הסגולה היומית
סגולה לזרע בר קיימא: להדליק שלושה נרות לנשמת יעקב אבינו, יששכר בן יעקב ולאה אמנו לתת צדקה ליד כל נר ולקרוא פ...סגולה לזרע בר קיימא
להדליק שלושה נרות לנשמת יעקב אבינו, יששכר בן יעקב ולאה אמנו לתת צדקה ליד כל נר ולקרוא פסוקים מחומש בראשית פרק ל' פסוקים יב'-יח'וַתֵּלֶד זִלְפָּה שִׁפְחַת לֵאָה בֵּן שֵׁנִי לְיַעֲקֹב
וַתֹּאמֶר לֵאָה בְּאָשְׁרִי כִּי אִשְּׁרוּנִי בָּנוֹת וַתִּקְרָא אֶת-שְׁמוֹ אָשֵׁר
וַיֵּלֶךְ רְאוּבֵן בִּימֵי קְצִיר-חִטִּים וַיִּמְצָא דוּדָאִים בַּשָּׂדֶה וַיָּבֵא אֹתָם אֶל-לֵאָה אִמּוֹ וַתֹּאמֶר רָחֵל אֶל-לֵאָה תְּנִי-נָא לִי מִדּוּדָאֵי בְּנֵךְ
וַתֹּאמֶר לָהּ הַמְעַט קַחְתֵּךְ אֶת-אִישִׁי וְלָקַחַת גַּם אֶת-דּוּדָאֵי בְּנִי וַתֹּאמֶר רָחֵל לָכֵן יִשְׁכַּב עִמָּךְ הַלַּיְלָה תַּחַת דּוּדָאֵי בְנֵךְ
וַיָּבֹא יַעֲקֹב מִן-הַשָּׂדֶה בָּעֶרֶב וַתֵּצֵא לֵאָה לִקְרָאתוֹ וַתֹּאמֶר אֵלַי תָּבוֹא כִּי שָׂכֹר שְׂכַרְתִּיךָ בְּדוּדָאֵי בְּנִי וַיִּשְׁכַּב עִמָּהּ בַּלַּיְלָה הוּא
וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶל-לֵאָה וַתַּהַר וַתֵּלֶד לְיַעֲקֹב בֵּן חֲמִישִׁי
וַתֹּאמֶר לֵאָה נָתַן אֱלֹהִים שְׂכָרִי אֲשֶׁר-נָתַתִּי שִׁפְחָתִי לְאִישִׁי וַתִּקְרָא שְׁמוֹ יִשָּׂשכָר
ואז יש לומר יהי רצון מלפניך ה' אלוהי ואלוהי אבותי מלך רחמן. שתעזרני לקיים את המצווה שציווית בתורתך הקדושה פרו ורבו ומלאו את הארץ והרי לא לתוהו בראת עולמך כי אם לשבת למלא אותו בנשמות שיכירו וידעו אותך אנא אבי שבשמים כשם שבנך יששכר נולד מכח הדודאים כמו שכתוב "ויבוא יעקב מן השדה בערב ותצא לאה לקראתו ותאמר, אלי תבוא כי שכור שכרתיך בדודאי בני וישכב עמה בלילה הוא וישמע אלוהים אל לאה ותהר ותלד ליעקב בן חמישי ותאמר לאה נתן אלוהים שכרי אשר נתתי שפחתי לאישי ותקרא שמו יששכר" תעזרני (שהבעל/שהאישה) שנתת לי (בן)/(בת) (יפקד)/(תיפקד) בזרעא חייא וקיימא " לכה דודי נצא השדה נלינה בכפרים נשכימה לכרמים נראה אם פרחה הגפן הנצו הרימונים שם אתן את דודי לך הדודאים נתנו ריח ועל פתחינו קול מגדים חדשים גם ישנים עת הזמיר הגיע וקול התור נשמע בארצנו" אנא רבונו של עולם בזכות כח נשמתו של יששכר "ומבני יששכר בינה לעיתים" תחוס עלי ועל אשתי שניפקד בבן זכר.
מסגרת לנוער במצוקה
פרחחים.. עושי צרות, מהומות.. לא יוצלחים.. אלו מקצת מן השמות/כינויים שניתנים לאותם נערים ע"י אנשים שעסוקים במחשבה איך להפטר מהם, איך להעיף אותם מהשכונה בה שכנה פעם השלווה, אחרים מנידים ראש ברחמים תוך שהם פולטים משהו על המשפחה השבורה ועל הצרות של האבא, עסוקים במחשבה חסרת תועלת, "מהיכן באו הנערים" במקום להתמקד בשאלה קצת יותר חשובה, קצת יותר מועילה "לאן הם יכולים להגיע" או, אולי "לאן אנחנו יכולים לעזור להם להגיע".
***
ממורמר.. כועס.. הרגשתי שאין בעולם נפש חיה שתוכל להבין אותי, אפילו אני לא הבנתי את עצמי, נותן לרגשות של כעס וחוסר אונים להוליך אותי.. וכשאף אחד לא מחזיק במושכות התחלתי אט אט לסטות מהדרך, מדרדר, מזגזג ימינה שמאלה, אין בי מספיק כח להחזיק בכביש, בקושי נאחז בשוליים. בהתחלה חשבתי שאני די לבד בעולם אך ככל שנסחפתי בזרם החיים גיליתי שם בשוליים עוד עשרות רבים של נערים, נערים במצבי, נערים שנפלטו ממסגרות ונערים שנפלטו מבתיהם.
כאשר אתה רואה שאתה לא היחיד שסובל בעולם, יש בזה איזה שהוא סוג של נחמה, אבל לא, לא במצבי, אני רואה את אותם נערים והכעס שמילא את ליבי מפנה את מקומו לזעם, זעם אשר אין בכוחי להכיל...
אני מסתכל על עצמי בין שאר הנערים ואני שואל את עצמי: מה, מה כ"כ דפוק בנו, מה כ"כ רע בנו שאנו כה שנואים... שומע סיפורים על אהבה של אבא, שומע שירים על אהבה של אמא וכל שאני יודע זה שנאה... ואני שואל את עצמי למה???
***
הסתכלות, פרספקטיבה נכונה או, אולי שונה, בהתחלה זה הכה בי, הייתי בתדהמה מוחלטת.. כן, גם אני כמו רוב האנשים, הייתי בטוח שהנערים הללו הם סוג של עבריינים צעירים שבחרו בדרכם הקלוקלת מתוך מחשבה שלחיות חיים בלי התחייבות היא קלה יותר, מתוך רצון להשיג דברים מבלי לעבוד או לא להשיג כלל...
אז כמו שאמרנו, הסתכלות ופרספקטיבה נכונה, התחלתי להתעניין, לבדוק, מצאתי אותו בשלב של מצוקה אמיתית, נער חצוף ממבט ראשון אך מתחת לכל התבטאות חצופה זעקה המילה "הצילו!" מילה שהדהדה באוזניי ולא נתנה לי מנוחה...
אחרי כמה שיחות שניהלתי איתו, התחלתי להשקיע בו את כל מרצי עד שהנחתי אותו בעדינות על דרך חדשה, הצבתי תמרורים ולקחתי אותו למחוזות רחוקים בהם הוא מעולם לא היה, מקום שנקרא אהבה... פעם ראשונה שחיבקתי אותו הוא פרץ בבכי: זו פעם ראשונה שמישהו מחבק אותי... פעם ראשונה שאני מרגיש שבאמת יש מישהו שאוהב אותי, כך הוא. ואני, מנסה בכל כוחותי לעצור את הדמעות שמבצבצות מזוויות עיניי...
סיפור זה אינו בדיוני כלל וכלל, אינו משל ובוודאי שאינו הלצה או אגדה... הסיפור הזה שחציו סרט דרמה וחציו סרט אימה הינו מסכת חיים לא קלה בכלל שעוברים עשרות נערים בארצינו.
לאחר שנים, בהם שמע הרב וניסה לעזור ולעודד ככל יכולתו, ולאחר שהגיעו אליו נערים במצבים דומים ואף יותר קשים, החליט הרב לפני כארבעה שנים (2007) שיש לעשות מעשה והקים "מסגרת לנוער במצוקה" בירושלים אשר פועלת כחלק אינטגרלי של מוסדות "שאו מרום עיניכם".
המסגרת מספקת לנוער שיעורי חול בסיסיים, שיחות חיזוק משולבים בדברי תורה אשר ניתנים להם ע"י צוות חם ואוהב. מקומות לינה ושלוש ארוחות ביום, בשבתות וחגים דואגים הצוות לערוך להם שלוש ארוחות (שבת או חג) מלאות.
חלק מהנוער אשר זכו והקימו בית בישראל ממשיכים את דרכם במסגרת ומעניקים את העזרה ואת האהבה שקבלו מהרב לנוער החדש.
אותם אברכים מקבלים משכורת זעומה מבחינה גשמית, אך מבחינה רוחנית מסתפקים הם ובני ביתם בהכרת הטוב אותה מרגישים כלפי הרב.
הרב אשר הרגשתו הרגשת אבא כלפי כל אחד מאותם נערים, מתחנן בפניכם:
"תנו לנו להמשיך להציל חיים".
