הסגולה היומית
סגולות השום: שום צלוי או מבושל מרבה זרע אך שום חי מבטל את התאווה ועל כן אין לאכול שום חי בלילות שבת.סגולות השום
שום צלוי או מבושל מרבה זרע אך שום חי מבטל את התאווה ועל כן אין לאכול שום חי בלילות שבת.היכן הוא המטמון
אין זה סוד. כולנו, ללא יוצא מן הכלל. העשירים והעניים, הצעירים והמבוגרים, היהודים והגויים, הבהמות והחיות, כל היצורים מחפשים ומשוטטים יום וליל אל יעד אחד - להגיע לסיפוק והאושר, שיהיה לנו טוב. העולם כולו מלא וגדוש בהצעות ופיתויים מרהיבים לשכנע את כל אחד מאיתנו שהאוצר נמצא אצלו. זה בא במכוניתו וזה בא בפלאפונו המשוכלל, זה בא בחליפתו המהודרת וזה במנעליו, זה בטיול קסום לשווייץ וזה ביום שכולו מים. הכל צבעוני, תוסס, מרתק ושובה לב...
דומה העולם למשחק ילדים אשר נפוצו לכל עבר לחפש את המטמון. בו בזמן שמעולם לא ראו מטמון מה הוא. זה רץ לכאן וזה לשם, זה מחפש משהו כתום וזה מחפש משהו מוכסף, זה כבר בטוח שהגיע למטמון וזה מיואש כבר לגמרי שיש מטמון בכלל.
סיפר לי חבר שהזדמן לו לעצור פעם להפסקה בטבורו של כביש 6. הוא התבונן בכלי הרכב וחשב לעצמו: ראה זה פלא, מאות אנשים דוהרים דרומה בתחושה מלאה שהאושר שלהם מצפה להם שם, בו זמנית שיש מאות הסבורים דווקא שהאושר מצפה להם צפונה...
הוא אשר אמרנו. כולם משוטטים ומחפשים את האושר והסיפוק. הילד בטוח שכשיעשה בר מצוה הוא יהיה המאושר, ואחר כך מתברר שזה נדחה ליום עלותו לישיבה, בשלב מסויים זה נדחה לישיבה גדולה. מנסים פה ומנסים שם עד שנמנו וגמרו שיום הנישואין הוא פסגת האושר. בסיום השבע ברכות כבר חושבים יותר קדימה, ויש כבר תכניות לפרנסה, לילדים. וכשגם זה מגיע, אז יש ציפיות חדשות לדאוג להם לביגוד ולמחיה ולשידוכים. בין כך ובין כך עוברים להם החיים עמוסים לעייפה.
מעטים הם הזוכים באמת לגלות את המטמון, לחיות אותו, להשתמש בו לאורך שנות חייהם. כבר יותר קל להרים ידיים ולהכריז: אין בכלל מטמון. החיים הם קשים ומתישים, מלאי הרפתקאות ועדכונים. מי בכלל יכול למצוא פינה שקטה לחפש אושר ותענוג, כולם עסוקים בעסקים, העיתונות שוטפת את המח, הפלאפונים לא מפסיקים לצלצל, התחבורה זורמת, ובשלב מסויים, העיניים נעצמות עד המרוץ של יום המחר.
דוד המלך מכריז בספר התהלים: ואני קרבת אלהים לי טוב (תהלים עג). הוא זועק לעברנו, בואו ואגלה לכם היכן הוא כל הטוב והאושר שאתם כל כך רודפים אחריו. הטוב הזה נמצא בקרבת אלקים. בורא העולם הוא מקור הטוב והתענוגים. אם תזכו לקרבת אלקים זכיתם לכל הטוב שבעולם. ואם לא - אתם חיים באשליות !
קרבת אלקים זה לא רק אי שם בגן עדן, לאחר מאה ועשרים. קרבת אלקים זה כאן על הגלובוס שאנחנו יושבים. כאן יושבים אנשים שיש להם קרבת אלקים וטוב להם. הם לא בהכרח גרים בדירת פאר, יתכן שאין להם רכב, יתכן שאין להם בריאות מושלמת, יתכן שהם עוברים כל מיני תקופות לא קלות, אבל טוב להם. גם דוד המלך סבל מרדיפות, צער גידול בנים, עוני ומחסור, בזיונות, והוא לא חושש להכריז קבל עם ועדה: ואני קרבת אלהים לי טוב...
יתכן שיש לך וילה מפוארת עם בריכה צמודה, עם צוות עוזרים, עם רכב חדש, עם משפחה וילדים, עם שפע עצום ולא טוב לך. ויתכן שאתה ללא משפחה, ללא בית, נע ונד וטוב לך.
במה זה תלוי? בקרבת אלקים שיש לך. כאן טמון המטמון האמיתי. "כי רק זה הטוב, וכל זולת זה שיחשבוהו בני האדם לטוב - אינו אלא הבל ושוא נתעה" (מסילת ישרים פרק אי). כי אכן "בהעלות האדם ברגשי קודש אלו נגלה לפניו עולם חדש, כי אפשר לו לאדם בעולם הזה להיות כמלאך לרגעים ולהנות מזיו הקודש, וכל תענוג עולם הזה הם כאפס נגד עונג של דבקות האדם ליוצרו יתברך" מתבטא ה״חזון איש" בספרו אמונה ובטחון.
ידיד נפש, אב הרחמן... יערב לו ידידותך מנופת צוף וכל טעם. מתבטא בערגה רבי אלעזר אזכרי זצ"ל. כפי הנראה, חיו כאן בעולם הזה יהודים שהרגישו את זה.
אנחנו חיים בדור אקספרס, הכל נגיש ומהיר, לוחצים על כפתור נדלק מזגן, לוחצים על כפתור יש מוזיקה, לוחצים על כפתור נאפית עוגה, אתה יושב כאן בארץ וסוגר עסקים תוך שניות בחציו התחתון של כדור הארץ, חשבונות ומשכורות מועברים באופן אוטומאטי דרך המחשבים.
אין כל פלא, שיש לנו תחושה שזה עובד ככה גם ברוחניות. אתה מתקשר לקופת צדקה, תורם משהו, ואתה מוזכר תוך עשרים וארבע שעות בשבעים ושתים קברי צדיקים ברחבי העולם (!) אנחנו מחפשים היכן הוא הכפתור שלוחצים עליו וזוכים ליראת שמים, לאמונה, לשמחה, לידיעת התורה, לתפילה בכוונה, לחינוך הילדים, לשלום בית. מהו המספר שאם נתקשר אליו נשמע הודעה קולית בסגנון של: ליראת שמים הקש אחת, לידיעת התורה הקש שתים, לשמחה הקש שלש, לתפילה בכוונה הקש ארבע, וכן הלאה.
נכון, אין כזה מספר ואין כאלו לחצנים. אבל יש משהו יותר שורשי מזה. לשם מה חפצים אנחנו בעצם בכל הרשימה הזאת? כי אנחנו מאמינים שזה הטוב ביותר עבורינו. אז אולי נשאר לנו לחפש יעד אחד.
כיצד נזכה לקרבת השם? כיצד נתדבק בבורא יתברך שהוא מקור כל הטוב והתענוגים?
למעשה, לשם כך ניתנו לנו התורה והמצוות. שהרי הקדוש ברוך הוא בעצמו הוא אינו מושג ואין לנו שום אפשרות להתדבק בו, אלא שחמל עלינו אבינו אב הרחמן ונתן לנו תורת אמת, וכשאנחנו עוסקים בה ומקיימים את הנאמר בה, ניתנת לנו האפשרות להתדבק בבורא יתברך.
כך כותב המפרש על הרמב"ם בהלכות יסודי התורה (פ״ב הלכה א), שהאדם "יתבונן במעשי השם וברואיו, ועל ידי זה יכיר את גדולת השם, ותתאוה נפשו תאוה גדולה להדבק בו, ותאהב אותו אהבה גדולה". ומסיים שם בזו הלשון: "ולא נתנו כל המצוות אלא כדי שנגיע בהם לזו המדרגה". וכעין זה ממש מובא ב"תולדות יעקב יוסף" על הפסוק "ובו תדבק" (דברים י, כ).
כלומר, כל שעות עמל התורה, כל אלפי התפילות, כל מעשי החסד, כל הזהירות ממאכלות אסורות, מראיות אסורות, כל הסור מרע וכל העשה טוב שלנו הוא רק אמצעי להגיע למטרה הנכספת של הדבקות בבורא עולם, מקור הטוב והתענוגים.
לא נעים לחשוף את זה. אבל המצוות הללו - הדביקות בהי, האמונה החושית, הישויתי השם לנגדי תמידי נדחקו קצת הצידה בדור שנות האלפיים. את מקומם תפסו דברים מעשיים יותר. יש מפעלי חסד בקני מידה מדהימים, יש אלפי ישיבות וכוללים ברחבי העולם, יש בניני שטיבלאך מרשימים בכל שכונה שמכבדת את עצמה, יש מקוואות פאר עם קרמיקה. אבל משהו פנימי יותר הולך ונמוג.
קורא יקר! תסלח לי על החוצפה. אבל נשאל אותך בארבע עיניים, מתי לאחרונה חשבת באמת על הבורא עולם? האם הבוקר בשעה 8:32, כשעמדת בתור במכולת עם שקית החלב והלחם, זכרת שיש בורא עולם? מתי לאחרונה דיברת איתו? ברור לי שהתפללת היום, ברור לי שקראת קריאת שמע, ועברו לך במוח סידרת המילים האומרות: אני מוכן למסור את עצמי על קדושת השם. אבל האם הרגשת שאתה עומד מול השם?
הפרק הקודם: מבוא | הפרק הבא: חלום אמיתי
מקור: שער ברסלב
