הסגולה היומית
סגולה לבנים: יקנה לאשתו טבעת כסף עגולה מבפנים ומרובעת מבחוץ (שהיא טבעת נישואים המקובלת מדורות)סגולה לבנים
יקנה לאשתו טבעת כסף עגולה מבפנים ומרובעת מבחוץ (שהיא טבעת נישואים המקובלת מדורות)
המניעות והרצון
למה כל דבר טוב שאני מנסה לעשות מעורר עלי מניעות והפרעות שכאלה? ומה אעשה אם אני נחלש, ככל שעובר הזמן ואיני מצליח להתקדם ולעלות? ואיך אתמודד עם העובדה שהרע מכריע אותי בהרבה מקרים – ובכלל, איך מגבירים ומחזקים את הרצון? שו"ת של התחזקות
שער ברסלב | כ"א שבט ה'תשע"ב
למה יש כל כך הרבה קשיים על כל דבר טוב שאני רוצה לעשות?
זוהי בדיוק המטרה לשמה באנו לעולם, לבחור בטוב! כי כדי שתהיה בחירה חייב להיות גם כח המתנגד לקדושה. ואדרבא בכל פעם שבאים איזה קושי או מניעה ללימוד, תפילה, אמונה ושאר מצוות, צריך מאוד להתחזק ולומר לעצמנו, שזהו סימן שאכן השי"ת מאוד אוהב את המצוות שלנו וגם הוא מאמין בנו, ולכן הוא שלח לנו את הקושי הזה, כדי שתהיה לנו בחירה אמיתית, וכשנתגבר נגרום לו הרבה נחת רוח.
ומשל לחייל שבא לצבא, ולאחר שביצע איזה מעשה גבורה, וראו שהוא איש חיל, שלחו אותו לשליחות מסוכנת יותר, בעומק שטח האויב, קם החייל בכעס ואמר: מה אתם רוצים ממני, כבר הוכחתי את כוחותי, למה מגיע לי עונש שכזה? השיבו לו המפקדים: אינך מבין בכלל את תפקידך בצבא, אין זה עונש כלל, וגם אין זה מקום שצריך להוכיח שאתה גיבור. אלא צריך שתבין שפשוט יש כאן מלחמה אמיתית עם כוחות האויב, וצריך להשמידם, ולכן כשבאת התחלנו לאט לאט, וכאשר ראינו שהצלחת, החלטנו לשלוח דווקא אותך.
השי"ת אוהב אותנו מאוד, ומאמין בכוחותינו שאנו יכולים, ולכן הוא שולח אותנו שוב ושוב למלחמות ומבצעים, לפעמים אף קשים יותר מקודמיהם.
אבל המשל אינו דומה לנמשל, שכן אני באמת איני חייל מוצלח, ובהרבה מקרים הרע מנצח אותי.
אכן, המשל אינו דומה לנמשל בכל הפרטים. כי במלחמה פשוטה, רוצים תוצאות בשטח, כיבוש שטח האויב, ואין למלך הבדל גדול איזו הרגשות היו לחיילים כלפיו בעת הלחימה, והאם רצונם היה ממש לשם כבוד המלך או לא, העיקר שהחיילים התנהגו לפי ההוראות, לחמו היטב, ובסוף כבשו.
לעומת זאת במלחמת הקדושה, יש מטרה אחרת לגמרי. השי"ת רוצה שנתחבר אליו עם נקודת אמת שבלב, מתוך התעוררות של השתוקקות וחשק. המלחמה ביהדות בין הטוב לרע היא בזירה אחרת, היא נמצאת בלב, האם יש תשוקה וכיסופים לה′, או שח"ו יש שם מעין שמד רוחני, קרירות ועייפות.
ולכן אין זה נכון לומר שלא הצלחנו במלחמה.
כי גם אם בפועל לא ניצחנו ולא כבשנו, בכל זאת השי"ת בודק את הלב שלנו, כמה השתדלנו והתאמצנו להתקרב אליו, וכמה מלחמות פנימיות היו לנו עד שח"ו הובסנו.
ועיקר מה שהשי"ת רוצה מאיתנו, הוא שנעורר רצונות וכיסופים, וזה בעצמו כבר נקרא בשם ′ניצחון′.
אם העיקר הוא הרצון מהו העצה להגביר יותר את הרצונות וכיסופים?
בזה אנו חוזרים לשאלה הראשונה: למה כל דבר שבקדושה צריך לבוא עם כל כך הרבה מלחמות, והנה לפניך הסבר נוסף: השי"ת עשה עמנו חסד גדול, בזה שהוא גורם לנו מניעות וקשיים לפני כל דבר, כי אם הכל היה הולך בקלות הרי שהיינו עושים את המצוות ועוסקים בעבודת ה′ בלא שום התעוררות של כיסופים לה′, ולכן בהכרח להעמיד מחסומים, והם הגורמים לנו להתעורר בתשוקה ורצון לקדושה, כי המרחק גורם לגעגועים.
והוא כלל גדול בתורת רבי נחמן: המניעות הם בשביל לעורר את החשק. ואין זה סתם פתגם בעלמא, אלא זו המציאות ממש, שכל מי שרוצה להתקרב לה′ מוכרח לעבור הרבה נקודות של ריחוק ונפילות בכל תפילה, כל לימוד, כל צדקה ועשיית חסד שרוצה לעשות.
ואדרבא ככל שהמפריעים מתגברים, כך באמת מתעורר באדם חשק גדול ועצום ביותר. כמו שרואים בפועל, שאדם שהתעורר בו הרעב, ככל שעובר הזמן ואינו מוצא אוכל הרי שתחושת הרעב מתגברת אצלו יותר, ובכל רגע שעובר מתאחדים אצלו יותר ויותר כל כוחות הנפש בריכוז מלא ומחדדים לו את ההבנה שכל מה שאמור לעניין אותו עכשיו זה רק למצוא אוכל.
נדמה לי שדווקא הפוך, ככל שאני רואה שאיני מצליח להוציא לפועל, כך אני נחלש ונופל יותר בדעתי, עד שלאט לאט אני מפסיק לרצות ולהשתוקק להרבה עניינים שבקדושה כמו שהייתי רוצה בעבר.
נתבונן: מדוע כשצריך אוכל אנו לא מתייאשים, גם כשזה לא בא בקלות? משום שבגשמיות ברור לנו שזה מה שאנו צריכים, ואין לנו אפשרות לברוח לשום מקום בו לא נצטרך לאכול. מה שאין כן ברוחניות יש מחשבה פנימית, כאילו אפשר להסתדר בלי זה.
ובזה טמון עיקר התכסיס של היצר הרע, עמלק. הוא יודע את הסוד הזה שככל שהוא יפריע לנו יותר, כך אנו נתעורר לחשק גדול יותר. אז מה הוא עושה? הוא מכניס לנו מחשבות שאולי באמת יש משהו אחר במקום עבודת ה′, הן באופן כללי הוא מראה לנו: "תראה איך אנשים מצליחים לחיות גם בלי להיות יראי שמים ואנשים כשרים", וכאשר הוא לא מצליח לשכנע אותנו בכלליות, אז הוא בא בפרטיות לפני כל מצווה, ומזלזל ומקרר בחשיבות המצווה שלפניו: "מה יקרה אם לא תתאמץ עכשיו בתפילה" "ומה יהיה אם לא תעמוד עכשיו בנסיון" וכן הלאה בכל דבר ודבר.
ולכן אנו צריכים לחדד לעצמנו בצורה ברורה את העמדה האמיתית של הנשמה, שאף שקשה להוציא לפועל את כל מה שצריך, בכל זאת צריך לזכור תמיד את האמת, שעיקר החיות הוא אור התורה ועבודת ה′.
וכאשר נקודה זו תהיה ברורה בצורה חדה, אזי ככל שיתגברו המניעות, נראה בחוש איך הכיסופים מתגברים יותר מעצמם.
ולכן חשוב מאוד לשבת יום יום עם ה′, ולומר לפניו את כל מה שיש בלב, לספר לו את כל הרצונות הפנימיים כמה היינו רוצים להתקרב אליו, ולפרט בזה כמה שיותר. ופעולה זו מחזקת ומחדדת ללב את ההבנה שהוא צריך לאכול רוחניות, ואין שום תחליף אחר, וככל שהמקום הזה יתחזק בלב, אזי נוכל לראות איך כל מניעה וקושי רק מוסיפה יותר לחזק את הכיסופים וההשתוקקות להשי"ת.
מקור: שער ברסלב
זוהי בדיוק המטרה לשמה באנו לעולם, לבחור בטוב! כי כדי שתהיה בחירה חייב להיות גם כח המתנגד לקדושה. ואדרבא בכל פעם שבאים איזה קושי או מניעה ללימוד, תפילה, אמונה ושאר מצוות, צריך מאוד להתחזק ולומר לעצמנו, שזהו סימן שאכן השי"ת מאוד אוהב את המצוות שלנו וגם הוא מאמין בנו, ולכן הוא שלח לנו את הקושי הזה, כדי שתהיה לנו בחירה אמיתית, וכשנתגבר נגרום לו הרבה נחת רוח.
ומשל לחייל שבא לצבא, ולאחר שביצע איזה מעשה גבורה, וראו שהוא איש חיל, שלחו אותו לשליחות מסוכנת יותר, בעומק שטח האויב, קם החייל בכעס ואמר: מה אתם רוצים ממני, כבר הוכחתי את כוחותי, למה מגיע לי עונש שכזה? השיבו לו המפקדים: אינך מבין בכלל את תפקידך בצבא, אין זה עונש כלל, וגם אין זה מקום שצריך להוכיח שאתה גיבור. אלא צריך שתבין שפשוט יש כאן מלחמה אמיתית עם כוחות האויב, וצריך להשמידם, ולכן כשבאת התחלנו לאט לאט, וכאשר ראינו שהצלחת, החלטנו לשלוח דווקא אותך.
השי"ת אוהב אותנו מאוד, ומאמין בכוחותינו שאנו יכולים, ולכן הוא שולח אותנו שוב ושוב למלחמות ומבצעים, לפעמים אף קשים יותר מקודמיהם.
אבל המשל אינו דומה לנמשל, שכן אני באמת איני חייל מוצלח, ובהרבה מקרים הרע מנצח אותי.
אכן, המשל אינו דומה לנמשל בכל הפרטים. כי במלחמה פשוטה, רוצים תוצאות בשטח, כיבוש שטח האויב, ואין למלך הבדל גדול איזו הרגשות היו לחיילים כלפיו בעת הלחימה, והאם רצונם היה ממש לשם כבוד המלך או לא, העיקר שהחיילים התנהגו לפי ההוראות, לחמו היטב, ובסוף כבשו.
לעומת זאת במלחמת הקדושה, יש מטרה אחרת לגמרי. השי"ת רוצה שנתחבר אליו עם נקודת אמת שבלב, מתוך התעוררות של השתוקקות וחשק. המלחמה ביהדות בין הטוב לרע היא בזירה אחרת, היא נמצאת בלב, האם יש תשוקה וכיסופים לה′, או שח"ו יש שם מעין שמד רוחני, קרירות ועייפות.
ולכן אין זה נכון לומר שלא הצלחנו במלחמה.
כי גם אם בפועל לא ניצחנו ולא כבשנו, בכל זאת השי"ת בודק את הלב שלנו, כמה השתדלנו והתאמצנו להתקרב אליו, וכמה מלחמות פנימיות היו לנו עד שח"ו הובסנו.
ועיקר מה שהשי"ת רוצה מאיתנו, הוא שנעורר רצונות וכיסופים, וזה בעצמו כבר נקרא בשם ′ניצחון′.
אם העיקר הוא הרצון מהו העצה להגביר יותר את הרצונות וכיסופים?
בזה אנו חוזרים לשאלה הראשונה: למה כל דבר שבקדושה צריך לבוא עם כל כך הרבה מלחמות, והנה לפניך הסבר נוסף: השי"ת עשה עמנו חסד גדול, בזה שהוא גורם לנו מניעות וקשיים לפני כל דבר, כי אם הכל היה הולך בקלות הרי שהיינו עושים את המצוות ועוסקים בעבודת ה′ בלא שום התעוררות של כיסופים לה′, ולכן בהכרח להעמיד מחסומים, והם הגורמים לנו להתעורר בתשוקה ורצון לקדושה, כי המרחק גורם לגעגועים.
והוא כלל גדול בתורת רבי נחמן: המניעות הם בשביל לעורר את החשק. ואין זה סתם פתגם בעלמא, אלא זו המציאות ממש, שכל מי שרוצה להתקרב לה′ מוכרח לעבור הרבה נקודות של ריחוק ונפילות בכל תפילה, כל לימוד, כל צדקה ועשיית חסד שרוצה לעשות.
ואדרבא ככל שהמפריעים מתגברים, כך באמת מתעורר באדם חשק גדול ועצום ביותר. כמו שרואים בפועל, שאדם שהתעורר בו הרעב, ככל שעובר הזמן ואינו מוצא אוכל הרי שתחושת הרעב מתגברת אצלו יותר, ובכל רגע שעובר מתאחדים אצלו יותר ויותר כל כוחות הנפש בריכוז מלא ומחדדים לו את ההבנה שכל מה שאמור לעניין אותו עכשיו זה רק למצוא אוכל.
נדמה לי שדווקא הפוך, ככל שאני רואה שאיני מצליח להוציא לפועל, כך אני נחלש ונופל יותר בדעתי, עד שלאט לאט אני מפסיק לרצות ולהשתוקק להרבה עניינים שבקדושה כמו שהייתי רוצה בעבר.
נתבונן: מדוע כשצריך אוכל אנו לא מתייאשים, גם כשזה לא בא בקלות? משום שבגשמיות ברור לנו שזה מה שאנו צריכים, ואין לנו אפשרות לברוח לשום מקום בו לא נצטרך לאכול. מה שאין כן ברוחניות יש מחשבה פנימית, כאילו אפשר להסתדר בלי זה.
ובזה טמון עיקר התכסיס של היצר הרע, עמלק. הוא יודע את הסוד הזה שככל שהוא יפריע לנו יותר, כך אנו נתעורר לחשק גדול יותר. אז מה הוא עושה? הוא מכניס לנו מחשבות שאולי באמת יש משהו אחר במקום עבודת ה′, הן באופן כללי הוא מראה לנו: "תראה איך אנשים מצליחים לחיות גם בלי להיות יראי שמים ואנשים כשרים", וכאשר הוא לא מצליח לשכנע אותנו בכלליות, אז הוא בא בפרטיות לפני כל מצווה, ומזלזל ומקרר בחשיבות המצווה שלפניו: "מה יקרה אם לא תתאמץ עכשיו בתפילה" "ומה יהיה אם לא תעמוד עכשיו בנסיון" וכן הלאה בכל דבר ודבר.
ולכן אנו צריכים לחדד לעצמנו בצורה ברורה את העמדה האמיתית של הנשמה, שאף שקשה להוציא לפועל את כל מה שצריך, בכל זאת צריך לזכור תמיד את האמת, שעיקר החיות הוא אור התורה ועבודת ה′.
וכאשר נקודה זו תהיה ברורה בצורה חדה, אזי ככל שיתגברו המניעות, נראה בחוש איך הכיסופים מתגברים יותר מעצמם.
ולכן חשוב מאוד לשבת יום יום עם ה′, ולומר לפניו את כל מה שיש בלב, לספר לו את כל הרצונות הפנימיים כמה היינו רוצים להתקרב אליו, ולפרט בזה כמה שיותר. ופעולה זו מחזקת ומחדדת ללב את ההבנה שהוא צריך לאכול רוחניות, ואין שום תחליף אחר, וככל שהמקום הזה יתחזק בלב, אזי נוכל לראות איך כל מניעה וקושי רק מוסיפה יותר לחזק את הכיסופים וההשתוקקות להשי"ת.
מקור: שער ברסלב
דפים קשורים
מרחוק ומקרוב...
שער ברסלב
ח' שבט ה'תשע"ב
בזמן שנדמה לך שהאור מסתלק, אין זה אומר שאכן האור הסתלק, כי באמת הוא קיים, אלא שהוא התרחק מעט. וכאשר תדע זאת ותתכונן לכך, כי אז לא תבהל מההסתלקות, אלא תוכל להזכר באור ולהבין שלא תמיד אפשר לעמוד ממש קרובים אל האור, אלא לעתים יש לצפות בו ממרחק.
אהבה ושבועה...
שמעון גווירץ | שאו מרום עיניכם
ח' שבט ה'תשע"ב
"אבל, מאז ועד היום עברו השנים, גורשנו מארצנו, נותרנו מיותמים, קטנים ואבודים, נחשבנו כצאן לטבח, הובלנו כעבדים.. אבל.. לא אבא... אין אנו מאשימים אותך... יודעים אנו כי אכן אנו אשמים... שהרי הפרנו את התנאי, נשבענו - נעשה ונשמע. הצטווינו - ואהבת את ה' א-לוקיך בכל לבבך"
פרספקטיבה נכונה...
שמעון גווירץ | שאו מרום עיניכם
ג' שבט ה'תשע"ב
תינוקות, ילדים, נערים, גיל ההתבגרות או גיל המעבר, מבוגרים וזקנים, כולם, אבל כולם דואגים. עוצמת הדאגה משתנה ממקרה למקרה אך אין לה כל קשר לגיל.
שדות חובה מסומנים באדום