בן יחיד?

Addthis Facebook Twitter Google+ Email Print

במעמד זה, זכה משה לגלות את האמת של עולמנו - רחמיו האין סופיים של אלוקים כלפי היהודי באשר הוא שם, גם אם הוא סורר. גם אם הוא סורר מאוד.

דוד הוד | שאו מרום עיניכם | כ' סיון ה'תשע"ב

מעמד הר סיני, שייך להיסטוריה ולאקטואליה שלנו. צריך גם לזכור, את "הגדולה שבפלטות" של עם ישראל, שהייתה מיד לאחר המאורע: משה רבנו, עולה לשמים, לאחר המעמד, כדי שאלוקים ילמדו עוד תורה, את ה"תורה שבעל פה". לאחר 40 יום, העם מחליט, שמשה נפטר וצריך אלוהים חדש. העם, עושה את ה"עגל זהב" וקורא מולו: אלה אלוהיך ישראל. מדובר בגדולה שבחוצפות, קצת אחרי מעמד הר סיני. במעמד הנשגב, אלוקים פתח להם את כול הרקיעים ובקע להם את כול התהומות, כדי להוכיח להם שאין עוד בעל כוח בעולם מבלעדו.

אלוקים, רואה את מעשי העם, ואומר למשה: לך רד... כי שיחת העם (מלשון השחית). משה רבנו מתפלל ועומד בפרץ להגן על העם שזנה וסרח והאלוקים כבר החליט להשמידו, ולעשות את ההמשך היהודי ממשה רבנו בלבד.

משה רבנו, מצליח להציל את העם בתפילתו. משה רבנו עלה והתעלה כשראה את גודל חסדי הבורא לעמו. באווירת ההתרגשות הזו, אליה הוא הגיע, הוא ביקש מאלוקים לדעת את הכול, על אלוקים. התשובה שקיבל: לא יראני האדם וחי. אמנם, אלוקים נתן לו משהו קטן להבין, משהו קטן לראות: את ה"קשר תפילין" של התפילין אותן מניח בורא עולם. ""הויה" "הויה" (א-ד-ו-נ-י- א-ד-ו-נ-י) א-ל חנון ורחום..." קרא משה לאלוקים, כשראה את הקשר האחורי של התפילין שלו ולמשה התגלו אז "שלמות הכרת רחמיו וחסדיו לעמו" (ממ"א ב91). במעמד זה, זכה משה לגלות את האמת של עולמנו - רחמיו האין סופיים של אלוקים כלפי היהודי באשר הוא שם, גם אם הוא סורר. גם אם הוא סורר מאוד.

שתי דוגמאות מתאימות (לבעלי הסבלנות)
מדובר בסיפור של מנשה מלך ישראל שדרדר את עם ישראל למלחמה ביהדות. הוא הכניס את ה"עבודה זרה" הנקראת "הבעל" כהדת הרשמית בישראל. לאחר מכן, הייתה מלחמה בארץ ישראל ומנשה נתפס בידי האויב. תוך כדי שהכובשים שורפים אותו, הוא מתפלל לכל סוגי העבודות זרות שיש בעולם. לאחר שלא נענה, הרים עיניים כלפי מעלה ואמר... אם אתה קיים, תוכיח לי, ותציל אותי... מלאכי מרום סתמו חלונות רקיע, בכדי שתפילתו לא תשמע בשמים. אלוקים, חתר חתירה מתחת כסא הכבוד קיבל את תפילתו והציל אותו... בשביל להוכיח לכול באי עולם, שלא יהיה מישהו במהלך קיום האנושות שיחשוב שאולי, בגלל רשעותו, כבר אין לו
דרך חזרה...
הנהגה זו, של אלוקים כלפי מנשה באה משמו של בוראנו: "הויה". בהנהגה רחמנית זו, אלוקים איננו מתחשב בדעותיהם של "בית דין של מעלה" ושל מלאכי מרום. זה בדיוק היה הסיפור עם מרדכי היהודי. אליהו הנביא מספר למרדכי על גזרת הכליה וההשמדה שנחתמה על עם ישראל. מרדכי אמר לו, המלאכים, מכירים את הנהגת הבורא המוכרת בשם: "אלוקים" אולם, לעם ישראל, יש "פרוטקציה" להיות מונהגים בשם הרחמים "הויה". על זה התפעל אליהו הנביא ואמר: אשריכם ישראל, שנגלה לכם מה שלא נגלה לשום מלאך ובריה. אשריכם ישראל שאתם לא "מתייחסים" לשם אלוקים אלא לשם הויה, לשם המפורש – לשורש השורשים. רק לנו הפריווילגיה להינצל מכול גזירה, מכול סיבוך בריאותי \ פרנסה \ משפחתי וכו' – רק אם נחזור בנו מדרכינו העקלקלה. 

איפה אני?         
ב"פנימיות התורה" מתוארת זרימה בחיי עבירות, כשהייה ב"רשות הרבים" (-של ה"מלאכים הרעים" וה"חיצונים") לעומת שהייה בצילו של אלוקים הנקראת "רשות היחיד".

לפעמים, נדמה לנו שהתעוררנו מאוחר מידי ובמצב מדורדר כמו שלי, בטח שלא "מצפים" לתשובתי... הרי, אני ב"רשות הרבים" עכשיו...

אמנם, מלמדים אותנו הספרים הקדושים, שעל כול יהודי באשר הוא שם, חקוק שם "הויה" – כלומר חקוק בו שמו של בורא עולם. (זהר בראשית כה:) זה אומר, שגם ב"רשות הרבים והחטאים", יש לכול יהודי צינור פתוח לאבא שבשמים.

מתי, שהשוהה ב"רשות הרבים" ניזכר בדבר שהותו כרגע גם ב"רשות היחיד" – בדבר זכותו להסתופף בצילו של אלוקים, אזי, כשהוא רוצה בפועל לעבור ממש ל"רשות היחיד", מתחילה בתוכו מלחמה עקובה מדם המאופיינת גם במיסוך עשן כבד. רשות הרבים משדרת לו: להיכן שהגעת, כבר אין דרך חזרה. רשות היחיד, מבטיחה לו שיש פתח מילוט, רק תקום ותברח, תברח... ופתאום תרגיש יד מרחמת שעוזרת לך לרוץ... ברשות הרבים, אתה הכי בודד בעולם...  אם תברח לרשות היחיד, לעולם לא תהיה לבד...
קבלה ומדע נפגשים

עוצמת רחמי הבורא, אינם כפופים לפזיזותנו. (אך כידוע, שמי שהופך את ה"אחטא ואשוב" "אחטא ואשוב" לשיטה, זה כבר משהו אחר. המושג הזה אומר, שהמבטיח לעצמו לחזור בתשובה לאחר כמה שנים של הרבצת כיופים, מובטח לו שלא יזכה לעשות "תשובה") אם אנו מחליטים באמת, להפסיק ולשחק משחקים עם מחויבותנו הרוחניות, אזי, מי שהכי אוהב אותנו בעולם, שמח לעזור לנו.

בספרי המקובלים כתוב, ששם "הויה" חקוק בחלקיקי גופנו. אכן, החוקרים מאששים שהצופן הגנטי מורכב מארבעה חלקים, והם קוראים לזה a.b.c.d."" מדובר פה בחותמת שחקוקה על כל חלקיקי גופנו. אין לנו הרבה ברירות וכיווני בריחות. זה חקוק בנו, נטוע בנו, תקוע בנו, מרוצף בגנטיקה שלנו. לא לא, זה לא רק עניין פיזי, אברהם אבינו רואה בחיזיון שהיה לו במעמד כריתת "ברית בין הבתרים" את כול דורות היהודים ואת ירידתם הקשה (גם את דורנו...) והוא שואל את אלוקים: במה אדע כי אירשנה? כלומר, אולי, מתי שבני כול כך ירשיעו, אתה תיקח "צדיק" אחר מאומות העולם, ותעשה ממנו את המשכו של העם הנבחר?

אב הרחמים, נשבע לאברהם אבינו, שכול היהודים באשר הם שם, ברוסיה או בקיבוץ, תמיד יישאו הם ניצוץ יהודי שלעולם לא יוכל לדעוך. הוא יישאר, וימשיך לשדר. הוא ישרוד, וינסה לשכנע את עברותינו להתהפך ולמרוד.

ככה זה כשאוהבים
מה לעשות, אבל, לפעמים לפעמים, אנו מרגישים ששרפנו את כול הגשרים בינינו לבין אלוקים התעלמנו מכול "מסר" ומכול דבר שזיהינו אותו כ"איתות" משמים, בנינו מערך תירוצים משוכלל - מה ניטען לאלוקים אחרי שניפטר מהעולם: המשפחה, היצר, ההורים, בעלי, הילדים הקשים וכו'.

זה לא משנה מה נחשוב שיש לנו לטעון, עולמנו, הוא עולם הקושיות, התירוצים, אך "שמה" בשנייה אחת, אנו מקבלים מסך שמראה לנו למה היינו צריכים לקבל תמרורים טובים או תמרורים מטעים בחיים... כדאי לתפוס את עצמנו בזמן. המשיח צריך להגיע ובוראנו האוהב לא מוותר לנו על זכותנו, לחזור בנו. גם אם נטמאנו, ואפילו מלאכי מעלה כבר לא מסוגלים לעזור לנו לעלות, מי שחוזר בו מתוך מצב שכזה, אומרים חז"ל שהבורא בעצמו בא לאותו יהודי ומנשא אותו בעצמו...
מה לעשות, הוא כל כך אוהב אותנו, הוא לא נותן לנו לברוח, הצינור לעולם פתוח.

בן יחיד?
שדות חובה מסומנים באדום

הירשם כאן לקבלת ניוזלטר!

שדות חובה מסומנים באדום