הסגולה היומית

סגולה לשלום ולביטול המחלוקת: על ידי תאוות אכילה נוצרת מחלוקת על האדם וכשמשברין את תאוות האכילה זוכה לשלום.

ולא תתורו | פרשת שלח

מהמרגלים שנצטוו ללכת לתור את הארץ, יצאו בכוונה טובה ולבסוף קלקלו והוציאו את דיבת הארץ רעה. מיד לאחר מכן מצווה אותנו התורה "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם..."

שער ברסלב | כ"ב סיון ה'תשע"ה

"וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת... אֲנִי ה' אֱלֹקֵיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם"

ולאחר שהבנו את הקשר בין חטא המרגלים למצוות ציצית, צריך להבין מהי השייכות של יציאת מצרים למצות ציצית?

והביאור, הוא, שיציאת מצרים שייכת בכל אדם ובכל זמן, וכמו שאמרו חז"ל בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים, שכל יהודי כשהדעת שלו מבולבלת ואינו זוכה לאמונה חזקה וברה, הוא נמצא בגלות מצרים, כידוע שגלות מצרים היו המוחין והדעת במצר ובדוחק, ולעומת זאת כשהאדם זוכה לבהירות האמונה ולדעת שלימה זו בחינה של יציאת מצרים שנאמר בה וידעתם כי אני ה'.

והנה מצות ציצית בכוחה לשמור על האדם מכל מיני טעויות וספקות וכמו שכתוב "וראיתם אותו וזכרתם ... ולא תתורו אחרי לבכם ואחרי עיניכם".

ולכן נסמכה יציאת מצרים למצות ציצית, שעל ידי הציצית זוכה האדם לאמונה בהירה ולדעת דקדושה, שזו יציאת מצרים הפרטית שלו, בכל עת ובכל זמן.

וזה לשון רבי נתן מברסלב:
"כִּי עַל - יְדֵי צִיצִית זוֹכִין לְקַבֵּל הַתַּרְיַ"ג עֲטִין דְּאוֹרָיְתָא שֶׁמֵּהֶם נִמְשָׁכִין כָּל הָעֵצוֹת קְדוֹשׁוֹת שֶׁל צַדִּיקֵי אֱמֶת כַּנַּ"ל. וְזֶהוּ בְּחִינַת יְצִיאַת מִצְרַיִם וְאִיתָא שֶׁמִּצְרַיִם הוּא אוֹתִיּוֹת 'מֵצַר יָם', שֶׁהָיוּ כָּל הַמֹּחִין בְּגָלוּת וּבְמֵצַר, כִּי מֵצַר הוּא אוֹתִיּוֹת צֶמֶר כַּיָּדוּעַ, כַּמּוּבָא בַּכָּוָּנוֹת עַל פָּסוּק מִן הַמֵּצַר וְכוּ', הַיְנוּ שֶׁעַל - יְדֵי צִיצִית שֶׁל צֶמֶר זוֹכִין לָצֵאת מִגָּלוּת מִצְרַיִם וּמֵעֵצוֹת רָעוֹת"

(על פי 'ליקוטי הלכות' פסח הלכה ז' אות כ"ו)