הסגולה היומית
סגולה לביטול הדינים ולרפואה: יקח לחם שנותר לו מסעודתו ויאמר: "הריני מוחל וסולח לכל מי שהכעיס וצער אותי ...סגולה לביטול הדינים ולרפואה
יקח לחם שנותר לו מסעודתו ויאמר: "הריני מוחל וסולח לכל מי שהכעיס וצער אותי ומבקש מהבורא יתברך שימחל ויסלח לכל מי שצער אותי".ואז יפזר את הלחם לעופות השמים ויאמר: "טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו".
ובעת שמפזר הלחם יאמר: לַמְנַצֵּחַ, מִזְמוֹר לְדָוִד. אַשְׁרֵי, מַשְׂכִּיל אֶל דָּל; בְּיוֹם רָעָה, יְמַלְּטֵהוּ יְהוָה. יְהוָה, יִשְׁמְרֵהוּ וִיחַיֵּהוּ וְאֻשַּׁר בָּאָרֶץ; וְאַל-תִּתְּנֵהוּ, בְּנֶפֶשׁ אֹיְבָיו. יְהוָה יִסְעָדֶנּוּ, עַל עֶרֶשׂ דְּוָי; כָּל-מִשְׁכָּבוֹ, הָפַכְתָּ בְחָלְיוֹ. אֲנִי אָמַרְתִּי, יְהוָה חָנֵּנִי; רְפָאָה נַפְשִׁי, כִּי חָטָאתִי לָךְ. אוֹיְבַי יֹאמְרוּ רַע לִי; מָתַי יָמוּת, וְאָבַד שְׁמוֹ. וְאִם-בָּא לִרְאוֹת, שָׁוְא יְדַבֵּר לִבּוֹ, יִקְבָּץ אָוֶן לוֹ; יֵצֵא לַחוּץ יְדַבֵּר. יַחַד עָלַי יִתְלַחֲשׁוּ, כָּל שֹׂנְאָי; עָלַי יַחְשְׁבוּ רָעָה לִי. דְּבַר בְּלִיַּעַל, יָצוּק בּוֹ; וַאֲשֶׁר שָׁכַב, לֹא יוֹסִיף לָקוּם. גַּם אִישׁ שְׁלוֹמִי, אֲשֶׁר בָּטַחְתִּי בוֹ אוֹכֵל לַחְמִי; הִגְדִּיל עָלַי עָקֵב. וְאַתָּה יְהוָה, חָנֵּנִי וַהֲקִימֵנִי; וַאֲשַׁלְּמָה לָהֶם. בְּזֹאת יָדַעְתִּי, כִּי-חָפַצְתָּ בִּי: כִּי לֹא יָרִיעַ אֹיְבִי עָלָי. וַאֲנִי בְּתֻמִּי, תָּמַכְתָּ בִּי; וַתַּצִּיבֵנִי לְפָנֶיךָ לְעוֹלָם. בָּרוּךְ יְהוָה, אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מֵהָעוֹלָם, וְעַד הָעוֹלָם: אָמֵן וְאָמֵן.
מנהג כפרות
נהגו בכל תפוצות ישראל לעשות "כפרות" או "פדיון כפרות" בערב יום כיפור. סדר כפרות וסיפור חסידי שיתן לכם להבין את מהות המנהג...
שמעון גווירץ | שאו מרום עיניכם | ז' תשרי ה'תשע"ה
נהגו בכל תפוצות ישראל לעשות "כפרות" או "פדיון כפרות" בערב יום כיפור.
כפרות: לוקחים תרנגול (יש שעושים עם דג) זכר לגברים ולילדים ותרנגולת נקבה לנשים ולילדות ומסובבים מעל הראש תוך אמירת הנוסח הבא:
פדיון כפרות: לוקחים סכום מסויים של כסף ומסובבים מעל הראש ואומרים:
בְּנֵי אָדָם יֹשְׁבֵי חֹשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת, אֲסִירֵי עֳנִי וּבַרְזֶל: יוֹצִיאֵם מֵחֹשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת, וּמוֹסְרוֹתֵיהֶם יְנַתֵּק: אֱוִילִים מִדֶּרֶךְ פִּשְׁעָם, וּמֵעֲווֹנוֹתֵיהֶם יִתְעַנּוּ: כָּל אֹכֶל תְּתַעֵב נַפְשָׁם, וַיַּגִּיעוּ עַד שַׁעֲרֵי מָוֶת: וַיִּזְעֲקוּ אֶל אֲ־דֹנָי בַּצַּר לָהֶם, מִמְּצֻקוֹתֵיהֶם יוֹשִׁיעֵם: יִשְׁלַח דְּבָרוֹ וְיִרְפָּאֵם, וִימַלֵּט מִשְּׁחִיתוֹתָם: יוֹדוּ לַא־דֹנָי חַסְדּוֹ וְנִפְלְאוֹתָיו לִבְנֵי אָדָם: אִם יֵשׁ עָלָיו | מַלְאָךְ מֵלִיץ, אֶחָד מִנִּי אָלֶף, לְהַגִּיד לְאָדָם יָשְׁרוֹ: וַיְחֻנֶּנּוּ, וַיֹּאמֶר, פְּדָעֵהוּ מֵרֶדֶת שַׁחַת, מָצָאתִי כֹפֶר:
זֶה חֲלִיפָתִי, זֶה תְּמוּרָתִי, זֶה כַּפָּרָתִי. זֶה הַתַּרְנְגוֹל יֵלֵךְ לְמִיתָה [זֶה הַכֶּסֶף יֵלֵךְ לִצְדָקָה], וַאֲנִי אֵלֵךְ לְחַיִּים טוֹבִים אֲרֻכִּים וּלְשָׁלוֹם: [ג' פעמים]
את התרנגול או את הכסף נותנים לצדקה לעניים...
ישנו כמובן את המנהג המוכר בקיום הכפרות אך החסידים נהגו לספר את הסיפור הבא:
חסיד בא לרבו בערב יום הכיפורים ובפיו בקשה, הוא רוצה להיות נוכח כאשר הרבי מקיים את סדר הכפרות, "תורה היא וצריך אני ללמוד" אמר לרבו.
אמר לו הרבי כי בחצות הלילה יגש לחלונו של בעל הבית מרזח בעירו ואצלו יוכל הוא לראות סדר כפרות מהו!
החסיד יצא מהרבי מבולבל משהו, מנסה להבין למה התכוון הרבי בדבריו התמוהים אך מיד התחזקה בליבו האמונה כי על דברי הרבי אין להרהר ובחצות הליל מצא הוא את עצמו מציץ מבעד לחלון עת יוצאים אחרוני השתיינים מבית המרזח.
עברו דקות אחדות והנה הוא רואה את בעל הפונדק מתיישב על רצפת בית המרזח בפינה ומוציא מכיסו שני פנקסים, פותח את הפנקס הראשון ומתחיל לקרוא בקול את חטאיו אותם הקפיד לרשום בפנקס.
כאשר סיים עם פנקס החטאים עבר בעל הפונדק לפנקס השני והחל לקרוא בקול את כל היסורים שעברו עליו בשנה האחרונה, אף אותם הקפיד הוא לכתוב בפנקסו.
מיועדנו החסיד עומד נפעם ומצפה בקוצר רוח לראות מה יעשה בעל הפונדק הלאה והנה הוא רואה את בעל הפונדק קם ממקומו ואומר: רבונו של עולם, נכון שחטאתי לפניך פעמים רבות ואף שחזרתי בתשובה הרי ששוב ושוב נכנעתי לייצרי. אך אבא שבשמיים, ראה כמה צרות עברו עלי במשך השנה האחרונה, כמה הצטערתי, כמה סבלתי, מקבל אני על עצמי את סבלי ככפרה לחטאי והרי אני מוחל וסלח על כל הסבל שנגרם לי... אף אתה אבא קבל את יסוריי ככפרה על חטאי ומחל לכל עוונותיי.
החסיד שעמד מחוץ לחלון יכול היה בקושי רב לנגב את דמעותיו מהתרגשות ומבעד למסך הדמעות הוא עוד הספיק לראות בעל הפונדק קורע את שני הפנקסים...
כפרות: לוקחים תרנגול (יש שעושים עם דג) זכר לגברים ולילדים ותרנגולת נקבה לנשים ולילדות ומסובבים מעל הראש תוך אמירת הנוסח הבא:
פדיון כפרות: לוקחים סכום מסויים של כסף ומסובבים מעל הראש ואומרים:
בְּנֵי אָדָם יֹשְׁבֵי חֹשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת, אֲסִירֵי עֳנִי וּבַרְזֶל: יוֹצִיאֵם מֵחֹשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת, וּמוֹסְרוֹתֵיהֶם יְנַתֵּק: אֱוִילִים מִדֶּרֶךְ פִּשְׁעָם, וּמֵעֲווֹנוֹתֵיהֶם יִתְעַנּוּ: כָּל אֹכֶל תְּתַעֵב נַפְשָׁם, וַיַּגִּיעוּ עַד שַׁעֲרֵי מָוֶת: וַיִּזְעֲקוּ אֶל אֲ־דֹנָי בַּצַּר לָהֶם, מִמְּצֻקוֹתֵיהֶם יוֹשִׁיעֵם: יִשְׁלַח דְּבָרוֹ וְיִרְפָּאֵם, וִימַלֵּט מִשְּׁחִיתוֹתָם: יוֹדוּ לַא־דֹנָי חַסְדּוֹ וְנִפְלְאוֹתָיו לִבְנֵי אָדָם: אִם יֵשׁ עָלָיו | מַלְאָךְ מֵלִיץ, אֶחָד מִנִּי אָלֶף, לְהַגִּיד לְאָדָם יָשְׁרוֹ: וַיְחֻנֶּנּוּ, וַיֹּאמֶר, פְּדָעֵהוּ מֵרֶדֶת שַׁחַת, מָצָאתִי כֹפֶר:
זֶה חֲלִיפָתִי, זֶה תְּמוּרָתִי, זֶה כַּפָּרָתִי. זֶה הַתַּרְנְגוֹל יֵלֵךְ לְמִיתָה [זֶה הַכֶּסֶף יֵלֵךְ לִצְדָקָה], וַאֲנִי אֵלֵךְ לְחַיִּים טוֹבִים אֲרֻכִּים וּלְשָׁלוֹם: [ג' פעמים]
את התרנגול או את הכסף נותנים לצדקה לעניים...
ישנו כמובן את המנהג המוכר בקיום הכפרות אך החסידים נהגו לספר את הסיפור הבא:
חסיד בא לרבו בערב יום הכיפורים ובפיו בקשה, הוא רוצה להיות נוכח כאשר הרבי מקיים את סדר הכפרות, "תורה היא וצריך אני ללמוד" אמר לרבו.
אמר לו הרבי כי בחצות הלילה יגש לחלונו של בעל הבית מרזח בעירו ואצלו יוכל הוא לראות סדר כפרות מהו!
החסיד יצא מהרבי מבולבל משהו, מנסה להבין למה התכוון הרבי בדבריו התמוהים אך מיד התחזקה בליבו האמונה כי על דברי הרבי אין להרהר ובחצות הליל מצא הוא את עצמו מציץ מבעד לחלון עת יוצאים אחרוני השתיינים מבית המרזח.
עברו דקות אחדות והנה הוא רואה את בעל הפונדק מתיישב על רצפת בית המרזח בפינה ומוציא מכיסו שני פנקסים, פותח את הפנקס הראשון ומתחיל לקרוא בקול את חטאיו אותם הקפיד לרשום בפנקס.
כאשר סיים עם פנקס החטאים עבר בעל הפונדק לפנקס השני והחל לקרוא בקול את כל היסורים שעברו עליו בשנה האחרונה, אף אותם הקפיד הוא לכתוב בפנקסו.
מיועדנו החסיד עומד נפעם ומצפה בקוצר רוח לראות מה יעשה בעל הפונדק הלאה והנה הוא רואה את בעל הפונדק קם ממקומו ואומר: רבונו של עולם, נכון שחטאתי לפניך פעמים רבות ואף שחזרתי בתשובה הרי ששוב ושוב נכנעתי לייצרי. אך אבא שבשמיים, ראה כמה צרות עברו עלי במשך השנה האחרונה, כמה הצטערתי, כמה סבלתי, מקבל אני על עצמי את סבלי ככפרה לחטאי והרי אני מוחל וסלח על כל הסבל שנגרם לי... אף אתה אבא קבל את יסוריי ככפרה על חטאי ומחל לכל עוונותיי.
החסיד שעמד מחוץ לחלון יכול היה בקושי רב לנגב את דמעותיו מהתרגשות ומבעד למסך הדמעות הוא עוד הספיק לראות בעל הפונדק קורע את שני הפנקסים...
דפים קשורים
יום כיפור - חג או תענית?
שמעון גווירץ | שאו מרום עיניכם
ז' תשרי ה'תשע"ה
יום הכיפורים, היום הקדוש ביותר ליהודים שנקרא בלשון התורה "שבת שבתון" הצום היחיד שדוחה שבת ואף על פי היותו יום צום הרי שהוא חג לכל דבר. אנו לובשים בו בגדי שבת ואף אסורים בו במלאכה כבשבת. אם זאת, אנו מצווים לענות את עצמנו ביום זה שנאמר "ועניתם את נפשותיכם"...
כפרת עוונות
שובו בנים שובבים (לצפיה)
הרב שלמה עופר | שאו מרום עינכים
ד' אייר ה'תשע"ג
הרב שלמה עופר בשיעור מתוך ספר הזהר הקדוש ומתוך הליקוטי מוהר"ן על הנושאים הבאים: יום המיתה | גזירות הכלל וגזירות הפרט | גדולת רבי שמעון בר יוחאי | השפעה החמורה שיש לחטא | הכוח העצום של חזרה בתשובה על כל חטא וחטא.
יום כיפור - חג או תענית? שמעון גווירץ | שאו מרום עיניכם ז' תשרי ה'תשע"ה יום הכיפורים, היום הקדוש ביותר ליהודים שנקרא בלשון התורה "שבת שבתון" הצום היחיד שדוחה שבת ואף על פי היותו יום צום הרי שהוא חג לכל דבר. אנו לובשים בו בגדי שבת ואף אסורים בו במלאכה כבשבת. אם זאת, אנו מצווים לענות את עצמנו ביום זה שנאמר "ועניתם את נפשותיכם"... כפרת עוונות האמונה היהודית (לצפייה) הרב שלמה עופר | שאו מרום עינכים כ"ח אדר ה'תשע"בהאם אתה אדם מאמין, האם הינך יודע אמונה מהי? איך יכול אתה להכריז על עצמיך כמאמין אם אינך מודע לכל היבטי אמונתך? - מהי האמונה, במה אנו מאמינים? על שאלות אלו ואחרים:
צפו ותהנו!
שדות חובה מסומנים באדום