הסגולה היומית
סגולה לשמחה: וּבְכֵן יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְהֹוָה אֱל ֹהַי וֵאל ֹהֵי אֲבוֹתַי, שֶׁתַּעַזְרֵנִי וְתוֹשִׁ...סגולה לשמחה
וּבְכֵן יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְהֹוָה אֱל ֹהַי וֵאל ֹהֵי אֲבוֹתַי, שֶׁתַּעַזְרֵנִי וְתוֹשִׁיעֵנִי בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים לִזְכּוֹת לְשִׂמְחָה גְּדוֹלָה בֶּאֱמֶת בַּעֲבוֹדָתְךָ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "עִבְדוּ אֶת יְהֹוָה בְּשִׂמְחָה וְגִילוּ בִּרְעָדָה" וּתְזַכֵּנִי בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים לַעֲשׂוֹת כָּל הַמִּצְווֹת בְּשִׂמְחָה גְּדוֹלָה בֶּאֱמֶת, שֶׁיִּהְיֶה לִי שִׂמְחָה גְּדוֹלָה מֵהַמִּצְוָה בְּעַצְמָהּ, שֶׁאָגִיל וְאֶשְׂמַח מְאֹד בִּשְׁעַת עֲשִׂיַּת כָּל מִצְוָה וּמִצְוָה, בַּמֶּה שֶׁזָּכִיתִי בְּרַחֲמֶיךָ לַעֲשׂוֹת הַמִּצְוָה, וְכָל שִׂמְחָתִי יִהְיֶה רַק הַמִּצְוָה לְבַד ל ֹא בִּשְׁבִיל שְׂכַר עוֹלָם הַבָּא, מִכָּל שֶׁכֵּן וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁלּ ֹא יַעֲלֶה בְּדַעְתִּי, חַס וְשָׁלוֹם פְּנִיּוֹת שֶׁל שְׁטוּת בִּשְׁבִיל בְּנֵי אָדָם אוֹ בִּשְׁבִיל עִסְקֵי עוֹלָם הַזֶּה, חַס וְשָׁלוֹם, רַק שֶׁאֶזְכֶּה לַעֲשׂוֹת כָּל הַמִּצְווֹת בְּשִׂמְחָה גְּדוֹלָה מֵהַמִּצְוָה בְּעַצְמָהּ וְיִהְיֶה כָּל הָעוֹלָם הַבָּא שֶׁלִּי בְּהַמִּצְוָה בְּעַצְמָהּ עַד שֶׁלּ ֹא אֶרְצֶה שׁוּם שְׂכַר עוֹלָם הַבָּא בִּשְׁבִיל הַמִּצְוָה, רַק שֶׁכָּל שְׂכָרִי יִהְיֶה שֶׁתְּזַכֵּנִי לַעֲשׂוֹת מִצְוָה אַחֶרֶת בִּשְׂכַר מִצְוָה זֹאת, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: שֶׁשְּׂכַר מִצְוָה מִצְוָהוְאֶזְכֶּה לְהִכָּלֵל בְּךָ עַל יְדֵי מִצְווֹתֶיךָ הַקְּדוֹשִׁים אֲשֶׁר הֵם אַחְדוּתֶךָ וִיקֻיַּם בָּנוּ מִקְרָא שֶׁכָּתוּב: "יִשְׂמַח יְהֹוָה בְּמַעֲשָׂיו", "יִשְׂמַח יִשְׂרָאֵל בְּעוֹשָׂיו", שֶׁאַתָּה תִּשְׂמַח בָּנוּ עַל יְדֵי שֶׁתְּזַכֵּנוּ לַעֲשׂוֹת מַעֲשִׂים טוֹבִים בְּעֵינֶיךָ, וַאֲנַחְנוּ נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בָּךְ, וְתַעַזְרֵנוּ בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים לְהַמְשִׁיךְ חִיּוּת וְשֶׁפַע טוֹבָה וּבְרָכָה עַל יְדֵי עֲשִׂיַּת מִצְווֹתֵינוּ בְּשִׂמְחָה גְּדוֹלָה, לִרְמַ"ח אֵיבָרֵינוּ וּשְׁסָ"ה גִּידֵנוּ, וּלְכָל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ וּלְכָל הַשָּׁנָה כֻּלָּהּ, וְכָל הַשְּׁל ֹשָׁה קוֹמוֹת, הֵן קוֹמַת עוֹלָם הֵן קוֹמַת שָׁנָה הֵן קוֹמַת נֶפֶשׁ כֻּלָּם יִתְבָּרְכוּ וִיקַבְּלוּ חַיִּים וְטוֹבָה וּבְרָכָה וּקְדֻשָּׁה וְטָהֳרָה עַל יְדֵי קִיּוּם מִצְווֹתֵינוּ בְּשִׂמְחָה גְּדוֹלָה:
אמונת חכמים - צדיק גוזר
למאמר הקודם בסדרת "אמונת חכמים" "אור היהדות" הקלק כאן!
ולאורך ההסטוריה היו עימותים קשים בין חכמי האומות וחכמי ישראל וחכמינו ז"ל נאלצו להקדיש זמן כדי לקיים "ודע מה שתשיב לאפיקורוס" ודוגמאות רבות לכך ישנן במסכת עבודה זרה:
שאל פילוסוף את רבן גמליאל כתוב בתורתכם "כי ה' אלוהיך אש אוכלה הוא אל קנא" מפני מה מתקנא הבורא בעובדי ה' ואינו מתקנא בעבודה זרה? אמר לו רבן גמליאל: אמשול לך משל למה הדבר דומה, למלך בשר ודם שהיה לו בן והבן הזה גידל בביתו כלב ובחר לקרוא לו על שם אביו המלך, וכשנשבע היה אומר בחיי כלב אבא. כעס המלך מאוד ועל מי כעס על הבן או הכלב? הוי אומר על הבן.
אמר לו הפילוסוף: כלב אתה קורא לעבודה זרה שלנו, והלוא יש בה ממש, שפעם אחת נפלה דלקה בעירנו ונשרפה כל העיר והבית בו היתה עבודה זרה לא נשרף. אמר לו רבן גמליאל אמשול לך משל למה הדבר דומה, למלך בשר ודם שסרחה עליו מדינה כשהוא עושה מלחמה עם החיים הוא עושה או עם המתים? הוי אומר עם החיים.
אמר לו הפילוסוף לרבן גמליאל: מת אתה קורא אותה כלב אתה קורא אותה אם כן יאבדנה מן העולם. אמר לו רבן גמליאל: אילו לדבר שאין לעולם צורך בו היו עובדים היה מבטלה, מכיוון שהם עובדים לחמה וללבנה לכוכבים ולמזלות לאפיקים ולגאיות יאבד עולמו מפני השוטים? אלא עולם כמנהגו נוהג ושוטים שקלקלו עתידין ליתן את הדין.
עוד מובא במסכת סנהדרין לט. אמר לו כופר לרבן גמליאל: אלוהיכם גנב הוא מכיוון שלקח צלע מהאיש ויצר ממנו אישה. על קיטור זה של הכופר ענתה בתו של רבן גמליאל, אמרה לו לכופר שיזמין לה שופט דחוף אמר לה מדוע? אמרה לו: בא אלינו בלילה גנב לקח את הסל של כסף והכניס במקום זה זהב. אמר לה כופר לבתו של ר"ג: הלואי יבוא אלינו כל יום גנב כזה. אמרה לו: מה אם כן אתה משתומם? הקב"ה לקח צלע מהאדם ונתן לו שפחה שתשמש לפניו. אמר לה הכופר: כוונתי שהקב"ה יכל לקחת את הצלע כאשר אדם הראשון היה ער מדוע "ויפל ה' אלוקים תרדמה על האדם וישן ויקח אחת מצלעותיו"? לקחה בתו של ר"ג חלק חי של בהמה וצלתה לנגד עיניו, אמרה לו אכל מזה, אמר לה מאוסה היא בעיני, אמרה לו כן גם באדם הראשון אם היה השם יתברך לוקח אחת מצלעותיו בפניו היתה האישה מאוסה בעיניו.
וכן מובא בפרשת פנחס רכ"א בזוהר, כי גוי אחד בא לפני רבי אלעזר ואמר לו: זקן, זקן! שלוש שאלות רציתי לשאול ממך, אחת שלא מוזכר כלל בתורה בניין בית שלישי בו אתם מאמינים שיבנה, השניה שאתה אומרים שאתם קרובים למלך העליון יותר משאר העמים, ומי שמקורב למלך צריך שיהא שמח בלי צער, ובלי פחד ובלי דוחק, ושאלה שלישית שאתם לא אוכלים נבלות וטרפות בשביל שתהיו בריאים, והנה אנחנו אוכלים כל אשר נחפוץ וגופנו חזק יותר ובריא, ואתם כלכם חלשים ורצוצים - אתם עם ששונא אתכם אלוקיכם בכל, זקן,זקן! אל תתן תשובה כי לא אשמע אותך!
מספר הזוהר כי רבי אלעזר נתן בו עיניו ונעשה גל של עצמות ומגלה לנו רבי אלעזר כי במתיבתא של הרקיע שאלו את השאלות הללו והשיבו תשובות שהסכים עליהם הבורא יתברך בעצמו, התשובות הללו גילה אליהו הנביא לרבי אליעזר - וכך אמר: בית המקדש ראשון ושני נבנו ע"י אדם, ונתגלה אז לשלמה ברוח הקודש כי בית שיבנה ע"י אדם יחרב אך עתיד להבנות בית ע"י ה' יתברך והוא ישאר לנצח וכך אמר "אם ה' לא יבנה בית שוא עמלו בוניו בו" ומה כתוב לעתיד לבוא "בונה ירושלים ה'" ועוד כתוב על העיר ירושלים "ואני אהיה לה נאום ה' חומת אש סביב" אם לעיר כך כל שכן לבית.
ולשאלת היות העמים שמחים ואנו עצבים מקושי הגלויות, גילו בשמים שהעולם הוא כעין אדם בעל אברים. ישראל הם לב העולם, הלב הוא רך וחלש וכל צער שיש מגיע תחילה את הלב ובכל זאת בזכות הלב מתקיימים כל האברים – והמוח שהוא המלך קשרו ישירות עם הלב, אולם שאר האברים אך בעקיפין (רמז על כך – ולא תתורו אחרי לבבכם ואחר עיניכם, עיניים כאן הם עיני השכל שאחר שהעין ראתה גרמה למוח לחשוב והלב מימלא חשק ותאוה).
ובאשר לשאלה השלישית השיבו בשמים כי מזון רב נכנס לגוף אך הבירור הזך ביותר נעשה בלב, שאליו מגיעים הדמים הנקיים ביותר והמבוררים ביותר, והוא בכל זאת רך וחלש ביותר וכל האברים לוקחים בירור פחות נקי ונהנים מן הפסולת ובכל זאת הם חזקים יותר. ושוב נמצא שעיקר הכוח הוא בלב, עיקר הכוח עם ישראל.
ובכל הדורות ידעו השליטים וחשובי האומות להעריך לא רק את מידותיהם של רבנן. כפי שידוע שבנין בית המקדש שחודש ע"י הורדוס היה בעקבות התפעלותו ממידותיו הנעלות של בבא בן בוטא, המובא בבא בתרא דף ג. וכן מעשה נוסף המובא בתענית כד: באחד שבעל כותית ונתחייב מלקות בבית דין של רבא רבא הלקהו והלה מת. נודע הדבר לשבור מלכא, רצה שבור מלכא לענוש את רבא. אמרה לו אימו: עזוב אותו, היהודים מה שמבקשים מהאלוקים שלהם הוא נותן להם, אמר לה: ומה ראית? אמרה לו: כמו הגשם תמיד כשמבקשים נענים. אמר לה בנה מפני שתקופת הגשמים וגם נוטה לרדת אז. אך אם עתה בתקופת תמוז יבקשו גשמים ודאי לא יוריד להם. שלחה לו איפרא הורמיז אימו של שבור מלכא לרבא התפלל שירדו גשמים. רבא התפלל ולא הועיל. אמר רבא פסוק "אלוהים באזנינו שמענו אבותינו ספרו לנו פועל פעלת בימיהם בימי קדם", ואנו בעינינו לא ראינו. ומיד החל לרדת גשם נכון. נראה כי אמנם "צדיק גוזר והקב"ה מקיים"
אך הקפידו בשמים על רבא שבקש נס מפורסם כל כך ללא צורך. ובלילה בעת שישן בא אליו אביו של רבא בחלום ואמר לו שלא ישן בלילה במיטתו מפני שכועסים עליו על שהטריח את בוראו. רבא ישן במקום אחר ובבוקר ראה והנה מיטתו קרועה וסימני שדים ומזיקים היו בה.
וזה לשון הזוהר הקדוש "אמר רבי יוסי ודאי כל מה דעביד קודשא בריך הוא בארעא, כלא הוא ברזא דחכמתא, וכלא בגין לאחזאה חכמתה עילאה להו לבני נשא, בגין דילפון מההוא עובדא רזין דחכמתא, וכלא אינון כדקא יאות, ועובדו כלהו אורחי דאוריתא, בגין דאורחי דאוריתא אינון אורחי דקודשא בריך הוא, ולית מילה זעירא דלית בה כמה אורחין ושבילין ורזין דחכמתא עילאה.
תרגום: אמר רבי יוסי, ודאי כל מה שהקב"ה עושה בארץ הכל הוא בסוד החכמה, והכל הוא כדי להורות חכמה עליונה, לבני אדם, כדי שילמדו מאותם המעשים סודות החכמה... ואין לך דבר קטן שלא יהיו בו כמה דרכים ושבילים וסודות החכמה העליונה. על פסוק כה פשוט (בראשית לו: "ושם אשתו מהטבאל בת מטרד בית מי זהב", כתוב בזוהר "ובכל מילה ומילה חכמתא איהו ואוריתא דקשוט, ובגין כך אינון מילין דאוריתא מילין קדישין אינון, לאזאה מינה נפלאות, כמה דאת אמר "גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך" (ובכל מילה ומילה ישנה חכמה ותורת אמת, לכן המילים הללו מילים קדושות, שבאות להראות נפלאות וכמו שבקש דוד "גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך") ואומר לנו עוד הזוהר (אחרי מות נ"ט) שהחכם מכל אדם (וכפי שאומר הרמב"ם שרק משיח יהיה חכם ממנו) כתב שלושה ספרי חכמה, ושלושתם בחכמה העליונה שיר השירים – חכמה, קוהלת – תבונה, משלי – דעת.
וכל חכמה בעולם קשורה ויונקת מחכמתו של שלמה המלך באשר הוא פתח את שער החכמה בעולם.
מתוך הספר 'חרבות בשפתותיהם' של הרב שלמה עופר שליט"א
למאמר הקודם בסדרת "אמונת חכמים" "אור היהדות" הקלק כאן!
