הסגולה היומית
סגולה לבנים בעלי חן: דאכלה כוורי בני בעלי חן. - אם תאכל דגים בזמן הריונה יוולד לה בן בעל חןסגולה לבנים בעלי חן
דאכלה כוורי בני בעלי חן. - אם תאכל דגים בזמן הריונה יוולד לה בן בעל חן
קשר מתוך מכה – אשמתנו
סיפורה של משפחת גרוס, המשיך להדהד השבוע בפי רבים. המשפחה, ציינה בשבת את יום הולדתה של הילדה הגדולה ז"ל, בהודאה על הבנים המתעוררים אט אט ע"י התפילות וההתחזקויות שלנו. היה קשה לשמוע את הפרטים המזעזעים שזרמו.
דוד הוד | שאו מרום עיניכם | ה' אדר א ה'תשע"ד
אחיותיה של מיכל, פרקו את לול התינוקת, בכדי שלא להשאיר את מיכל 'עם ההתמודדות הזו'. כן, את אותה מיכל הגיבורה שבעת טיפלו הפרמדיקים בביתה הקטנה, רצתה לחסוך מילדיה את הטראומה וסגרה עצמה בחדר איתם תוך כדי שהם מתפללים וקוראים תהילים, וזו אותה מיכל, שרק לפני כמה ימים זעזעה בשאגותיה את בניין בית החולים כשראתה את ילדיה קורסים אחד אחרי השני. השכינה הקדושה, הרעידה בשאגותיה את אמות סיפי היקום. עד מתי.
הציבור שלנו משלם בימים האחרונים בעוד שלושה תינוקות: פעוטה כבת שלוש מביתר, תינוקת בת שנה וחצי שנפטרה בביה"ח מעיני הישועה בבני ברק לאחר שהובאה כבר ב'מצב אנוש, ו'עוד' מוות בעריסה של תינוק כבן שנה וחצי בבני ברק. האצבעות משוטטות על המקלדת ולא יודעות מה לכתוב. בורא עולם, עד מתי. עד מתי.
שמעון גרוס, רואיין לעיתונות. הוא אמר, לומדים מהסיפור הזה, עד כמה שגרת החיים ותפקוד האברים אינם מובנים מאליהם, אלא הכל נס אמיתי וייחודי. הסומך על השגרה, חי באשליית 'לי זה לא יקרה'. תרבות ה'סמוך', הסתיימה הרבה פעמים ללא ששיגרת הניסים המשיכה.
הצרות והמטרות
כנראה, שמחובתנו להקשיב ולהפנים את תובנותיו ומסקנותיו של מי ששתה את כוס התרעלה שכולנו הכנו. אנו שקועים בהתקדמות החומרית שלנו וזה – במקרה הטוב – לא 'מועיל' לתחנת חיינו הבאה בה נשהה יותר מטריליוני שנים. גלוי וידוע לפניו, שאנו נודה לו בעוה"ב על כל "ברקס" ו"זאפט'ה" שבזכותם התעוררנו משגרת האשליות שלנו בעולם הזה והתחזקנו עוד בעקבות האירוע המצער ההוא: 'לשם כך נועדו כל הייסורים הניתנים לאדם – לקרבו אליו יתברך בחזרה' (ש"א תיד)
'הקשר, אינו חייב בהכרח לבוא מתוך מכה. זוהי אשמתנו שיש צורך להגיע לכך. אך, אם אנו מתרגשים, ויודעים כיצד להעריך את חיי היום יום, כמה יקר כל רגע בחיים, של נשימה, של שמחה, - זו הסגולה הגדולה ביותר שהשמחה תמשיך'
'הסגולה הגדולה ביותר נגד ייסורים היא, לדעת כיצד לקבל את הטוב כשיש לנו רגעים טובים בחיים, לדעת כיצד לקבל אותם ולהשתמש בהם להשגת קירבה לה'. כשנוהגים כך - אין שום סיבה לקבל ייסורים. אם נדע כיצד לומר תודה על מעט הפרנסה שיש לנו ועל הבריאות שזכינו לה. אם רק נזכור את השם יתברך, שוב, לא תהיה סיבה שהשי"ת ייקח זאת מאיתנו' (שערי אמונה תיד) כשהקב"ה נותן לנו זמני שלווה בחיים, אומר הרב, זה בשביל שאנו נתפלל על העתיד הקרוב והרחוק שהשמחה תמשיך לשרות במעוננו.
ירמיה הנביא, ליווה את הגולים לבבל. הגולים הושפלו עד עפר והאכזריות אליהם הייתה קשה מנשוא. ירמיה אמר להם 'מעיד אני עליכם שמים וארץ...' ובלשונו של הרב פינקוס: ''כל מטרת הצרות הייתה להביא אתכם לבכייה, אילו הייתם בוכים קודם היציאה לגלות, לא היה צורך להביא אתכם הנה.' 'אם תתרגשו מעצמכם (-מעצם ומעוצמת הקשר שלנו עם הבורא. ד.ה.) השם יתברך לא יצטרך לרגש אתכם'
סיפור מזעזע
בספר שערי אמונה, מובא סיפור מזעזע על אישה חילונית שבנה בן השמונה עשרה נהרג בתאונת דרכים ל"ע. האישה פנתה לצדיק הרב פינקוס זצ"ל ובפיה קושיות 'קשות' על הנהגת השם איתה. 'לא יכולתי להתאפק' אמר הצדיק 'ואמרתי לה: שמונה עשרה שנה נהנית מהילד, האם פעם שאלת מדוע השם נתן לך אותו? עכשיו, תמיד תזכרי להודות על מה שיש לך, זו הערובה לשלום אחי הנפטר.
הבורא, נותן לנו את הזכות להיות לצד ילדינו כול היום ולעזור להם - ע"י תפילה. 'לעולם יקדים אדם תפילה לצרה' אומרים חז"ל. שאם כבר הגיע הצרה ח"ו, אומרים לו, 'הבא זכות והיפטר'. לאחר שהבעיה החלה לבצבץ כבר, צריך לעבוד הרבה יותר קשה, כדי שהבעיה תגמר. 'ילד קטן בדרכו לת"ת פעמים רבות כמעט נדרס ח"ו ואנו אפילו לא יודעים מכך'. אנו, צריכים להיות שם בשבילו.
להודות ולהתחנן
'הילדים שלנו נולדים דרך ייסורים. חבלי לידה והתפילה באותו זמן, הם הבסיס הראשוני של הילד. כשהילד מתבגר, ככל שהוריו מתפללים יותר עבורו, אימו מורידה יותר דמעות עבורו, הם יזכו ממנו ליותר נחת יהודית'. 'אנו מנסים להיות הורים טובים, אחד הדברים שאיננו יוצאים בו ידי חובה כלפי ילדינו הוא התפילה עליהם. מדוע עלינו לחכות למצבים קשים בכדי לפנות אל הקב"ה בתפילה?!' (נ"ש התורה וק' רסא)
לגבי שגרת השלווה בחיינו ולגבי שלום ילדינו, אנו צריכים להשקיע בזירה האמיתית; להודות על ההווה ולהתחנן על העתיד.
הציבור שלנו משלם בימים האחרונים בעוד שלושה תינוקות: פעוטה כבת שלוש מביתר, תינוקת בת שנה וחצי שנפטרה בביה"ח מעיני הישועה בבני ברק לאחר שהובאה כבר ב'מצב אנוש, ו'עוד' מוות בעריסה של תינוק כבן שנה וחצי בבני ברק. האצבעות משוטטות על המקלדת ולא יודעות מה לכתוב. בורא עולם, עד מתי. עד מתי.
שמעון גרוס, רואיין לעיתונות. הוא אמר, לומדים מהסיפור הזה, עד כמה שגרת החיים ותפקוד האברים אינם מובנים מאליהם, אלא הכל נס אמיתי וייחודי. הסומך על השגרה, חי באשליית 'לי זה לא יקרה'. תרבות ה'סמוך', הסתיימה הרבה פעמים ללא ששיגרת הניסים המשיכה.
הצרות והמטרות
כנראה, שמחובתנו להקשיב ולהפנים את תובנותיו ומסקנותיו של מי ששתה את כוס התרעלה שכולנו הכנו. אנו שקועים בהתקדמות החומרית שלנו וזה – במקרה הטוב – לא 'מועיל' לתחנת חיינו הבאה בה נשהה יותר מטריליוני שנים. גלוי וידוע לפניו, שאנו נודה לו בעוה"ב על כל "ברקס" ו"זאפט'ה" שבזכותם התעוררנו משגרת האשליות שלנו בעולם הזה והתחזקנו עוד בעקבות האירוע המצער ההוא: 'לשם כך נועדו כל הייסורים הניתנים לאדם – לקרבו אליו יתברך בחזרה' (ש"א תיד)
'הקשר, אינו חייב בהכרח לבוא מתוך מכה. זוהי אשמתנו שיש צורך להגיע לכך. אך, אם אנו מתרגשים, ויודעים כיצד להעריך את חיי היום יום, כמה יקר כל רגע בחיים, של נשימה, של שמחה, - זו הסגולה הגדולה ביותר שהשמחה תמשיך'
'הסגולה הגדולה ביותר נגד ייסורים היא, לדעת כיצד לקבל את הטוב כשיש לנו רגעים טובים בחיים, לדעת כיצד לקבל אותם ולהשתמש בהם להשגת קירבה לה'. כשנוהגים כך - אין שום סיבה לקבל ייסורים. אם נדע כיצד לומר תודה על מעט הפרנסה שיש לנו ועל הבריאות שזכינו לה. אם רק נזכור את השם יתברך, שוב, לא תהיה סיבה שהשי"ת ייקח זאת מאיתנו' (שערי אמונה תיד) כשהקב"ה נותן לנו זמני שלווה בחיים, אומר הרב, זה בשביל שאנו נתפלל על העתיד הקרוב והרחוק שהשמחה תמשיך לשרות במעוננו.
ירמיה הנביא, ליווה את הגולים לבבל. הגולים הושפלו עד עפר והאכזריות אליהם הייתה קשה מנשוא. ירמיה אמר להם 'מעיד אני עליכם שמים וארץ...' ובלשונו של הרב פינקוס: ''כל מטרת הצרות הייתה להביא אתכם לבכייה, אילו הייתם בוכים קודם היציאה לגלות, לא היה צורך להביא אתכם הנה.' 'אם תתרגשו מעצמכם (-מעצם ומעוצמת הקשר שלנו עם הבורא. ד.ה.) השם יתברך לא יצטרך לרגש אתכם'
סיפור מזעזע
בספר שערי אמונה, מובא סיפור מזעזע על אישה חילונית שבנה בן השמונה עשרה נהרג בתאונת דרכים ל"ע. האישה פנתה לצדיק הרב פינקוס זצ"ל ובפיה קושיות 'קשות' על הנהגת השם איתה. 'לא יכולתי להתאפק' אמר הצדיק 'ואמרתי לה: שמונה עשרה שנה נהנית מהילד, האם פעם שאלת מדוע השם נתן לך אותו? עכשיו, תמיד תזכרי להודות על מה שיש לך, זו הערובה לשלום אחי הנפטר.
הבורא, נותן לנו את הזכות להיות לצד ילדינו כול היום ולעזור להם - ע"י תפילה. 'לעולם יקדים אדם תפילה לצרה' אומרים חז"ל. שאם כבר הגיע הצרה ח"ו, אומרים לו, 'הבא זכות והיפטר'. לאחר שהבעיה החלה לבצבץ כבר, צריך לעבוד הרבה יותר קשה, כדי שהבעיה תגמר. 'ילד קטן בדרכו לת"ת פעמים רבות כמעט נדרס ח"ו ואנו אפילו לא יודעים מכך'. אנו, צריכים להיות שם בשבילו.
להודות ולהתחנן
'הילדים שלנו נולדים דרך ייסורים. חבלי לידה והתפילה באותו זמן, הם הבסיס הראשוני של הילד. כשהילד מתבגר, ככל שהוריו מתפללים יותר עבורו, אימו מורידה יותר דמעות עבורו, הם יזכו ממנו ליותר נחת יהודית'. 'אנו מנסים להיות הורים טובים, אחד הדברים שאיננו יוצאים בו ידי חובה כלפי ילדינו הוא התפילה עליהם. מדוע עלינו לחכות למצבים קשים בכדי לפנות אל הקב"ה בתפילה?!' (נ"ש התורה וק' רסא)
לגבי שגרת השלווה בחיינו ולגבי שלום ילדינו, אנו צריכים להשקיע בזירה האמיתית; להודות על ההווה ולהתחנן על העתיד.
דפים קשורים
סגולות
מאגר סגולות ענק! והגדול ביותר ברשת, מאת הרב שלמה עופר. תחת לכל סגולה מופיע המקור, והמקורות הינם מהספרייה היהודית.. סגולות מהגמרא, מהקבלה ומכל ספר יהודי שבנמצא..
שיעורים תורניים - לצפייה מבחר שיעורים לצפייה מפי הרב שלמה עופר שליט"א נפשי החזקה... הרב שלמה עופר | שאו מרום עינכים כ"ה טבת ה'תשע"גהרב שלמה עופר מסביר את גודל עוצמת השיר "נפשי החזקה והפקחת", המדברת לנפש היהודיה, ומחזקת ומעוררת אותה לזכור את תפקידה – ואת עוצם כוחה – לעבודת הבורא.
אהבה ושבועה... שמעון גווירץ | שאו מרום עיניכם ח' שבט ה'תשע"ב "אבל, מאז ועד היום עברו השנים, גורשנו מארצנו, נותרנו מיותמים, קטנים ואבודים, נחשבנו כצאן לטבח, הובלנו כעבדים.. אבל.. לא אבא... אין אנו מאשימים אותך... יודעים אנו כי אכן אנו אשמים... שהרי הפרנו את התנאי, נשבענו - נעשה ונשמע. הצטווינו - ואהבת את ה' א-לוקיך בכל לבבך"שדות חובה מסומנים באדום