הסגולה היומית
סגולה שיתקבלו תפילותיו: לפני תפילתו יאמר י"ז פעמים כמניין טו"ב את שם אמו של דוד המלך "נצבת בת...סגולה שיתקבלו תפילותיו
לפני תפילתו יאמר י"ז פעמים כמניין טו"ב את שם אמו של דוד המלך "נצבת בת עדאל" ואז יתקבלו כל תפילותיו לטובה. אמן.הנה ימים באים
רוב התשובות יהיו חד גוניות, מידי יבצבצו להם פה ושם תשובות מפתיעות, אך האם יהיה אחד שלא ידע לענות?!
בואו נדמיין מחקר, שיכלול 100,000 משתתפים, מבין כלל נוסעי האוטובוסים בעולם כולו, ונשאל אותם שתי שאלות, מאין באתם? ולאן אתם נוסעים?
רוב התשובות יהיו חד גוניות, מידי יבצבצו להם פה ושם תשובות מפתיעות, אך האם יהיה אחד שלא ידע לענות?!
וודאי, וודאי שכולם ידעו!!! כי כל דבר שאדם עושה בעולם הזה יש לו תכלית, יש לו מטרה ואליה הוא חותר, אליה הוא מתקדם! גם אם אותו אדם החליט לבלות חודש על חוף הים... יש לו יש תכלית – "מנוחה" " ניקוי ראש" "שקט ממרוץ החיים" וכו′. אבל, בואו נתבונן בעצמנו, גם אנחנו בנסיעה, כל אחד מאתנו נוסע באוטובוס, האוטובוס הגדול בעולם, כדור הארץ הוא אוטובוס אחד גדול, כל אחד עולה בתחנה ואחרי 120 שנה יורד ממנה, האם אנחנו יודעים מאין באנו? האם אנו יודעים לאן אנחנו נוסעים? לכל פעולה ופעולה בעולם – יש תכלית, אבל האם לכל התכליתות יש תכלית אחת סופית?
ובכן, את התשובה הזו אנחנו חייבים לעצמינו !!!
התשובה הזו היא הגורם לכל מחשבותינו, דיבורינו ומעשינו, בה תלויה שמחתינו וחיותינו, האושר, השלווה והביטחון שלנו!
אבל, כדי לענות על תשובה זו נצרך לערוך טיול קצר אל תוך עצמינו... גילוי עצמי, לדעת מי אנחנו, מי אני – הרגליים, הידיים, הפנים???
אדם שחלילה וחס נקטעה לו רגל או יד הוא עדיין נשאר אותו אדם, ואף נקרא באותו שם...
ידוע, ואפילו לבעלי המדע כי גוף האדם איננו האדם עצמו, כי הגוף נקרא "בשר אדם"
כמו שכתוב בספר איוב : " עור ובשר תלבישני..." נמצא האדם הוא הפנימיות והגוף הוא כמו לבוש לנפש, דהיינו, כמו שבגד שאדם לובש הוא לבוש לבשרו והנעל לבוש לרגלו , כן בשרו, עם האיברים והגידים הגשמיים הם לבוש לנפש השכלית של כל אחד ואחד מאתנו, ואחרי 120 שנה שאדם מסיים את תפקידו בעולם הזה יופשט מעליו הלבוש הזה של הבשר ודם ויתלבש בלבוש זך ונקי רוחני הנקרא "חלוקא דרבנן".
ובכן אני – זה הנפש השכלית שלי ! הגוף שלי זה רק בגד, מלבוש שמשמש אותה ב"טיול" שלה, בנסיעה שלה, אלה הם חוקי האוטובוס הגדול.
הגוף מצד עצמו אינו מרגיש מאומה, לא שמחה ולא עצב, לא אושר ולא סיפוק ולא אכזבה... הוא בשר ומה רוצים מבשר? אדם שחלילה נקטעה לא אצבע ושמים אותה בקירור עד לחיבורה מחדש, האצבע לא מגיבה לקור, ברעדה או רצון לסוודר... כמו שחולצה שלנו לא תזיע בשמש, לא תצטנן בקור והשרוולים לא ישפשפו זה את זה כדי להתחמם... אם כן החיים שלנו תלויים בנפש שלנו – בפנימיות, ושם כל ההצלחות שלנו וכל האכזבות שלנו ושם האושר והתענוג שלנו שאנו כל כך חפצים בו.
ואדם אמתי וישר ישקיע שם את כוחותיו. כי שם הוא יקבל פירות ותוצאות, אבל אם אנחנו משקיעים בגוף שלנו או בבגדים, או בבית שהם כולם לבושים ודרכם אנו רוצים לקבל אושר ושמחה, הרי זה בלתי אפשרי בעליל, דוגמת אותו אדם שיצא לטיול יחד עם חבריו ולפתע נעצר הרכב, נגמר הדלק והמנוע דמם, חבריו שהיו עמו ברכב ולא הבינו דבר וחצי דבר במכונאות אך ניסו איש איש את כוחו – זה מנקה את הגלגלים וחברו מבריק את המראות, שלישי מקרצף את החלונות והרביעי שם שמן בצירי בדלתות, אבל הרכב לא זז, בהשגחה נפלאה עצר לידם יהודי טוב ולשאלתו ענו ה′חברה′ כי רכבם נתקע... גער בהם אותו יהודי: וכי נראה לכם שהזזת המושבים, קירצוף החלונות או פתיחת מכסה המנוע יהוו פתרון לבעייתכם?! כל שעליכם לעשות הוא למלאות דלק ולהמשיך לנסוע... מאומה לא קרה!
לשמחתם היה להם מיכל רזרבי ברכב, רוקנו אותו לתוך מיכל הדלק והמשיכו לשמוח ולשיר בדרך ליעד, כך גם אנחנו – שרוצים אושר ושמחה – צריכים לחפש אותו במקום הנכון, להשקיע כדי לקבל אותו ב"אני", בנפש, בפנימיות.
לידיעה החשובה הזו – יש משמעות גדולה מאד בחיינו כעת ובעיקר לעתיד לבוא כשיתגלה עלינו אור הקדוש ברוך הוא וישמח אותנו שמחה שאם ירד עכשיו ניצוץ קטן מהשמחה שלעתיד לבוא אל תוך העולם, יישרף כל העולם... והשמחה הזו היא שמחת הנפש, שמחת הנשמה. כי אז נשמח שמחה אמתית בה′ יתברך שמחה של בן אובד לאביו האהוב.
וכעת נחזור לשאלתנו העיקרית, מהי התכלית של כל התכליתות, מה מטרת ההטיול שלנו כאן בעולם?
מלמדים אותנו חכמינו ז"ל שתחלית באתינו לעולם הזה כדי ללמד את הנפש שלנו להתענג על ה′ יתברך... כל העולם הזה, כל הטיול שלנו כאן הוא בית ספר בו עלינו ללמוד איך להתענג, כל הלידה וההתפתחות, ההליכה והדיבור, העליות והירידות, ההצלחות והנפילות, כולם בית ספר נפלא שבא ללמדנו איך להתענג על אבינו שבשמים, שמי שזוכה ללמוד ולדעת ליישם ולהפנים זאת הרי הוא זוכה לתענוג שאם נקבץ את כל התענוגות של העולם אל מקום אחד לא יגיעו לאפס קצהו של התענוג האמתי, ולכן למה שנישאר בחוץ... ננסה גם אנחנו להשתתף בשיעור הניתן לנו בעל כורחנו...
דפים קשורים
אנחו מרגישים מובלים ומונחים על ידי כוח אחר, גדול מאיתנו, שמוביל אותנו בעל כורחינו בלי שנבין ובלי שנדע איך לצאת ולהשתחרר. ולפעמים אנו ממש מרגישים שאין לנו את היכולת לצאת! פרספקטיבה נכונה... שמעון גווירץ | שאו מרום עיניכם ג' שבט ה'תשע"ב תינוקות, ילדים, נערים, גיל ההתבגרות או גיל המעבר, מבוגרים וזקנים, כולם, אבל כולם דואגים. עוצמת הדאגה משתנה ממקרה למקרה אך אין לה כל קשר לגיל.