page_title: מכור? יש שיטה חדשה! מכור? יש שיטה חדשה! :: מוסדות שמ"ע - שאו מרום עיניכם | הרב שלמה עופר

מכור? יש שיטה חדשה!

Addthis Facebook Twitter Google+ Email Print
לאחר חורף גדוש חגים רטוב ועמוס, אנו פותחים קיץ מהוסס. ימים קרירים קצת או חמימים פחות - מחליפים משמרות מידי יום. מבין החגים, חג השבועות עוד לפנינו, אנו סופרים את התקדמותו היומית מידי ערב ב"ספירת העומר
דוד הוד | שאו מרום עיניכם | י' אייר ה'תשע"ב

לפני אלפיים שנה. זה קרה לעשרים וארבעה אלף "תלמידי רבי עקיבא". הם נספו במגיפה קשה, בגלל "חטאם". כמובן שצריך להדגיש, להבדיל אלף אלפי הבדלות, בין תלמידי החכמים לבין אנשים הכורעים ברך לדרישות תאוותיהם. הצדיקים הללו, נשפטו בחייהם, בדין שמים, הואשמו והתחייבו על -משהו קטן- שלמדרגתם, היה הוא גדול מידי: נהגו חוסר כבוד זה בזה. התוצאה הייתה: "מגיפת תלמידי החכמים". 

לנו, נשאר לתקן את העיוות הישן ההוא ולסגור כבר את המעגל ההיסטורי הזה. אמנם, אנו לא ממש מבינים מה רוצים מאיתנו. לא ממש יודעים, איך אוהבים, את מי שלא ממש מסמפטים, איך מראים פנים מחייכות, כלפי מי שליבנו מאשים בתככים ומזימות. גם אם נרצה להרגיש קלילים כשקית ברוח, מהאחריות, איננו יכולים לברוח.   

שליחות או מקריות?
אצל הרמטכ"ל העולם, אין חיילים מיותרים, אין אדם ללא "שליחות" מיוחדת ומכובדת. כמו כן, כל אחד, כבודו מונח במקומו המדויק. כמו כן, אין סתם "מפגשים". אין "במקרה פגשתי היום מישהו מוזר..." "בפוקס פגשתי היום מישהו שלא הייתי שמח במיוחד לפוגשו על אותה מדרכה..." "נפלתי בבנק על פקיד קשוח..." "במשרדי המבקר, נתקלתי בפקידה מטרטרת כל פעם בגלל טופס אחר, שלדעתה חסר..."  

אצל ריבון המציאויות, המילים "נתקלתי" "נפלתי על..." "במקרה ובפוקס" אינן קיימות (אף לא באופן מיקרי) כל מפגש, מחושב. בדרך כלל, מדובר במפגשים בהם, יש יחסי גומלין של סגירת "חובות רוחניים", שהפוגשים הללו "קלקלו" ביחד בהזדמנויות קודמות – מדובר גם על חובות רוחניים מגלגולים שעברו. (הסיבה המצוינת כאן, הינה בקווים כלליים וכמובן שהחישוב האלוקי, מורכב מרבדים אין קץ. בגדול, האנשים והמציאויות שכל אחד מאיתנו פוגש, אלו הם סוגי "תיקונים" או "שליחויות" שהפוגש צריך למלא) לכן, כבודו של כל אדם שנפגוש בו הינו חשוב מאוד - מדובר פה במפגש פסגה עם אחת ה"שליחויות" שלי בעולם. חוסר כבוד או זלזול באותו אחד, הרי זה זלזול ב"שליחות" שלי בעולם.

אם מדובר בבן משפחה \ באדם קרוב מהלימודים \ תלמיד או שכן, המצב פה, עדין עוד יותר. זה לא רק "סגירת חשבון" מסוים, אלא, סגירת סידרת חשבונות ארוכה. לא סתם נבחר  זה שאיתו, אצטרך להתמודד במצבים שונים בכפוף להלכות בין אדם לחברו.

כולם או כלום
חג השבועות נצפה כבר בסוף מסע הספירה וכולנו היינו רוצים להנות מהחג. לכולנו יש יחס חם לספר תורה. דא עקא, שההלכה אומרת, שאם חסרה אות אחת, ספר התורה פסול. לכל אחד מישראל, יש קשר לאות אחרת משישים ריבוא האותיות המרכיבות את ספר התורה. חוסר כבוד, ביהודי מסוים, בעצם "פוסל" את האות, אליה הוא שייך, ומה שנשאר לי ביד זה- ספר תורה פסול.
המחזיק ספר תורה פסול, לא יכול להתענג על התורה. אולי הוא יכול להתענג על שכלו שיודע להתפלפל, אך לא להנות מהתורה, שמסרבת לספק הנאה למי שפוסל אותה, אומרים חז"ל. ואולי, מקסימום הנאה שלו מחג השבועות, תסתכם בהנאה מהעוגות גבינה או מכדורי הביסקוויטים המרוסקים.       
קיים עותק אחד מקורי מהחפץ היוקרתי, והוא מוצג  במוזיאון בתל אביב או בחו"ל. אנשים הולכים לשם ומצטלמים עם זה, ומרגישים כבר בשמים...

בעצם, כך הוא כל יהודי. נשמה ייחודית שהגיע לעולם עם יכולות וכישרונות ושליחות מיוחדת שאפילו משה רבנו, לא יכול למלא. כל אחד הוא דגם ייחודי שירד לעולם, עם שם משלו, עבודה משלו, השגחה פרטית, ויחס חם מהבורא במיוחד עבורו. זהו דבר שצריך להתרגש מייחודיותו, בשום פנים ואופן לא לזלזל בו. 

זו הייתה תרבותם של האירופאים בראשית המאה הקודמת. אמנם בהתחלה, זה היה רק במגמת פילוסופיה במדעי הרוח, רק שלאחר מכן מצב היהודים שם הפך כבר ל"לא בטוח"... זה הוביל אותם לניסיון של הכחדת אומה מהמפה. אנו היהודים, כבר הוזהרנו על המלבין פנים, שהינו חמור מהשופך דמים. גם אחרי הגב אסור לדבר, בגין שלל איסורים תורה חמורים, כגון ארור מכה רעהו – בסתר. גם כשהשני לא שומע ולא נפגע, יש לו אבא אוהב בשמים שמצטער בשבילו. בקיצור, "לא משתלם".

גם את\ה עולה לרגל בל"ג בעומר?
המוני עמך בית ישראל, (חצי מיליון) נפגשים על הר מירון ביום זה. אנשים שם מתפללים תפילות אישיות ומרגישים חיבור נדיר לבורא עולם. כולם שמחים, מתפללים ורוקדים באחדות. זהו יום שמחה גדולה בשמים. "ביום שמחה, לא עושים חשבונות" ("נפש שמשון" פ' "זמן שימחתנו". זה נאמר בחג סוכות והוא מאריך להסביר שבזמני "שמחה בשמים" אלוקים נענע הרבה יותר מהר לתפילותינו, מעבר למה שבאמת מגיע לנו, וכמו שכתוב שם: בהזדמנויות שכאלו מחלק בוראנו "צ'קים גדולים") שווה לקפוץ...   

וכרגיל, הזירה האמיתית שם, היא רחבת הריקודים, וכשמגיע השיר המיוחד ההוא... ההתלהבות נוסקת וגם הביישנים מהצדדים, נשאבים למעגלים: "אמר רבי עקיבא, אשריכם ישראל, לפני מי אתם מטהרים, מי מטהר אתכם אביכם שבשמים. ואומר מקווה ישראל השם מה מקווה מטהר את הטמאים, אף הקב"ה מטהר את ישראל". "בגדול", ההסבר - יש לנו הבטחת אישית של עזרה, וטיהור, מאלוקינו, אם רק נחליט לשנות דרך, כיוון, ומעשה. אם רק נחליט ברצינות... אם רק נשפוך אליו את ליבנו, ונסביר כמה אנו באמת כנים ברצוננו להשתנות. את עיקר העבודה, כבר אלוקים יעשה. אפילו אם אנו "מכורים" להרגל מגונה כזה או אחר או לעבירה מסוימת, אדון הברואים, הטבעים וההרגלים, יכול להמיס הההכל...

מכור? יש שיטה חדשה!
שדות חובה מסומנים באדום

הירשם כאן לקבלת ניוזלטר!

שדות חובה מסומנים באדום