הסגולה היומית
מתאבל על אדם כשר: כל מי שבוכה ומתאבל על אדם כשר מוחלין לו על כל עונותיו.מתאבל על אדם כשר
כל מי שבוכה ומתאבל על אדם כשר מוחלין לו על כל עונותיו.
"מאמין"? עמת את עצמך.
שלב א "הכל בהשגחה" כל מה שקורה בעולם, הרי הוא תוצאה, של ציווי אלוקים. אין בן אנוש, יכול להועיל/להזיק לאחר, ללא פקודה מאלוקים. כלומר, אלוקים גזר על כך שיהיה לפלוני ביום... בשעה... תועלת/נזק. למה זה קורה ע"י אדם ספציפי? אכן, מסבירים הספרים, לבני האדם מסביב, יש "בחירה" של רצון טוב/רע, האם להיות השליחים למעשה טוב\רע ספציפי זה.
ידיעה זו, שבעצם הכל מגיע מלמעלה, אמורה לנסוך שלווה רבה. אין סיבה להתעצבן על מי שעשה "רע" מסוג זה או אחר. הוא שליח בסך הכל. גם, איננו אמורים להאשים את עצמנו בהפסדים הכספיים שספגנו היום, זה לא חוסר מזלנו, או זלזול בעבודה, אלא, זה אלוקים שגזר בדיוק כך. נפסיק לאכול את עצמנו ב-למה טעיתי, למה שכחתי, כמה כשלתי. (חוץ ממקרים של זלזול, ופזיזות, את זה מוציאים ספרי היהדות מהגדרת "הכל מושגח מלמעלה")
שלב ב "הכל בצדק". לאחר ההבנה שהכל מאלוקים, צריך המאמין לדעת ולהפנים, שכל מה שאלוקים עושה, הרי זה בצדק. הוא השופט הגדול, אין אצלו בעיית חסרון ידיעה מסוימת, הוא, רואה את כל התמונה. בשונה מכישורי בני האנוש, הרואים את ההווה, ודי זוכרים את העבר, לאלוקים, לעומת זאת, אין מגבלה בראיה של "זמנים" מהעבר הרחוק והקרוב וגם, מ"גלגולים שעברו".
שלב ג "הכל לטובה". או קיי, הכל ממנו, הכל בצדק, וגם, הכל מוביל לטובה האבסולוטית. אלוקים, בעצם, אמור לדעת את טובתנו, יותר טוב מאיתנו. לדוגמה: לפעמים הוא רואה, שאם נקנה איזה שהוא רכב נכסף מבחינתנו, נסתבך איתו. לפעמים הוא תוקע אותנו בפקק פתאומי, כדי להצילנו מעיסקה כושלת. מחסיר לנו כסף ליציאת בילוי עם החבר’ה, שהסתיימה כסיוט הזוי.
תוצאה ראשונית של אמונתנו, היא, שאנו הרבה יותר שלווים בחיים. שלווה אבסולוטית, בלי פחדים, בלי חששות ובלי זעזועים. אין אני תלוי בממשלה מטורפת, העושה תרגילי הישרדות, על גבי הכחוש. אין אני תלוי במצב רוח הפקיד, לגבי האישור הנכסף. אין פרנסתי תלויה במקום עבודתי. לאלוקים, יש שליחים לפרנס, אבל, אין הוא תלוי בהם, הם, דווקא כן, תלויים בו. אינני חושש שאיזה נהג עייף "במקרה" יסטה מהנתיב בדיוק דווקא מולי. בעולמו של אלוקים אין "מקרים", אין תסבוכות, אין "פלטות". הוא משכתב את המציאות, רמת הדיוק – אבסולוטית. אי סימטריות שייכת רק לבני אנוש.
כל מעשי האלוקים, נושאים על גבם תכלית. תכלית שהיא לטובתנו. גם אם לא הייתה "תוצאה תועלתית" לקושי המסוים שפגשנו, אם הוא, לפחות, סחט מאיתנו קריאה לאלוקים מכל הלב, סחט אולי תפילה קטנה, הרי יש לזה ערך רוחני רב. זהו דבר המקרבנו לאלוקים מאוד. לכל "קריאה לעזרה" ולכל תפילה, יש ערך ענק, במושגי השכר הנצחי. אלוקים, לוקח בחשבון את הכל, טובתנו הקרובה וגם, את טובתנו בעולם הבא, שיהיה לנו מאד טוב גם שם, ב"תחנת" הנצח. ברחמיו הרבים, שומר אלוקים על האינטרסים שבאמת חשובים לנו. דרכו עימנו גם זרועה הקדמת רפואות למכות, "מכות" זה בדרך כלל, דרכי החתחתים שאנו מובילים את עצמנו, בראייתנו מטר קדימה או מאה, אבל לא את כל המפה והמבוך.
כמו בכל דבר חשוב, גם בדבר הכי חשוב בעולם "אמונה", צריך עבודה – "עבודת האמונה". כמו שהקשר עם השכן מלמטה הוא מוחשי, לא חורקים כסאות, ולא משחקים בכדורסל לא חוקי, לא הולכים עם קפקפים מעץ מלא, ולא מטאטאים עם מטאטא הפוך, כך, צריך להיות הקשר שלנו עם אלוקים. הוא אישיות חיה, מוחשית, וריאלית, הנמצאת איתנו כל היום. אכן כמו שאמא, או האח, הם מציאות מוחשית לגבינו, ואנו "נעשה להם חשבון" בכל מיני דברים שנעשה בבית, כך גם עם אלוקים. הוא, נמצא איתנו כל היום, דואג לנו שהכל יהיה בסדר, שומר עלינו בכל צעד שאנו עושים. אין קטע ביקום ואין פיסת חיים אצלנו, שאינם "מושגחים" על ידי אלוקים.
פועל יוצא של "עבודת האמונה" היא, אהבה חדשה בחיים, “האהבה הגדולה”. הוא כל הזמן נמצא איתי וכל היום שומר עלי. נותן לי ערוץ פתוח לדבר איתו. כן, ערוץ פתוח, לא עם הפקיד, ראש העיר, או נשיא ארה"ב, אלא עם מי שקובע בשבילם מה "להחליט" ולעשות. עם כל בעיה אפשר לרוץ אליו, והוא תמיד במוכנות לעזור. מתי שתובנות אלו, מוחשיות אצלי, ובאות בחשבון לגבי כל סיטואציה בחיים, צומחת פה אהבה גדולה. חיים של בטחון, שלווה, הרגשת עזרה תמידית מ"הכל יכול", מה רע?
"תפילת שחרית" מתחילה בקטע הנקרא "ברכות השחר". בקטע, שלל ברכות-הודאות לאלוקים, על מתנות היום. כל ברכה מתחילה במילה "ברוך". פירוש מילה זו, הוא - "מקור הברכות" הכל שלך וממך, אתה מחלק הכל. כושר הראיה, והשמיעה, כושר הדיבור, והיכולת לחשב, ולהסיק. כן, ממך הכסף, וממך משפחתי האהובה. קריאה, בכל בוקר, של "ברכות השחר" הללו, עוזרת קצת להבין, את מושגי הנתינה של אלוקים, בעזרתן, הלב נפתח להבין, ממש להאמין, ולאהוב.
הכלל, והסברו: כל דבר, שנזהה בו, את הגורם לתוצאה, נשכיל להבין, שגורם זה, הוא בעצמו התוצאה - התוצאה של רצון אלוקים. למשל, אם נראה חבר, שהוא מצליחן בעסקים ונתלה זאת ביכולתו לגלגל בלשונו, בהתלהבותו המשכנעת, או בהיותו "בר מזל", טעינו. האמת היא שונה. אלא, כיוון, שאלוקים גזר עליו שיצליח, מכניס הוא בלבבות הקונים, שיושפעו מאדם זה, וישתכנעו מהסבריו. (כדי לאפשר "ניסיון באמונה" בגלל עיקרון ה"בחירה החופשית" נותן פה אלוקים, אופציה אשלייתית, של ייחוס הכח דווקא לאדם, "קסם אישי" או דבר אחר, שעל ידו, יהיה אפשר לפרש את הצלחתו בצורה לא נכונה).
אם כן, צורת בחינת אמונתנו היא כזו: האם כשנראה אדם מצליח, נייחס זאת לכישרונותיו/גבורתו/חכמתו/ או שנבין שאלוקים "שתל" בו כח זה בגלל שגזר עליו שיצליח.
אם אנו, יודעים כל זאת, ובכל אופן, בצורת הדיבור, אנו מדברים רגיל כמו כולם, כמו בתקשורת, ובעיתונות, "כן, השר הזה הצליח להוביל את חברי הקבינט לצאת למבצע בגלל שהוא ′ביטחוניסט′ ממדרגה ראשונה..." "כן, מוטי הצליח להרים חנות מדהימה במרכז, תמיד היה לו את החוש לקלוט מה הכי הכי חסר באזור ההוא..." כשאנו מדברים כך, הננו בעצם חוטאים למטרה. אף אם נאמר שזה צורת הדו שיח היום, זה בכל אופן דו שיח של חירשים. במודע או בתת מודע, זה מחלחל פנימה לליבנו. זה מאיים לקחת לנו את הדבר הכי חשוב בחיים.
"וצדיק באמונתו יחיה" (חבקוק ב, ד) אומרת הגמרא, חבקוק הנביא, לימד פה את העיקרון של האנושיות היהודית, על רגל אחת ואם השורש הזה בריא, העץ שמעליו, יהיה לתפארת. "וצדיק באמונתו יחיה" אדם, הנותן אמון באלוקיו, באביו הגדול והאוהב, הוא, ורק הוא, האדם המאושר.
דפים קשורים
כה רחוק... אך כה קרוב לליבה...
איך חלפו השנים? יותר מאלפיים שנה מאז הוא הגיעה לבקרה, והיא האלמנה יושבת ובוכה, שואלת אותך ה' "עַד אָנָה בִּכְיָה בְצִיּוֹן, וּמִסְפֵּד בִּירוּשָׁלָיִם".
"ובשביל שהאדם אינו יודע זאת ידיעה בלב שלם... אינו מתלהב כל כך ואינו מדקדק כל כך. וכל אחד לפי מיעוט שכלו וידיעתו, כן התלהבותו ודקדוקו".
(ליקוטי מוהר"ן ח"א סב)