הסגולה היומית
תפילה במקום סכנה ולסטים: יהי רצון מלפניך יהוה אלהינו ואלהי אבותינו אלהי אברהם איתן האזרחי איש החסד ואלהי יצח...תפילה במקום סכנה ולסטים
יהי רצון מלפניך יהוה אלהינו ואלהי אבותינו אלהי אברהם איתן האזרחי איש החסד ואלהי יצחק נאזר בגבורה הנעקד על גבי המזבח אלהי יעקב איש תם כליל תפארת אשר קראת שמו ישראל והצלתו מעשיו ומלבן הארמי ומכל שונאיו והוצאתו מצרה לרוחה ומאפילה לאורה כן תצילני היו ובכל יום ויום מכל פגעים רעים ומאיש חמסים תנצרני ואימתך הגדולה תפיל על כל הבאים כנגדי שלא יוכלו להזיק לי לא בגופי ולא בממוני וסתום פיות שוטני ושונאי וצוררי. וידבר דוד לה' את דברי השירה הזאת ביום הציל ה' אותו מכף כל אויביו ומכף שאול ויאמר ה' סלעי ומצדתי ומפלטי לי אלהי צורי אחסה בו מגיני וקרן ישעי משגבי ומנוסי מושיעי מחמס תושיעני. מהולל אקרא ה' ומאויבי אושע:ויפריש צדקה לעילוי נשמתו של רבי מאיר בעל הנס ויאמר: אלהא דרבי מאיר ענני.
מבחן לרמת האמונה
"ובשביל שהאדם אינו יודע זאת ידיעה בלב שלם... אינו מתלהב כל כך ואינו מדקדק כל כך. וכל אחד לפי מיעוט שכלו וידיעתו, כן התלהבותו ודקדוקו".
(ליקוטי מוהר"ן ח"א סב)
היום הכל מוגדר ומדוד. החל ביעילותו של מכשיר חשמלי וכלה במנת משכל. גם הרופא כבר לא מאבחן חולה על פי הרגשת הדופק אלא מפנה אותו לעשרות בדיקות שבאמצעותן הוא מנסה להגדיר את מצבו הבריאותי.
ההגדרה והמדידה מאפשרות לנו להתייחס למצב באופן אובייקטיבי. ה′בערך′ וה′נראה לי′ – משוחד, ופעמים רבות גם מטעה.
עבודת השם, לעומת זאת, איננה דבר מוגדר ומדיד; עבודת הלב והמידות היא אישית ומשתנה מאדם לאדם – כל אחד לפי שורש נשמתו ותכונותיו. גם העובד את השם בעצמו אינו שרוי בקביעות במדרגה רוחנית אחת. בנוסף לכך, מדובר בעניינים עדינים שכל נסיון לקבע אותם ולכמת אותם יהפוך אותם לחיצוניות ריקה מתוכן.
מה גם שבאמת איננו יודעים את עומקם ופנימיותם של מעשינו. כמו הסיפור הידוע על הצדיק שערך את ליל הסדר הראשון בהתלהבות עילאית, אולם את הסדר השני (בחוץ לארץ) נאלץ לערוך בשברון לב ובחופזה כדי להספיק את זמן חצות הלילה. לאחר זמן גילו לו שדווקא הלילה השני שנערך בהכנעה, היה רצוי לפני הקדוש ברוך הוא, הרבה יותר מהראשון ששימשה בו גם קצת גאווה...
ברם, פטור בלא כלום אי-אפשר. גם בעניין עבודת השם נותנים לנו הצדיקים מדי פעם איזשהו מבחן ואמת-מידה, רק כדי שיהיה לנו איזשהו מושג היכן אנו עומדים ולא נשלה את עצמנו לגמרי.
הדברים אמורים גם כלפי הבסיס של כל היהדות – האמונה – כדברי דוד המלך: "כל מצוותיך אמונה" (תהלים קיט).
לפעמים נדמה שהצורך לחזק את האמונה ולהפנים אותה, מתייחס לתינוקות של בית רבן או לאנשים שהגיעו מחוץ לעולם המאמין, ואילו אנחנו שברוך השם חיים אמונה, נושמים אמונה, שקועים במצוות מבוקר עד ערב, בוחרים לילדנו את החינוך הטוב ביותר, בורחים מאיסור כמפני אש – איזה מקום יש לחזק אצלנו את האמונה?!
ובכן, כדי שנתפכח מן האשליה הזו, עלינו לדעת שעדיין אנו צריכים לעמול על הבסיס הזה, על האמונה שעליה מושתתת כל עבודת השם. אין מנוס מלתת איזשהו מבחן קטן; לתת לנו אפשרות לבדוק את עצמנו אם אכן אנחנו כבר מושלמים במידת האמונה.
המבחן הוא, מצב התפילה שלנו. שכן "אם היה יודע האדם ידיעה בלב שלם שמלא כל הארץ כבודו, והקדוש ברוך הוא עומד בשעת התפילה ושומע התפילה – בוודאי היה מתפלל בהתלהבות גדולה"!
שהרי בכל ברכה ובכל תפילה אנחנו פונים אל השם יתברך בלשון נוכח – "ברוך אתה" והלכה פסוקה היא שצריך לחשוב בעת התפילה "כאילו שכינה כנגדו... ויחשוב כי אילו היה מדבר לפני מלך בשר ודם היה מסדר דבריו ומכוין בהם יפה" (שו"ע או"ח צח).
לאור זאת, אם קצת קשה לנו להרגיש כך באמת – כנראה שעדיין יש לנו עבודה בתחום הפנמת האמונה.
קודם כל, עצם ידיעת הבעיה היא השלב הראשון של הפתרון. תפילות ותחנונים יסייעו לקניית האמונה, כמו כל מידה טובה אחרת. אבל יש לנו גם עצה מיוחדת לכך:
רבי נחמן מברסלב מגלה לנו שבגלל פירוד ומחלוקת בין יהודים, גם הלב שלנו ′פרוד וחלוק′ בין האמת לשקר, ולכן אין האמונה שבלבנו ברורה ויציבה. כך שאם נרבה שלום ואחדות בקרב עם ישראל נוכל לזכות גם לשלום ואחדות בלבנו-אנו וכתוצאה מכך – באמונה חזקה וברורה בקדוש ברוך הוא.
