הסגולה היומית
לשמירה והצלה: [יאמר] פסוק וַאֲנִי אָשִׁיר עֻזֶּךָ וַאֲרַנֵּן לַבֹּקֶר חַסְדֶּךָ כִּי הָיִיתָ מִשְֹגָּב לִי ו...לשמירה והצלה
[יאמר] פסוק וַאֲנִי אָשִׁיר עֻזֶּךָ וַאֲרַנֵּן לַבֹּקֶר חַסְדֶּךָ כִּי הָיִיתָ מִשְֹגָּב לִי וּמָנוֹס בְּיוֹם צַר לִי. לִי צַר בְּיוֹם וּמָנוֹס לִי מִשְֹגָּב הָיִיתָ כִּי חַסְדֶּךָ לַבֹּקֶר וַאֲרַנֵּן עֻזֶּךָ אָשִׁיר וַאֲנִי, ג' פעמים. (כתב הרב מהר"ר שמואל ז"ל בן הרב רבינו מהרח"ו זצ"ל בסוף ס' חמדת ישראל כי יש בזה סוד גדול). ואחר כך יאמר שיר למעלות אשא עיני כלו. אנא בכח כו' (ויכוין בשמות הקדושים אשר בר"ת כידוע):
שִׁיר לַמַּעֲלוֹת. אֶשָּא עֵינַי אֶל הֶהָרִים. מֵאַיִן יָבֹא עֶזְרִי: עֶזְרִי מֵעִם יהוה. עֹשֵֹה שָׁמַיִם וָאָרֶץ: אַל יִתֵּן לַמּוֹט רַגְלֶךָ. אַל יָנוּם שֹׁמְרֶךָ: הִנֵּה לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן. שׁוֹמֵר יִשְֹרָאֵל: יהוה שֹׁמְרֶךָ. יהוה צִלְּךָ עַל יַד יְמִינֶךָ: יוֹמָם הַשֶּׁמֶשׁ לֹא יַכֶּכָּה. וְיָרֵחַ בַּלָּיְלָה: יהוה יִשְׁמָרְךָ מִכָּל רָע. יִשְׁמֹר אֶת נַפְשֶׁךָ: יהוה יִשְׁמָר צֵאתְךָ וּבוֹאֶךָ. מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם:
אָנָּא בְּכֹחַ גְּדֻלַּת יְמִינְךָ תַּתִּיר צְרוּרָה:
אב"ג ית"ץ:
קַבֵּל רִנַּת עַמְּךָ שַֹגְּבֵנוּ טַהֲרֵנוּ נוֹרָא:
קר"ע שט"ן:
נָא גִבּוֹר דּוֹרְשֵׁי יִחוּדְךָ כְּבָבַת שָׁמְרֵם:
נג"ד יכ"ש:
בָּרְכֵם טַהֲרֵם רַחֲמֵי צִדְקָתְךָ תָּמִיד גָּמְלֵם:
בט"ר צת"ג:
חֲסִין קָדוֹשׁ בְּרוֹב טוּבְךָ נַהֵל עֲדָתֶךָ:
חק"ב טנ"ע:
יָחִיד גֵּאֶה לְעַמְּךָ פְּנֵה זוֹכְרֵי קְדֻשָּׁתֶךָ:
יג"ל פז"ק:
שַׁוְעָתֵנוּ קַבֵּל וּשְׁמַע צַעֲקָתֵנוּ יוֹדֵעַ תַּעֲלוּמוֹת:
שק"ו צי"ת:
בלחש בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד:
יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ יְיָ צוּרִי וְגוֹאֲלִי:
מידותיהם של חכמינו - פרק ב'
תרגום: כרוז יוצא ומכריז: עליונים ותחתונים הקשיבו! מי הוא גס רוח בדברי תורה, מי שהו שכל דבריו להתנשא (להתגאות), על חשבון התורה (אוי לו) למדנו, על האדם להיות שפל בעולם הזה בעסק התורה, אין גבהות בתורה אלא בעולם הבא...
על אורך רוח, אהבת הבריות והענווה מלמד אותנו "נשיא ישראל" הלל הזקן, שבעת זקנתו בערב שבת קודש בין הערביים בשיא הלחץ להכין צרכי שבת קודש ולקבל את המלכה, ניצב לפניו אדם ריק וחופז בשאלות נבערות ובכוונה מיוחדת להביא את הלל הזקן לכעס ובצעקות החל קורא: "מי כאן הלל" "מי כאן הלל"? והנה הנשיא הזקן יוצא במהירות מהרחצה לקבל את זה השוטה, והוא שואל שאלת חולין בלגלוג "מפני מה ראשיהן של בבלים סגלגלות"
הנשיא קבלו בסבר פנים יפות ועוד נתן לו מחמאה על שאלתו ואמר לו: שאלה גדולה שאלת! והשיב: מפני שהמילדות שלהן אינן פקחות.
הלך לו ושוב חזר ושאל "מי כאן הלל"? ושוב השיב לו במתק לשון: מה רצונך בני? ושאל מפני מה עיניהם של תרמודים תרוטות? ענה לו: שאלה גדולה שאלת, מפני שדרין בין החולות.
אך זה לא נרגע שכן התערב עם חברו בארבע מאות זוז שיוכל להכעיס את הלל הזקן והגיע פעם שלישית ובאותו סגנון כאילו אינו מכיר את ביתו שאל "מי כאן הלל" "מי כאן הלל"? ושוב יצא לקראתו ואמר: בני מה אתה מבקש?
שאלו: מפני מה רגליהם של אפרקנים רחבות ושוב החזיר לו מחמאה, שאלה גדולה שאלת, מפני שדרין בין בצעי המים.
משראה הלה כי עומד להפסיד ממונו אמר לו "שאלות רבות יש לי לשאול". נתעטף הלל הזקן וישב לפניו ובקש ממנו שישאל כל העולה על רוחו. אמר לו: אתה הוא הלל שקוראים אותך נשיא ישראל? אמר לו: הן. אמר לו: אם אתה הוא לא ירבו כמותך בישראל, אמר לו הלל" בני מפני מה? אמר לו מפני שאיבדתי בגללך ארבע מאות זוז והלל לא יקפיד. (שבת לא).
ויש לזכור ולשנן להודיע ולהודע כי אהבת ישראל והזהירות מפגיעה בזולת, הוא משום שבאדם יש חלק אלוה ממעל ורק הגופים מסתירים וכפי שנאמר בסנדרין נח. "הסוטר לועו של חברו כסוטר לועה של שכינה" ורש"י הקדוש השכיל למצוא לזה משל לשני אחים תאומים הדומים מאוד זה לזה, אחד נעשה מלך ואחד נתפס ללסטות ונתלה, כל הרואה אותו תלוי אומר: המלך תלוי.
כך אדם הגדוש בתורה אך מעשיו מקולקלים והתנהגותו מקולקלת הוא בבחינת "מלך חוטא" ובמסכת חולין (דף צד:) מספרת הגמרא על מר זוטרא בנו של רב נחמן בן יעקב ונכדו של ראש הגולה בבבל: באחד הימים יצא מר זוטרא מעירו סכרא לעיר מחוזא והנה שני גדולי העיר מחוזא יצאו את העיר, רבא ורב ספרא ולפתע פגשו את החכם הגדול. ברכם מר זוטרא לשלום "והתנצל" לא היה לכם לבוא לקראתי דרך כה ארוכה" אמר לו רב ספרא "לא ידענו כלל שאדוני יבוא אלינו" אילו ידענו ברצון היינו באים לקראתך מרחק גדול יותר", לאחר שנפרדו שאל רבא את רב ספרא, מדוע אמרת לו שלא ידענו על בואו? אולי גרמת לו קצת להתבייש? ענה לו רב ספרא: איך יתכן שלא אומר לו האמת, הרי היינו מטעים אותו וכך היה מחזיק לנו טובה חינם. על רב ספרא אמרו חז"ל "דובר אמת בלבבו".
מתוך הספר 'חרבות בשפתותיהם' של הרב שלמה עופר שליט"א
לפרק הבא בסדרת "מידותיהם של חכמינו" הקלק כאן!