הסגולה היומית
סגולה לשלום ולביטול המחלוקת: על ידי תאוות אכילה נוצרת מחלוקת על האדם וכשמשברין את תאוות האכילה זוכה לשלום.סגולה לשלום ולביטול המחלוקת
על ידי תאוות אכילה נוצרת מחלוקת על האדם וכשמשברין את תאוות האכילה זוכה לשלום.צדיק או למדן | פרשת קורח
היהדות האמיתית מורכבת משני חלקים: צדקות ולמדנות, כשכל אחד מהם הכרחי. "כי אם אינו למדן, אמרו רבותינו זכרונם לברכה: 'ולא עם הארץ חסיד'; ולמדן בלבד, בוודאי אינו כלום, כי אפשר להיות למדן ורשע גמור. ו'לא זכה נעשה לו סם מות'. על כן צריך שיהיה למדן וחסיד"
שער ברסלב | ב' תמוז ה'תשע"ה
ההרגשה המוטעית שאין בעיה בלהיות למדן מבלי להיות גם צדיק, היא הרגשה שנוצרה בבית מדרשו של 'קורח'. הוא זה שהפריד בין "צדיק" ו"למדן".
"כי קורח היה חכם ולמדן גדול; ועיקר הפגם שלו: שרצה להפריד בין למדן וצדיק, כאילו עיקר המעלה הוא בחינת למדן לבד" (ליקוטי הלכות, אומנין ד, לה). בעיניו, אם אתה למדן – אתה מסודר. גם אם לא בוערים בלבך כיסופים לה', ויראת שמים ממך והלאה – אין צורך לדאוג, הרי אתה 'למדן' מופלג...
זוהי גם הסיבה מדוע לא הבין קורח את הצורך של 'התקשרות לצדיק'. הוא טען על משה ואהרן: "כל העדה כולם קדושים" – "כולם שמעו דברים בסיני מפי הגבורה" (רש"י) – ומדוע תתנשאו על קהל ה'?! לשיטתו, כל עם ישראל מכירים את הש"ס ומפלפלים בסוגיותיו, גם מקובלים ובקיאים בתורת החסידות לא חסרים בעם ישראל, ומדוע על כולם לבוא ולשמוע דבר ה' מפי הצדיק?
אילו היו קורח ועדתו מבינים שמלבד למדנות ויֶדַע, יש עוד משהו – לא היו מדברים כך. "כי אם היו מאמינים בהאמת, שהעיקר הוא קיום התורה, לא היו אומרים 'ומדוע תתנשאו', כי היה ראוי להם להבין האמת שמשה ואהרן קדושתם גבוה מאד מאד – והם משוקעים עדיין בתאוות עולם הזה, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה על פסוק 'את מחתות החטאים' – 'הם חטאו על נפשותם'. אבל הם רצו להפריד בחינת למדן מצדיק, כאילו העיקר הוא למדן" (שם).
* * *
היהדות האמיתית מורכבת משני חלקים: צדקות ולמדנות, כשכל אחד מהם הכרחי. "כי אם אינו למדן, אמרו רבותינו זכרונם לברכה: 'ולא עם הארץ חסיד'; ולמדן בלבד, בוודאי אינו כלום, כי אפשר להיות למדן ורשע גמור. ו'לא זכה נעשה לו סם מות'. על כן צריך שיהיה למדן וחסיד" (ליקוטי מוהר"ן, לא).
כל הלימוד חייב לנבוע מתוך כיסופים לה' יתברך; "והכלל, שהעיקר הוא הרצון והכיסופין, שיהיה כוסף תמיד אליו יתברך – ובתוך כך מתפללים ולומדים ועושים מצוות" (שיחות הר"ן, נא).
ביטוי חריף לכך אנו מוצאים בסיפור שהיה עם רבינו הקדוש: כשהגיע אליו אחד מתלמידיו, שאל אותו רבינו: "במה הנך מחיה את עצמך?" ענה לו התלמיד "בדף גמרא". השיב רבינו לעומתו: "ואני מחיה את עצמי ב'ברוך אלקינו שבראנו לכבודו והבדילנו מן התועים' " (שיש"ק א, תקצז), כשהמסר הוא: שמחתו של היהודי מתחיל בראש ובראשונה בכך שאינו גוי והוא שייך לעם הנבחר, ורק בתור שכזה הוא זוכה לעסוק בתורה.
* * *
ההתבודדות והכיסופים, התפילות והגעגועים, אינם דבר נוסף ללימוד התורה, אלא הם הם נשמת התורה. אותיות התורה הם הגוף, ומה שמחיה ומפעיל אותם הם הכיסופים.
ובעומק יתר: אותיות התורה פועלות את פעולתן לפי ה'ניקוד' הרוחני שמניע אותן, כאשר ה'ניקוד' נעשה על ידי הרצונות והכיסופים לה' יתברך. זו הכוונה של הכתוב "נקודות הכסף" (ליקוטי מוהר"ן, לא), שהלימוד יבוא מתוך געגועים לה' יתברך. וכשהלימוד הוא נטול-כיסופים, הרי הוא כגוף בלא נשמה.
משום כך חייבים את ההתקשרות לצדיק. כי הוא זה שמחדיר בנו את הכיסופים שמנקדים את אותיות התורה בניקוד שמחיה את אותיות התורה.
רק כאשר הלמדן מחבר את עצמו לצדיק, ומקבל ממנו את הגעגועים ואת הכיסופים, מקבלת תורתו את השלימות. "ועל כן צריך כל למדן לפשפש במעשיו, ולהסתכל בעצמו אם הוא נקי מן החטא ואם הוא קדוש בשמירת הברית כראוי; ואם יודע בעצמו שעדיין לא הגיע לזה, מכל שכן אם הוא רחוק מתיקון זה כמו שהוא רחוק, כמו שמצוי עכשיו בעוונותינו הרבים – צריך לידע שעדיין אין לתורתו שלימות כי אם על ידי הצדיק הגדול הקדוש באמת בקדושת הברית בשלימות, שכשמקשרים עצמם אליו, אזי נכלל למדן וצדיק, ואז יכול להתתקן על ידו, שיזכה לכיסופין טובים ולצייר אותיות התורה לטוב על ידו" (ליקוטי הלכות, הודאה ה, ז).
ההתקשרות לצדיק, היא זו שגורמת שהמַטֶה – התורה הקדושה – ילבלב ויוציא פרח. ולכן, במחלוקת קורח ועדתו ציווה ה': "והיה האיש אשר אבחר בו, מטהו יפרח", ולכן רק מטה אהרן פרח, "להורות שמטה אהרן שהוא בחינת רב האמת שהוא מלאך ה' צבאות שכולל ומייחד למדן וצדיק, הוא לבדו הצליח ועשה פרי" (שם).
המטה של שאר הנשיאים, על אף היותו גדול ומרשים – נשאר עץ יבש ולא ליבלב, "כי אי אפשר להצליח בתורה ולעשות פירות באמת, כי אם כשמקשרין עצמו להצדיק האמת שהוא בחינת אהרן הכהן שהוא בחינת 'כי שפתי כהן ישמרו דעת' " (שם).
"כי קורח היה חכם ולמדן גדול; ועיקר הפגם שלו: שרצה להפריד בין למדן וצדיק, כאילו עיקר המעלה הוא בחינת למדן לבד" (ליקוטי הלכות, אומנין ד, לה). בעיניו, אם אתה למדן – אתה מסודר. גם אם לא בוערים בלבך כיסופים לה', ויראת שמים ממך והלאה – אין צורך לדאוג, הרי אתה 'למדן' מופלג...
זוהי גם הסיבה מדוע לא הבין קורח את הצורך של 'התקשרות לצדיק'. הוא טען על משה ואהרן: "כל העדה כולם קדושים" – "כולם שמעו דברים בסיני מפי הגבורה" (רש"י) – ומדוע תתנשאו על קהל ה'?! לשיטתו, כל עם ישראל מכירים את הש"ס ומפלפלים בסוגיותיו, גם מקובלים ובקיאים בתורת החסידות לא חסרים בעם ישראל, ומדוע על כולם לבוא ולשמוע דבר ה' מפי הצדיק?
אילו היו קורח ועדתו מבינים שמלבד למדנות ויֶדַע, יש עוד משהו – לא היו מדברים כך. "כי אם היו מאמינים בהאמת, שהעיקר הוא קיום התורה, לא היו אומרים 'ומדוע תתנשאו', כי היה ראוי להם להבין האמת שמשה ואהרן קדושתם גבוה מאד מאד – והם משוקעים עדיין בתאוות עולם הזה, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה על פסוק 'את מחתות החטאים' – 'הם חטאו על נפשותם'. אבל הם רצו להפריד בחינת למדן מצדיק, כאילו העיקר הוא למדן" (שם).
* * *
היהדות האמיתית מורכבת משני חלקים: צדקות ולמדנות, כשכל אחד מהם הכרחי. "כי אם אינו למדן, אמרו רבותינו זכרונם לברכה: 'ולא עם הארץ חסיד'; ולמדן בלבד, בוודאי אינו כלום, כי אפשר להיות למדן ורשע גמור. ו'לא זכה נעשה לו סם מות'. על כן צריך שיהיה למדן וחסיד" (ליקוטי מוהר"ן, לא).
כל הלימוד חייב לנבוע מתוך כיסופים לה' יתברך; "והכלל, שהעיקר הוא הרצון והכיסופין, שיהיה כוסף תמיד אליו יתברך – ובתוך כך מתפללים ולומדים ועושים מצוות" (שיחות הר"ן, נא).
ביטוי חריף לכך אנו מוצאים בסיפור שהיה עם רבינו הקדוש: כשהגיע אליו אחד מתלמידיו, שאל אותו רבינו: "במה הנך מחיה את עצמך?" ענה לו התלמיד "בדף גמרא". השיב רבינו לעומתו: "ואני מחיה את עצמי ב'ברוך אלקינו שבראנו לכבודו והבדילנו מן התועים' " (שיש"ק א, תקצז), כשהמסר הוא: שמחתו של היהודי מתחיל בראש ובראשונה בכך שאינו גוי והוא שייך לעם הנבחר, ורק בתור שכזה הוא זוכה לעסוק בתורה.
* * *
ההתבודדות והכיסופים, התפילות והגעגועים, אינם דבר נוסף ללימוד התורה, אלא הם הם נשמת התורה. אותיות התורה הם הגוף, ומה שמחיה ומפעיל אותם הם הכיסופים.
ובעומק יתר: אותיות התורה פועלות את פעולתן לפי ה'ניקוד' הרוחני שמניע אותן, כאשר ה'ניקוד' נעשה על ידי הרצונות והכיסופים לה' יתברך. זו הכוונה של הכתוב "נקודות הכסף" (ליקוטי מוהר"ן, לא), שהלימוד יבוא מתוך געגועים לה' יתברך. וכשהלימוד הוא נטול-כיסופים, הרי הוא כגוף בלא נשמה.
משום כך חייבים את ההתקשרות לצדיק. כי הוא זה שמחדיר בנו את הכיסופים שמנקדים את אותיות התורה בניקוד שמחיה את אותיות התורה.
רק כאשר הלמדן מחבר את עצמו לצדיק, ומקבל ממנו את הגעגועים ואת הכיסופים, מקבלת תורתו את השלימות. "ועל כן צריך כל למדן לפשפש במעשיו, ולהסתכל בעצמו אם הוא נקי מן החטא ואם הוא קדוש בשמירת הברית כראוי; ואם יודע בעצמו שעדיין לא הגיע לזה, מכל שכן אם הוא רחוק מתיקון זה כמו שהוא רחוק, כמו שמצוי עכשיו בעוונותינו הרבים – צריך לידע שעדיין אין לתורתו שלימות כי אם על ידי הצדיק הגדול הקדוש באמת בקדושת הברית בשלימות, שכשמקשרים עצמם אליו, אזי נכלל למדן וצדיק, ואז יכול להתתקן על ידו, שיזכה לכיסופין טובים ולצייר אותיות התורה לטוב על ידו" (ליקוטי הלכות, הודאה ה, ז).
ההתקשרות לצדיק, היא זו שגורמת שהמַטֶה – התורה הקדושה – ילבלב ויוציא פרח. ולכן, במחלוקת קורח ועדתו ציווה ה': "והיה האיש אשר אבחר בו, מטהו יפרח", ולכן רק מטה אהרן פרח, "להורות שמטה אהרן שהוא בחינת רב האמת שהוא מלאך ה' צבאות שכולל ומייחד למדן וצדיק, הוא לבדו הצליח ועשה פרי" (שם).
המטה של שאר הנשיאים, על אף היותו גדול ומרשים – נשאר עץ יבש ולא ליבלב, "כי אי אפשר להצליח בתורה ולעשות פירות באמת, כי אם כשמקשרין עצמו להצדיק האמת שהוא בחינת אהרן הכהן שהוא בחינת 'כי שפתי כהן ישמרו דעת' " (שם).
דפים קשורים
על מצוות ואיסורי התורה (לצפייה)
הרב שלמה עופר | שאו מרום עינכים
י"ד סיון ה'תשע"ב
בואו לצפות בשיעורו של הרב שלמה עופר בהר חומה, תיקוני הזוהר ועל מצוות ואיסורי התורה, על "תעשה" ועל "לא תעשה", על חומרת הנחת תפילין עד כדי כך שיהודי שאינו מניח תפילין נקרא בפי חז"ל "פושע ישראל בגופו"...
תומר דבורה - שיעור מס' 2 הרב שלמה עופר | שאו מרום עינכים כ"ג אייר ה'תשע"בסדרה מרתקת של מפגשים שתתמקד בספר 'תומר דבורה', ספר מוסר על פי הקבלה והסוד של רבי משה קורדובירו הידוע בכינויו 'הרמ"ק'.
נפשי החזקה... הרב שלמה עופר | שאו מרום עינכים כ"ה טבת ה'תשע"גהרב שלמה עופר מסביר את גודל עוצמת השיר "נפשי החזקה והפקחת", המדברת לנפש היהודיה, ומחזקת ומעוררת אותה לזכור את תפקידה – ואת עוצם כוחה – לעבודת הבורא.
ליקוטי מוהר"ן תורה ל"א חלק 1 הרב שלמה עופר | מוסדות שמ"ע ז' טבת ה'תשע"ה וְזֶה שֶׁאָמַר שְׁמוּאֵל" נְהִירִין לִי שְׁבִילִין דִּרְקִיעַ כִּשְׁבִילִין דִּנְהַרְדָּעֵי, הַיְנוּ כִּשְׁבִילִין דִּנְהוֹרֵי דֵּעָה, בְּחִינוֹת צְדָקָה רַחֲמֵי, וְעִקַּר הָרַחֲמִים עַל - יְדֵי הַדַּעַת... כי אדם שאין לו דעת אין לו רחמים.... הבגידה שמעון גווירץ | שאו מרום עיניכם י' אדר א ה'תשע"ד הוא, ידיד המשפחה במשך שנים ארוכות הציל אותה מעבדות וממוות ומאז הוא לקח אותה תחת חסותו, לימד אותה והעביר לה את סודותיו ואוצרותיו הגדולים ביותר וכיבד אותה כאילו והיא הייתה מלכת העולם.שדות חובה מסומנים באדום