הסגולה היומית

סגולה לעשירות: השיר 'איש חסיד היה' ששרים במוצאי שבת מקורו בבית גנזיו של רבי נסים גאון והוא סגולה ...

ויקחו לי תרומה | פרשת תרומה

וייקחו לי תרומה" אומרת לנו התורה. לאחר צאתם של בני ישראל ממצריים, הצטווה העם לתרום מכספו, עבור בניית ה"משכן" שהוא בעצם היה סוג של "בית המקדש" שליווה את עמינו בהליכתו במדבר.

עלון שאו מרום עיניכם | כ"ח שבט ה'תשע"ה

בין הדברים שעשו מתרומות אלו, הייתה ה"מנורה" שהייתה כמעיין צורת חנוכייה.

"להעלות לפני נר תמיד" מצוונו בוראנו. אנו צריכים להדליק אור במנורה הזו לכבוד בוראנו.

אנו, בכבודנו ועצמנו, בני האנוש הגשמיים, האסורים בתוך מושגי חמשת החושים, אמורים להדליק אור לכבודו ולבקשתו של בוראנו!
מי אנחנו ומה אנחנו בורא כל האורות והמאורות, שציוויתנו להדליק ל-ך אור?
מביטים אנו אל אינסופיותו של היקום. רואים אנו את אינסופיותם של פנסי הבורא שמש ירח וכוכבים והשאלה רק מתעצמת...

וכמו שרבי עקיבא, כאשר שאל מאיתו הקיסר שיראה לו את הבורא, בקש רבי עקיבא שיביט בשמש בצהריי היום, מיותר לציין כי הקיסר לא הצליח להביט בשמש, או אז, אמר לו רבי עקיבא: "אם בשמש אינך יכול להביט איך תרצה להביט במי שברא אותה?"

אכן, הציווי הנפלא הזה, איננו בר ביצוע כיום. המשכן והמקדש אינם קיימים... אז מה, האם אין לנו את הזכות...?
אכן, מסביר רבי נתן מברסלב, את הזכות יש לנו, אפילו את היכולת, ובהחלט שהיא גם חובה.

כל נשמה, הינה כמו נר. מבקש מאיתנו בוראנו באהבתו אלינו: תדליקו כל פעם מחדש את הנר מצווה, לעשות עוד מצווה ולהתקרב עוד קצת אל הבורא. תדליקו את טוהר כוונותיכם בעשותכם את המצווה, שתהיה לכבוד הבורא בלבד ולא בגלל שזה חלק משגרת חיינו בשנה האחרונה, או ממתי שהיינו ילדים.

את נר אהבתנו, מה שמעורר ומעיר ומדליק את נפשנו, צריך לשמור, קודם כול, לכבוד פעולות קיום המצוות \ לימוד התורה \ ולתפילותינו השונות. הערוץ שלנו עם בוראנו, אמור להיות הערוץ הנערץ עלינו יותר מכל "כי נר מצווה ותורה אור".
כל נר חשוב. הבערתן, של נרות רבים בתוך נשמתנו, הופכים ברבות הימים ללהבה גדולה, לאבוקה גבוהה, למדורה של אהבה. אהבת נצח, שלי לבוראי. יש לנו את כל הכבוד והזכות "להעלות נר תמיד"