הסגולה היומית

תפילה לזיווג הגון: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם. בְּחַסְדְּךָ יָצַרְתָּ עוֹלָמֶךָ וּבָרָאתָ אָדָם וְעָשִֹיתָ לוֹ...

תפילה לזיווג הגון

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם. בְּחַסְדְּךָ יָצַרְתָּ עוֹלָמֶךָ וּבָרָאתָ אָדָם וְעָשִֹיתָ לוֹ עֵזֶר. וְצִוִּיתָנוּ לִישָּא אִשָּׁה וּלְהוֹלִיד בָּנִים. וְהֶחְמִירוּ עֲבָדֶיךָ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁלֹּא לְאַחֵר מִצְוָה זוּ. וְיַעַן חַיֵּי הָאָדָם בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא תְּלוּיִים כִּמְעַט בָּאִשָּׁה. וּבַעֲוֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים אֵין עוֹד נָבִיא וְלֹא בַּעֲלֵי רוּחַ הַקּוֹדֶשׁ לָדַעַת אֵיזוֹ רְאוּיָה כְּדֵי לְקַיֵים מִצְוֹתֶיךָ. לָכֵן בְּלֵב נִשְׁבָּר בָּאתִי לְהַפִּיל תְּחִנָּתִי לְפָנֶיךָ אָב הָרַחֲמָן. וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי. שֶׁתִּתְמַלֵּא רַחֲמִים עָלַי וְתַזְמִין לִי בַּת זוּג נָאֶה יִרְאַת ה' וּבַעֲלַת מִדּוֹת טוֹבוֹת וּבַעֲלַת מַזָּל טוֹב וְטוֹבַת שֵֹכֶל וּמוּצְלַחַת וּמְבוֹרֶכֶת. כִּי בָּזֶה אוּכַל לַעֲבוֹד עֲבוֹדַת הַקּוֹדֶשׁ בְּלִי טִרְדָּה. וְהָיָה הַנַּעֲרָה אֲשֶׁר יְדַבְּרוּ לִי עָלֶיהָ וְהִיא רְאוּיָה וְיֵשׁ לָהּ יִרְאַת ה' וּמִדּוֹת טוֹבוֹת וּמַזָּל טוֹב וְהוֹגֶנֶת לִי. בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים תָּחוֹן עָלַי וְתַטֶּה לִבִּי לִגְמוֹר הַדָּבָר בְּאוֹפָן שֶׁאוּכַל לְקַיֵים מִצְוֹתֶיךָ. וְטוֹב לִי בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא. אֵל מָלֵא רַחֲמִים רַחוּם חַנּוּן שׁוֹמֵר תּוֹמֵךְ מַצִּיל יָשָׁר פּוֹדֶה (יכוין בשם רחש תמיף). עָזְרֵנִי עַל דְּבַר כְּבוֹד שְׁמֶךָ. עֲשֵֹה לְמַעַן שְׁמֶךָ עֲשֵֹה לְמַעַן יְמִינֶךָ עֲשֵֹה לְמַעַן תּוֹרָתֶךָ עֲשֵֹה לְמַעַן קְדֻשָּׁתֶךָ. חָנֵּנִי וַעֲנֵנִי וּשְׁמַע תְפִלָּתִי (יכוין בשם אראריתא). כִּי אַתָּה שׁוֹמֵעַ תְּפִלַּת כָּל פֶּה. בָּרוּךְ שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה (יכוין אוכף אזבוגה). יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ יְיָ צוּרִי וְגוֹאֲלִי:

שורש השפע והברכה | פרשת כי תשא

י"ג מדות הרחמים, הן שלושה עשר אוצרות, שלושה עשר סודות שהצליח משה רבינו לגלות אחרי חטא העגל – חטא העגל היה פלא עצום – אחרי כל כך הרבה ניסים, עשר המכות, קריעת ים סוף, מתן תורה, משה רבינו עולה 40 יום לקבל את התורה כולה ומאחר ב-6 שעות, ובאותן 6 שעות נפל רוח העם עד לעבודה זרה, חטא העגל.

הרב שלמה עופר | שאו מרום עינכים | י"ח אדר ה'תשע"ג

חטא העגל היה מתוך פיתוי נורא של הערב רב שהכניסו קרירות האמונה, וטענו שמשה מת ולא ירד מההר, ומגודל ההארה שהיתה במעמד הר סיני והתרבות האור בנפשם – מעל המדה, התערבב בהם השטן להחדיר בנפש גיאות – וממילא כאשר אדם מתגאה מתעורר בו תאוות היצר להיפך הקדושה, ולכן אמרו חז"ל הקדושים "לא עבדו ישראל את העגל אלא להתיר להם עריות" – כאשר הגאוה ותאות הניאוף ר"ל גוברת באדם – מיד מתעורר בנפשו האמת. מה עם האמת?! הרי אחרי הכול יש בורא, יש תורה יש אמת יש שכר יש עונש יש עולם הנצח – ומיד מערכת המודיעין של היצר הרע בנפש מנסה לטשטש את האמת כדי לשחרר את היצר של התאוה מתוך הרגשה שהכול בסדר.... להכניס קושיות וספיקות על האמת והתורה הקדושה וכל זה כדי לאפשר דרור וחופש לתאוה ולחטא. וזה סוד נפילתן של נפשות רבות לתוך הרי החושך של החטא – כי שורש כל הבריאה זה האמת – וכל יהודי לא יכול לחיות בשקר – אך מה עושים כאשר האמת מתנגשת עם התאוה – מנסים לומר שאולי "זה לא בדיוק אמת" ר"ל וכך פיתו הערב רב את נשמות ישראל והכעיסו בחטא העגל יותר מכל העברות שהיו עד כה – עד אשר אמרו חז"ל שחטא העגל לא ימחק עד ביאת גואל צדק וכל מלחמה ופוגרום וצרות ופורענות שיש זה עדיין תשלום לעוון חטא העגל "וביום פוקדי ופקדתי"... חטא העגל גרר אחריו את שבירת לוחות הברית הראשונים, הטעות של הערב רב והנגררים אחריהם היתה שהבינו או רצו להבין שמשה רבינו מת – העובדה שלא ניסו לרוץ ולחפש ישועה ומענה לשאלות דרך תלמידיו הקדושים של משה רבינו – נקרא פגם באמונת חכמים ובכך המשיכו עליהם זוהמת הנחש כי כאשר הצדיק נעלם כביכול יש לרוץ מהר מאוד ולחפש אחרי תלמידיו הקדושים כדי להמשיך אורו של משה, יש ללמוד עוד לקח גם במישור האישי מחטא העגל – ריבוי הכסף והזהב גורם לאדם גאוה – העשירות הגדולה עשויה להביא את האדם להתנשאות וגאוה שמשכיחים ממנו את האמת, את הפחד מהחטא, "וישמן ישורון ויבעט"... כאשר יצאו ישראל ממצרים היה לכל יהודי ריבוי עצום של כסף וזהב וכך הגבירו את היכל התמורות, ועולם התוהו... ופגם הכותנות אור שנחלפו בכותנות עור ואז נלקחו ממשה אלף אורות שחזרו אליו על ידי הקמת המשכן.

במדרש מובא שהערב רב הצליחו להחטיא ולהטעות את עם ישראל בכח הסטרא אחרא והכישוף וקיבלו אז יניקה מקינאת וקטרוג המלאכים שהשתוממו כאשר עלה משה למרום ואמרו "מה לילוד אישה בינינו"? הסוד של פרה אדומה, שמכפר על טומאת המת, ומטהר את עם ישראל וכן לוחות הברית השניות ומתן השקלים (צדקה) מנקה לאט לאט את חטא העגל. ולכן הקריאה של פרשת "חוקת" בשבת פרה מורידה הרבה את קטרוג חטא העגל ידוע שהעולם עמד לחזור לתוהו ובוהו לאחר חטא העגל ואז הצליח משה רבינו ע"ה לגלות את ה-י"ג מדות הרחמים ולגלות שהקב"ה יש בו רחמים שמעל הרחמים, רחמים מעל גבול ומידה. "טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו" ושם ב-י"ג מדות הרחמים מתגלה סוד "איה מקום כבודו להעריצו" סוד הכתר, הספירה העליונה שהיא בסוד הענוה שכל ספירה יש בה חשקות וכיסופין להביט בספירה שמעליה אך ספירת הכתר משפילה את עיניה כביכול רק למטה כי מעליה אור השכינה ובושה להביט בקונה, וכל מי שזוכה לענוה ושפלות אמיתית – זוכה להמשיך אור ה-י"ג מידות רחמים אור השכינה. יחזקאל בן בוזי הנביא זכה למעלות נבואה נוראים, והרוח הרימה אותו עד סוד הכתר ושמע את סוד הקדושה "ברוך כבוד ה' ממקומו" ותישאני רוח ותישאני רוח ותישאני רוח ואשמע אחרי קול רעש גדול "ברוך כבוד ה' ממקומו".

וכן ישעיהו הנביא הגיע לשִפלות שמוכן היה למסור את גופו למכים ואת פניו לרוק "גֵוִי נתתי למכים ולחַיי למורטים, פני לא הסתרתי מכלימה ורוק" וכך זכה לאור הנבואה.

בכוח י"ג מדות הרחמים ובמיוחד אם זוכה האדם להידבק גם הוא במידות הרחמים להיות רחמן באמת זוכה שמתהפכים הזדונות לשגגות והשגגות אף לזכויות – שזה פלא עצום שכל בעל תשובה יכול לזכות בו – להפוך את האין סוף עבירות ר"ל לזכויות וזה סוד האמת "שמעלתם של בעלי תשובה גדול מצדיקים גמורים" וכמובן כל זה אם זכה לא רק להיות דתי וחרדי וחוזר בתשובה, אלא חרד באמת לדבר ה' ועובד ה' באמת ויש לו "בעלות על התשובה" "בעל תשובה", ואף על פי שבגמרא הדבר שנוי במחלוקת שדוקא רבי יוחנן רבו של רבי אבהו פסק שצדיק גמור גדול מבעל תשובה, פסק הרמב"ם וכך כולם כמו התלמיד "שמקום שבעלי תשובה עומדים צדיק גמור לא יכול לעמוד" וזה פלא... וכל בעל תשובה יכול למשוך עליו י"ג מדות הרחמים יותר מאדם רגיל כי י"ג מדות הרחמים נתגלו דוקא על ידי חטא העגל שאז כולם הפכו לבעלי תשובה. וכמו שכותב הרמ"ק, רבו של הארי הקדוש, שהקדיש ספר שלם להסביר עומק נוראות ה-י"ג מדות הרחמים, וכל תכלית דבריו וספרו הקדוש - (תומר דבורה) היה לומר לנו מה הנפקא מינא (מה יוצא לנו מזה) שנדע ונעמיק ב-י"ג מדות הרחמים, הכל היה כדי ללמד את האדם שינהג ב-י"ג מדות הרחמים עם חבריו וקרוביו ובמיוחד עם שונאיו... כתב הרמ"ק – שכאשר האדם עובר עבירה, הרי הוא עושה היפך הרצון העליון, והרי הקב"ה מחייה בכל רגע את הבריאה ואת האדם ואת אבריו ואת תנועותיו ולכאורה כאשר האדם מזיז את אבריו ותנועותיו בעבירה נגד הרצון העליון, וממשיך הקב"ה להחיות אותו זה פלא עצום בכבישת הכעס העליון שכל חטא מכעיס למעלה, והקב"ה כובש כעסו ומעורר רחמיו על האדם לתת לו להמשיך לחיות ולנוע ולזוז למרות שבאותם רגעים האדם חוטא וזז ורץ לתוך הרי החושך, אומר הרמ"ק, שכך צריך לנהוג כל אדם עם חבריו ובני ביתו וכו' לסבול מכל אדם עד הקצה האחרון.

ובפרקי היכלות דימה את החטא למשל נורא ואיום, ממש פחד אלוקים, שכאשר האדם חוטא בחטא חמור זה כמו שנכנס לארמון המלך חדר לפנים מחדר ומגיע עד חדר המלכות ושם יושב המלך על כסא מלכותו וכולו עטוף זהב וכתר זהב על ראשו ובא אותו נבל ולוקח את המלך ומוליכו ר"ל ר"ל לבית הכסא ומכניס את ראשו עם כתר זהב לתוך בית כסא מלא צואה כמעט שאסור היה לומר משל כזה אם זה לא היה נכתב ומכאן יש לְהֵחָרֵד עד לאן מגיע החטא, שבכל חטא מתקיים ר"ל "נפלה עטרת ראשנו" – שנופל ח"ו הכתר למטה כביכול, וכאשר האדם מתקרב לקראת העבירה לאחר שנתבשל במוחו וליבו.... ככול שמתקרבים הרגעים והשניות שאבריו עומדים לחטוא.... נשמעים למעלה זעקות וצעקות וקולות נוראים של קול אבותיו ואמותיו הסבא והסבתא של כל הדורות של האילן שלו שנפטרו כבר, ולמעלה הנשמות רואות הכול... והם זועקים ומבקשים לעורר י"ג מדות הרחמים וכן גלגוליו הקודמים של אותו אדם מצטרפים וזועקים זעקה גדולה ומרה שאותו אדם לא יחטא... ומנסים לעורר י"ג תיקוני דיקנא שנמשכים מסוד "העתיק" מאמר סתום שגלה רבי שמעון בר יוחאי, וישנם צדיקים שזִככו מאוד את הנפש וכאשר הם רק מריחים למרחוק ריח חטא הם שומעים כביכול את הקולות האלו וזה סוד הפסוק "בִקְרוֹב עַלי מֵרֵעִים תִשְמַעָנַה אֹזְנַי" כאשר המרעים רמז לחטאים מתקרבים אלַי, תעזרני רבונו של עולם לשמוע ולברוח ולנוס מפניהם. י"ג מדות הרחמים הם כנגד י"ג מידות שבהם התורה הקדושה נדרשת שכל מידה שהתורה נדרשת בה מעוררת אחד מ-י"ג מדות הרחמים – וכן י"ג פעמים המילה "ברוך" שכתובים בפיתקא שנזרקה משמים שאומרים אותה כל בקר בתפילה ובה נכנסים לעולם "היצירה" "ברוך שאמר והיה העולם ברוך הוא ברוך מרחם על הארץ ברוך מרחם על הבריות...".

וזה שכתוב "הגידה לי שאהבה נפשי איכה תרעה" ?! בפסוק זה כנסת ישראל (נשמות ישראל), מבקשת מהקב"ה שיגיד לה על אותה אהבה עצומה שהיתה קודם ירידתה לגוף, וזה אור הגנוז של האהבה המסותרת בכל נשמות ישראל – ובכח י"ג מידות הרחמים מגלים מחדש את אותו אור הגנוז של האהבה שיש לכל נשמה מטבע תולָדְתַה אל הבורא יתברך. וידוע שאם היתה ניתנת רשות להרגיש בעולם הזה את אור האהבה העצומה שיש לקב"ה אל כל נשמה ונשמה הנשמה היתה מתבטלת במציאות מגודל התענוג ולא היתה יכולה לשהות רגע אחד בגוף. בתחילת י"ג מדות הרחמים אומרים פעמיים "ה'-ה' אל רחום וחנון..." להורות רחמים על רחמים פי שניים רחמים שמיד באמירת ה',ה' נפתח למעלה "תרעין דרחימותא" שערי רחמים שהם חסדים זה למעלה מזה, ובזוהר הקדוש יש סוד נורא – שכאשר נאמר פעמיים ה',ה' אל רחום וחנון... – הקב"ה ביקש בעצמו לעורר רחמים מעצמו כביכול בחינת רחמים שלמעלה מהרחמים, רחמים שטרם נתגלו בעולם ואז יש לכוון שהקב"ה כביכול אומר בעצמו למדת הרחמים העליונה יותר – שאף על פי שאני מלך אוהב צדקה ומשפט ומנהיג העולם ביושר, ומידת הצדק כעת היא לדון ולשפוט האדם על רוע מעלליו, אני מבקש כביכול רחמים נוספים מעצם שם הויה (י.ה.ו.ה השני שאומרים ה' ה' אל...) שימשיך ויביא ויעורר רחמים על האדם "ה' ה' אל רחום וחנון...." בלשון הזוהר "קדמאה שלים בתראה שלים יתיר" הראשון שלם השני שלם יותר.... נורא נוראות...