הסגולה היומית
פרשת המן: סגולה לפרנסה לומר בכל יום את פרשת המן. עניין זה מוזכר כבר ב'ארבעה טורים' (אורח חיים סי'...פרשת המן
סגולה לפרנסה לומר בכל יום את פרשת המן. עניין זה מוזכר כבר ב'ארבעה טורים' (אורח חיים סי' שא - 'טוב לומר פרשת המן'), ומרן הבית יוסף ביאר "כדי שיאמין שכל מזונותיו באין לו בהשגחה", וב'פרישה': "בירושלמי דברכות איתא, כל האומר פרשת המן בכל יום, מובטח לו שלא יתמעטו מזונותיו". לגבי אמירת פרשת המן בשבת, פסק רבינו בעל ה'באר היטב': (סימן א' סעיף קטן ט') "וגם בשבת יוכל לומר פרשת המן".
היו שנהגו להוסיף תפילות ובקשות על פרנסה לאחר אמירת פרשת המן, אולם בשבת אין לומר את התפילות.
וכן ידוע ומפורסם בין החסידים בשם הרה"ק רבי מנחם מנדל מרימינוב זצוק"ל זיע"א כי סגולה מיוחדת לומר את פרשת המן (שניים מקרא ואחד תרגום) ביום שלישי בשבוע שקוראים בו את פרשת בשלח
לחצו כאן לאמירת פרשת המן .
אני מאמין - תורה שבעל פה
"ואמנם כל הים הגדול של הגמרא נכתב בדרך ההגיון ועומק מחשבה עצום, כפי שעינינו רואות כי לעתים שורה אחת בגמרא ניתן לדון בה ולהפוך בה מספר שבועות, אך יש לדעת כי כל הגמרא נכתבה ברוח הקודש, שידעו התנאים והאמוראים את התורה שבע"פ ברוח קדשם."
מתוך 'חרבות בשפתותיהם' ספרו של הרב שלמה עופר | י"ח אדר א ה'תשע"ד
למאמר הקודם בסדרת "אני מאמין": "קבלת התורה"
טעמים רבים ישנם לכך שהבורא יתברך חרץ לתת את רוב חוכמתו, הוא רצונו, הוא תורתו הקדושה דווקא בע"פ. חלקם "בסוד ה' ליראיו" וחלקם מטעמים פשוטים. העברת מסר בע"פ הוא יעיל יותר, הוא ברור יותר. ובכל לימוד מקובל כי כל נושא בכל תחום שהוא מועבר יסודו בכתב ורובו בע"פ. הקב"ה נתן לנו כללים, כללי מפתח כיצד להבין את התורה שבכתב, ועל יסוד כללים אלו למדו את התורה שבע"פ וגם כאשר עברה האומה שינויים חברתיים כלכליים, שינויי משטר בגלויות הרבות, ונקלעה לבעיות טכנולוגיות ומדעיות שלא היו בעבר, יודעים חכמי הדורות לפענח את רצונו של השם יתברך ע"פ הכללים היסודיים שנתן, ובהמשך הזמנים כאשר תכפו הגלויות ורבו הצרות ונתמעטו הלבבות (לשון הטור, נידה) החליט התנא הגדול, רבי יהודה הנשיא, שנקרא רבנו הקדוש, לערוך מפנה חד בכל מערכת העברת התורה. הוא נטל את הפסוק "עת לעשות לה' הפרו תורתך" וראה שצורך השעה להפר את הדרך בה נלמדה התורה עד כה, והחליט לכתוב את התורה שבע"פ, מכיוון "שעת לעשת לה'" וזאת מתוך החשש הגדול שמא תשתכח התורה שבע"פ בשל חולשת וירידת הדורות.
שלוש מאות שנה נמשכה תקופת המשנה אותה ערך רבנו הקדוש, והיא ביאור לתורה שבכתב אך גם המשנה לא הועילה אלא לדורות אחדים. במשך שלושת מאות שנים ערכו חכמינו זכרונם לברכה את פירוט התורה שבע"פ בכתב יד הוא הגמרא, ובסוף שלוש מאות השנים חתמוהו שני גדולי האמוראים "רבינא ורב אשי", וכדי להבין את היחס בין התורה שבכתב למשנה ובין המשנה לגמרא – יש ללמוד במשל ממפת העולם – התורה שבכתב היא סימון הארצות, המשנה היא סימון כל הערים בעולם והגמרא היא סימון השכונות, הרחובות, הסימטאות, המבואות, החצרות הבתים ואף החדרים הקטנים, שכן הגמרא הקדושה ירדה לפירוט כל יסוד התורה שבכתב – ודקדקה דקדוקים רבים כדי לברר את האמת. וידוע כי חותמו של הקב"ה "אמת" והתורה נקראת "אמת" והשכילו האמוראים שסדרו את הגמרא לבטא זאת יותר מכל מדע, ומה גדול הכאב שרבים מאחינו בית ישראל לא מודעים כלל לחלק הארי והעיקרי של התורה הוא הגמרא, הנלמדת באופן שוטף בכל הישיבות הקדושות בארץ ובעולם, ומה עצום ההפסד אשר מטילים על הנוער "כפיה חילונית" ומונעים מהם אור כה עצום. ההתכחשות לעיקר התורה שהיא התורה שבע"פ, היא היסוד לכל כפירה, לכל ירידה רוחנית ובעקבותיה לכל צרה וצוקה נגע ומחלה ח"ו.
ומה גדולה הבערות עד אשר מתפוצצים מפיהם של אנשים רבים ביטויים כמו "הרבנים המציאו" "זה אגדות" "זה סיפורים". אוי לאזנים שכך שומעות, אשר בעוונותינו הביאו על המוקד נשמות יקרות מפז להעלים מהם האמת הצרופה, ואמנם כל הים הגדול של הגמרא נכתב בדרך ההגיון ועומק מחשבה עצום, כפי שעינינו רואות כי לעתים שורה אחת בגמרא ניתן לדון בה ולהפוך בה מספר שבועות, אך יש לדעת כי כל הגמרא נכתבה ברוח הקודש, שידעו התנאים והאמוראים את התורה שבע"פ ברוח קדשם. ובגמרא ניסו בדרך החפוש למצוא ראיות לכל עניין גדול וקטן, וכתב החזון איש באגרותיו "השגחתו יתברך בכל דור ודור על היחידים ששתלן בכל דור להורות חוקיו ומשפטיו לישראל, וכשהן מעמיקים בהלכה, הם בשעה זו כמלאכים, ורוח ממרום שורה עליהם ועל פיהם נקבעו הלכות באישות החמורה, ובשבת ובשאר הלכות חמורות, סוף דבר, ההוראה המקובלת מפי רבותינו אשר מפיהם אנו חיים, כמו מרן הבית יוסף, והמגן אברהם והמשנה ברורה היא הוראה מקויימת כמו מפי סנהדרין בלשכת הגזית ואין שום צד – קולא.
(ועיין בסוף פרק כ"ב מובא שם תיאור וצילום פפירוס שנכתב ע"י מצרי קדמון המתאר את עשרת המכות שהיו במצרים.)
מתוך הספר 'חרבות בשפתותיהם' של הרב שלמה עופר שליט"א
למאמר הקודם בסדרת "אני מאמין": "קבלת התורה"
טעמים רבים ישנם לכך שהבורא יתברך חרץ לתת את רוב חוכמתו, הוא רצונו, הוא תורתו הקדושה דווקא בע"פ. חלקם "בסוד ה' ליראיו" וחלקם מטעמים פשוטים. העברת מסר בע"פ הוא יעיל יותר, הוא ברור יותר. ובכל לימוד מקובל כי כל נושא בכל תחום שהוא מועבר יסודו בכתב ורובו בע"פ. הקב"ה נתן לנו כללים, כללי מפתח כיצד להבין את התורה שבכתב, ועל יסוד כללים אלו למדו את התורה שבע"פ וגם כאשר עברה האומה שינויים חברתיים כלכליים, שינויי משטר בגלויות הרבות, ונקלעה לבעיות טכנולוגיות ומדעיות שלא היו בעבר, יודעים חכמי הדורות לפענח את רצונו של השם יתברך ע"פ הכללים היסודיים שנתן, ובהמשך הזמנים כאשר תכפו הגלויות ורבו הצרות ונתמעטו הלבבות (לשון הטור, נידה) החליט התנא הגדול, רבי יהודה הנשיא, שנקרא רבנו הקדוש, לערוך מפנה חד בכל מערכת העברת התורה. הוא נטל את הפסוק "עת לעשות לה' הפרו תורתך" וראה שצורך השעה להפר את הדרך בה נלמדה התורה עד כה, והחליט לכתוב את התורה שבע"פ, מכיוון "שעת לעשת לה'" וזאת מתוך החשש הגדול שמא תשתכח התורה שבע"פ בשל חולשת וירידת הדורות.
שלוש מאות שנה נמשכה תקופת המשנה אותה ערך רבנו הקדוש, והיא ביאור לתורה שבכתב אך גם המשנה לא הועילה אלא לדורות אחדים. במשך שלושת מאות שנים ערכו חכמינו זכרונם לברכה את פירוט התורה שבע"פ בכתב יד הוא הגמרא, ובסוף שלוש מאות השנים חתמוהו שני גדולי האמוראים "רבינא ורב אשי", וכדי להבין את היחס בין התורה שבכתב למשנה ובין המשנה לגמרא – יש ללמוד במשל ממפת העולם – התורה שבכתב היא סימון הארצות, המשנה היא סימון כל הערים בעולם והגמרא היא סימון השכונות, הרחובות, הסימטאות, המבואות, החצרות הבתים ואף החדרים הקטנים, שכן הגמרא הקדושה ירדה לפירוט כל יסוד התורה שבכתב – ודקדקה דקדוקים רבים כדי לברר את האמת. וידוע כי חותמו של הקב"ה "אמת" והתורה נקראת "אמת" והשכילו האמוראים שסדרו את הגמרא לבטא זאת יותר מכל מדע, ומה גדול הכאב שרבים מאחינו בית ישראל לא מודעים כלל לחלק הארי והעיקרי של התורה הוא הגמרא, הנלמדת באופן שוטף בכל הישיבות הקדושות בארץ ובעולם, ומה עצום ההפסד אשר מטילים על הנוער "כפיה חילונית" ומונעים מהם אור כה עצום. ההתכחשות לעיקר התורה שהיא התורה שבע"פ, היא היסוד לכל כפירה, לכל ירידה רוחנית ובעקבותיה לכל צרה וצוקה נגע ומחלה ח"ו.
ומה גדולה הבערות עד אשר מתפוצצים מפיהם של אנשים רבים ביטויים כמו "הרבנים המציאו" "זה אגדות" "זה סיפורים". אוי לאזנים שכך שומעות, אשר בעוונותינו הביאו על המוקד נשמות יקרות מפז להעלים מהם האמת הצרופה, ואמנם כל הים הגדול של הגמרא נכתב בדרך ההגיון ועומק מחשבה עצום, כפי שעינינו רואות כי לעתים שורה אחת בגמרא ניתן לדון בה ולהפוך בה מספר שבועות, אך יש לדעת כי כל הגמרא נכתבה ברוח הקודש, שידעו התנאים והאמוראים את התורה שבע"פ ברוח קדשם. ובגמרא ניסו בדרך החפוש למצוא ראיות לכל עניין גדול וקטן, וכתב החזון איש באגרותיו "השגחתו יתברך בכל דור ודור על היחידים ששתלן בכל דור להורות חוקיו ומשפטיו לישראל, וכשהן מעמיקים בהלכה, הם בשעה זו כמלאכים, ורוח ממרום שורה עליהם ועל פיהם נקבעו הלכות באישות החמורה, ובשבת ובשאר הלכות חמורות, סוף דבר, ההוראה המקובלת מפי רבותינו אשר מפיהם אנו חיים, כמו מרן הבית יוסף, והמגן אברהם והמשנה ברורה היא הוראה מקויימת כמו מפי סנהדרין בלשכת הגזית ואין שום צד – קולא.
(ועיין בסוף פרק כ"ב מובא שם תיאור וצילום פפירוס שנכתב ע"י מצרי קדמון המתאר את עשרת המכות שהיו במצרים.)
מתוך הספר 'חרבות בשפתותיהם' של הרב שלמה עופר שליט"א
למאמר הקודם בסדרת "אני מאמין": "קבלת התורה"
דפים קשורים
אני מאמין - בריאת העולם
מתוך 'חרבות בשפתותיהם' ספרו של הרב שלמה עופר
ד' אדר א ה'תשע"ד
אמר רבי חיא בר אבא אמר רבי יוחנן מאי דכתיב "ויתן ה' אלי את שני לוחות האבנים כתובים באצבע אלוקים ועליהם ככל הדברים אשר דבר ה' עמכם בהר מתוך האש ביום הקהל" מלמד שהראה הקב"ה למשה בסיני דקדוקי תורה, ודקדוקי סופרים ומה שסופרים עתידים לחדש.
אני מאמין - קבלת התורה
מתוך 'חרבות בשפתותיהם' ספרו של הרב שלמה עופר
י"א אדר א ה'תשע"ד
משה רבנו עולה לשמים ומקבל את התורה כלה, ומגלים לו שם כי התורה תינתן בשני אופנים, מעוט שבה יורשה להכתב היא התורה שבכתב, ורוב התורה תועבר בע"פ מאב לבן ומרב לתלמיד עד סוף הדורות
הבגידה
שמעון גווירץ | שאו מרום עיניכם
י' אדר א ה'תשע"ד
הוא, ידיד המשפחה במשך שנים ארוכות הציל אותה מעבדות וממוות ומאז הוא לקח אותה תחת חסותו, לימד אותה והעביר לה את סודותיו ואוצרותיו הגדולים ביותר וכיבד אותה כאילו והיא הייתה מלכת העולם.
נפשי החזקה...
הרב שלמה עופר | שאו מרום עינכים
כ"ה טבת ה'תשע"ג
הרב שלמה עופר מסביר את גודל עוצמת השיר "נפשי החזקה והפקחת", המדברת לנפש היהודיה, ומחזקת ומעוררת אותה לזכור את תפקידה – ואת עוצם כוחה – לעבודת הבורא.
שדות חובה מסומנים באדום