עד שהקדוש ברוך הוא מאיר את עיניהם. מן הכא, ויפקח אלוקים את עיניה ותרא באר מים, ותלך ותמלא את החמת.
וימצא את האבידה!
חרדים‚ אתם עדיין פה?
לפני שנים רבות חי לו אדם, איכר פשוט שרצה בכל מאודו לטעום את טעם הארמון, אמנם היה הוא איכר אך לא נבער מדעת והוא הבין כי אדם צריך בחייו קצת דרך ארץ וגינוני כבוד גם לא יזיקו.
שמעון גווירץ | שאו מרום עיניכם | י"א סיון ה'תשע"ג
האיכר שלנו לא מהעצלים היה ויום אחד אסף את מיטלטליו ונסע אל עיר הבירה, ישר לארמון בלי חכמות, הוא ניגש לאחד השומרים ושאלו אצל מי יוכל לקבל עבודה בארמון, כל עבודה שהיא ואפילו ניקוי אורוות, הכל בשביל להיכנס לארמון. שהרי חכם היה וידע שהדרך מעלה מפלסת את דרכה מלמטה.
לא נלאה אתכם בכל מסכת חייו, רק זאת תדעו האיכר שלנו לא היה בטלן כלל ועיקר ופילס את דרכו בזינוקים זהירים, מהירים ומדוייקים ותוך שנים ספורות לא זכר איש כי הוא איכר שכן הוא היה לשר חשוב...
אך אווי, נדמה היה כי הצלחתו סחררה אותו במקצת, מיודענו כבר לא היה כה חכם ולילה אחד הוא הצליח להשתלט על הארמון, כלא את המלך ואת כל שאר בני הארמון הגלה למחנות עבודה.
כעבור זמן, באין מי שיזכיר לו את גינוני הכבוד והדרך ארץ הנהוגים בארמון-המלך ולאחר שהזמין מחבריו האיכרים להתהולל עמו, חזר מיודענו מבלי משים לחיות חיי איכר, אמנם ישב הוא בארמון מפואר אך חי חיי כפר.
***
לכל יהודי יש זיקה ליהדות, להבה שגם אם לפעמים דועכת, לעולם לא תכבה שהרי הוא בן מלך ובלבו פועמת העובדה (גם אם ינסה להתכחש לה) כי הוא שייך לעם נבחר...
בשישים שנה האחרונות כאשר ההידרדרות החלה לגדול מדור לדור ופתאום היו לעם ישראל מאות אלפים שבגדו בדרך אבותיהם, שחכו את מצוות הא-ל והחלו לחיות כגויים, עדיין, הם לא וויתרו על השורשיות ומכל הארצות בעולם בחרו לגור דווקא בארץ ישראל, מקום אשר יזכיר להם לעד את האבא הנצחי שלהם. מקום שבו עוד אפשר לראות איך נראו היהודים של פעם ואכן, קשה לפספס את זה כאשר היהודים האלה מפעם מסתובבם להם בין הרגליים. אוחח איזה עם חכם...
לכל יהודי יש זיקה ליהדות, להבה שגם אם לפעמים דועכת, לעולם לא תכבה שהרי הוא בן מלך ובלבו פועמת העובדה (גם אם ינסה להתכחש לה) כי הוא שייך לעם נבחר...
בשישים שנה האחרונות כאשר ההידרדרות החלה לגדול מדור לדור ופתאום היו לעם ישראל מאות אלפים שבגדו בדרך אבותיהם, שחכו את מצוות הא-ל והחלו לחיות כגויים, עדיין, הם לא וויתרו על השורשיות ומכל הארצות בעולם בחרו לגור דווקא בארץ ישראל, מקום אשר יזכיר להם לעד את האבא הנצחי שלהם. מקום שבו עוד אפשר לראות איך נראו היהודים של פעם ואכן, קשה לפספס את זה כאשר היהודים האלה מפעם מסתובבם להם בין הרגליים. אוחח איזה עם חכם...
אך עבר זמן, פתאום היהודים העתיקים האלה החלו להראות רחוקים שנות אור.
אתם עדיין כאן? שואלים החילונים בלא קול?!
עבר זמנכם בטל קרבנכם.. זהו, יאלה, עזבו אתכם!
דת? חחח הצחקתם! זה פאסה...
עבר זמנכם בטל קרבנכם.. זהו, יאלה, עזבו אתכם!
דת? חחח הצחקתם! זה פאסה...
העם החכם החל לאבד מחכמתו וכמו אותו איכר כלא הוא את המלך עמוק עמוק בלבו שחס וחלילה לא יפרוץ... ואת כל בני המלך רוצה הוא לגרש ולהעלים מעיניו.
יום אחד אתם החילונים אולי תנצחו, אנו החרדים נעלם לכם מהחיים...
אתם תטילו עלינו גזירות וחיובים שהתורה שלנו ושלכם אוסרת עלינו ואנו שאמונים על הגלות כדרך חיים כל עוד זה למען תורתנו הקדושה, עומדות יהיו רגלינו בשעריך אך הפעם בשביל לעוזבה..
אתם תטילו עלינו גזירות וחיובים שהתורה שלנו ושלכם אוסרת עלינו ואנו שאמונים על הגלות כדרך חיים כל עוד זה למען תורתנו הקדושה, עומדות יהיו רגלינו בשעריך אך הפעם בשביל לעוזבה..
אח.. תשפשפו ידיכם בהנאה, הארמון כולו לרשותכם ואתם הינכם השליטים בארץ הקדושה, בארמון המלך, מלך מלכי המלכים. אבל אז אתם תתעוררו לגלות כי אתם אמנם בארמון אך חיים חיי איכר שהרי אין מי שיזכיר לכם שאתם בני מלכים, אין מי שיזכיר לכם את גינוני הכבוד, את הדרך ארץ והמצוות אותם נוהגים בארמון וגרוע מכך, חלקיכם כבר לא יאמין כי זהו מקום קדוש, כי זה ארמונו של מלך מלכי המלכים אם יש אחד כזה חלילה וחס.
דפים קשורים
אמונה יהודית - אמונה תמימה!
שמעון גווירץ | שאו מרום עיניכם
י"א תשרי ה'תשע"ב
האמונה מושרשת בכל יהודי, חרדי או חילוני, בכולנו יש ניצוץ אמונה שלעולם לא דועך. אבל מה בעצם אומרת המילה "אמונה" או יותר נכון - מהי הגדרת?
בת ציון האלמנה
שמעון גווירץ | שאו מרום עיניכם
ה' חשון ה'תשע"ב
בבית המקדש החרב, בחדר מט לנפול, יושבת האלמנה 'בת ציון' בבדידותה, מתאבלת היא כדרכה במר נפשה על בנה יחידה, 'עם ישראל' אהוב ליבה.
כה רחוק... אך כה קרוב לליבה...
איך חלפו השנים? יותר מאלפיים שנה מאז הוא הגיעה לבקרה, והיא האלמנה יושבת ובוכה, שואלת אותך ה' "עַד אָנָה בִּכְיָה בְצִיּוֹן, וּמִסְפֵּד בִּירוּשָׁלָיִם".
גיבורי האגדות תמיד מצילים את העולם ברגע האחד לפני האחרון או לפחות נלחמים בדרקונים יורקי אש ואם נרצה קצת פחות ציניות אז הם צריכים לפחות להקריב את חייהם כדי להציל חיים של מישהו אחר על מנת לזכות בתואר הנכסף "גיבור"
שדות חובה מסומנים באדום