הסגולה היומית
מי שקשה לו למצוא זיווגו: יאמר בכל יום מזמורים אלו: ל"ב, ל"ח, ע', ע"א, קכ"ד, ...מי שקשה לו למצוא זיווגו
יאמר בכל יום מזמורים אלו: ל"ב, ל"ח, ע', ע"א, קכ"ד, ויקרא שירת הים בשמחה.
נתן בו עיניו ונעשה גל עצמות
וכך כותב מרן השולחן ערוך ביור"ד סמין רמ"ג סעיף ו' 'עוון גדול הוא לבזות תלמידי חכמים או לשנאתן וכל המבזה את החכמים אין לו חלק לעולם הבא והוא בכלל "כי דבר ה' בזה"
וכתב מרן ביו"ד רמ"ג סעיף ז' 'מי שהעידו עליו שביזה ת"ח אפילו בדברים (אפילו שלא בפניו) בית דין היו מנדין אותו ואין מתירין לו עד שירצה החכם שנדוהו בשבילו'.
תורתינו הקדושה חייבה אותנו להוקיר ולכבד תלמידי חכמים עד כדי כך שהושווה כבודו של ת"ח לכבוד השכינה הקדושה. 'שיהא מורא רבך כמורא שמים', וידוע כי סיבות שונות היו לשיעבוד הארוך מאתים ועשר שנים בבית העבדים במצרים, אחת הסיבות מגלה לנו הגמרא במסכת נדרים ל"ב. והחץ מופנה דווקא אל אברהם אבינו ע"ה והוא שנהג אוגאיא בתלמידי חכמים, שהוליכם למלחמה ככתוב 'וירק את חינכיו ילידי ביתו שמנה עשר ושלש מאות וירדוף עד דן'
וגם מחלתו של המלך אסא באה לו על שעשה אנגריא בתלמידי חכמים שנתן להם לעסוק בעבודת המלך (סוטה יוד.) ומקרים רבים מופיעים לאורך הש"ס שמידת הדין פגעה קשות באדם המבזה ת"ח ואפילו שהחכם מצד עצמו לא נפגע ולא הקפיד כלל אך רחמנא קפיד - משמים הקפידו על כבודו.
וכך כותב מרן השולחן ערוך ביור"ד סמין רמ"ג סעיף ו' 'עוון גדול הוא לבזות תלמידי חכמים או לשנאתן וכל המבזה את החכמים אין לו חלק לעולם הבא והוא בכלל "כי דבר ה' בזה"
וכתב מרן ביו"ד רמ"ג סעיף ז' 'מי שהעידו עליו שביזה ת"ח אפילו בדברים (אפילו שלא בפניו) בית דין היו מנדין אותו ואין מתירין לו עד שירצה החכם שנדוהו בשבילו'.
ומעשה היה שישב רבי טרפון ועסק בתורה והתאמץ זמן רב לנסות ולמצוא תירוץ לקושיא, ובזמן קצר הצליח תלמידו למצוא מענה לקושיא ישב שם רבי עקיבא וראה זאת, כעס עליו רבי עקיבא ואמר לו מדוע צהבו פניך מפני זקן זה. שנראה כי התלמיד זחה דעתו והתגברה בו מידת הנצחון. היה בחג הפסח לא הגיע עצרת והתלמיד איננו כי לקח אותו האלוקים.
ובגמרא ברכות יט. ישנו דיון אם מותר לדבר בגנות אדם שמת. ומסקנת הגמרא על פי עובדא שסיפר רבי פפא באחד שדבר אחרי מותו של שמואל ונפל באותה עת קנה כבד מן הגג ורצץ את ראשו ולפי זה מסקנת הגמרא שתלמיד חכם קוב"ה תבע ביקריה (הקב"ה תובע כבודו) וכן אמר רבי יהושע בן לוי 'כל המספר אחר מיתתן של תלמידי חכמים נופל בגהינום.
ועל חורבן ירושלים נתנו סיבות שונות בס"ש ואחת מהן בשם רב יהודה שאומר 'לא חרבה ירושלים אלא בשביל שביזו בה תלמידי חכמים'
אמר רבי יהודה אמר רב מאי דכתיב "אל תגעו במשיחי ובנביאי אל תרעו" אל תגעו במשיחי אלו תינוקות של בין רבן (שדרך תינוקות למשחן בשמן) ובנביאי אל תרעו אלו תלמידי חכמים (שנאמר ונביא לבב חכמה) שבת קיט: ובעירובין דף כא: מזהירה הגמרא כי הלועג על דברי חכמים נידון בצואה רותחת כפי שאומר קוהלת 'עשות ספרים הרבה אין קץ ולהג הרבה יגעת בשר' שהמלעיג על חכמים נידון ביגיעת בשר ולפי רב ורבי חנינא המבזה תלמיד חכם נקרא אפיקורוס ורבי יוחנן ורבי יהודע בן לוי החמירו יותר שאף המבזה חברו בפני תלמיד חכם נקרא אפיקורוס.
וכל כך צריך להשמר מלהוציא נדנוד של זילותא על תלמיד חכם שגדול עוונו מנשוא אמר רבי יוסף כגון אדם שאומר מאי אהנו לן רבנן (מה הועילו לנו חכמים) ולפי רב פפא די אם אומר אדם 'הני רבנן' אלו החכמים בלשון זלזול ורב פפא עצמו אמר כך 'הני רבנן' וישב מיד בתענית לכפר עוונו. רב נחמן אמר שהקורא לרבו בשמו נקרא אפיקורוס וכך אומר רבי יוחנן מפני מה נענש גיחזי מפני שקרא לרבו בשמו שנאמר 'ויאמר גיחזי אדוני המלך זאת האשה וזה בנה אשר החיה אלישע'
ומספרת הגמרא בתענית ט, כי רב הונא בר מנוח ורב שמואל בר אידי ורב חייא מווסתנא היו לומדים אצל רבא, כאשר נפטר החלו לומדים אצל רב פפא, ובכל פעם שלמדם הלכה שאינה משתמעת כרוח רבם שנפטר, היו מרמזים זה לזה. חלשה דעתו של רב פפא, הקריאו לו בחלום את הפסוק 'ואכחיד את שלושת הרועים' ראה רב פפא בזה סימן שרוצים להענישם - ובקש מהם שלא יבואו עוד אליו.
ומעשה ברבי שמעון בר יוחאי שראה לאחד שמלקט פירות בשביעית, (בשנת השמיטה) אמר לו. אסור שהרי ספיחין הן. אמר לו האיש בעזות הרי אתה מתיר. אמר לו רבי שמעון והלא חברי חולקין עלי. קרא עליו את הפסוק 'ופורץ גדר ישכנו נחש' ומיד בא נחש והכישו (ירושלמי שביעית פ"ט ה"א) וידוע שקיללת תלמיד חכם אפילו על תנאי אינה שבה ריקם ויש לזה גדר של סכנת נפשות וכפי שאומר לנו רבי אליעזר בן הורקנוס "והוי זהיר בגחלתן שלא תכווה שנשיכתן נשיכת שועל ועקיצתן עקיצת עקרב ולחישתן לחישת שרף וכל דבריהם כגחלי אש"
וכמו שאומרת הגמרא בבא מציעא דך קח, על רבה בר רב נחמן שנסע באוניה ובקצה הנהר ראה יער. שאל למי היער, אמרו לו של רבה בר רב הונא ומכיוון שהיער מפריע לאוניה אמר רבה בר רב נחמן את הפסוק בעזרא ט' "ויד השרים והסגנים היתה במעל הזה ראשונה" והתיר להם לקוץ את היער. הגיע רבה בר רב הונא וראה שקוצצים את היער, אמר מי שציווה כך לא יהיה לו זרע, וכך היה שכל השנים שרבה בר רב הונא חי לא היו לרבה בר רב נחמן ילדים.
וכן מספרת הגמרא ביומא דף פז. על אותו קצב שחטא לרב, ועברו שנים עשר חודשים ולא בא לפייסו למרות שהקצב היה אשם, ורב הלך בעצמו לאותו קצב כדי להתפייס עמו, וכשבא רב אל הקצב עמד ליד השער וקרא לו. שמע הקצב את קולו של רב ואמר בליגלוג "האתה זה רב, לך מכאן אין לי עסק איתך" ובאותו רגע ממש ברזל הגרזן ששבר עמו ראש בהמה נשלף ופגע בו בראשו ומת.
וכן אותה אשה שהגיע לדין לפני רבי יהודה. ורבי יהודה פסק לחובתה, אמרה לו לרבי יהודה האם שמואל רבך גם היה פוסק כך, שאל אותה האם את מכירה את שמואל אמרה לו כן: נמוך, בטן גדולה, שחור עם שיניים גדולות אמר לה לבזותו באת. מיד פקעה ביטנה ומתה. (נדרים נ:)
וכן מצינו מעשה ברבי יוחנן שאמר שלעתיד הקב"ה יביא אבני מרגליות בגודל שלושים על שלושים וחוקק בהן עשר על עשרים ומעמידים בשערי ירושלים. אותו תלמיד ששמע זאת היה לו קשה לדמיין מציאות כזו וליגלג על כך. ונראה כי בשמיים הקפידו עליו מאד אך רצו להראות לו כי לא יפלא מה' דבר ולימים הפליגה ספינתו בים וראה מלאכי השרת מנסרים אבני ענק כאלו. בא לפני רבי יוחנן ואמר "דרוש רבי ולך נאה לדרוש כאשר אמרת כן ראיתי" אמר לו רבי יוחנן "ריקא אלמלא לא ראית לא האמנת נתן בו את עיניו ונעשה גל של עצמות" (בבא בתרא ע"ד) רואים אנו ממקרה נורא זה כי יסוד היסודות של אמונתינו הקדושה הי "אמונת חכמים" להאמין בדבריהם וכפי שאומר רש"י "אפילו אומר לך על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין".
ולא אחת מוצאים אנו את הביטוי "נתן עיניו בו ועשאו גל של עצמות" שמתוך הקפדתם של חכמים וכעסם על המרידה בהשם יתברך די היה להם להיבט בחוטא ולגרום את מותו ובכך הייתה כפרתו, ומספר הזוהר הקדוש "רבי שמעון הוה אזיל יומא חד בפלי דטבריא, חמא בני נשא דהוו מקטרי בקיטרא דקשתא בקולפא דקנסיר, אמר ומה חובה דא באיתגליא לארגזא למריהון, יהיב עינו בהו ואתרמיו לגו ימא ומיתו"
תרגום: "רבי שמעון, היה מהלך בשערי טבריה, ראה בני אדם שמוציאים זרע לבטלה לעיני כל, אמר - מדוע חוטאים אלו בגלוי להרגיז את אדונם, נתן עיניו בהם והושלכו לתוך הים ומתו".
וכששמע רבי ייבא סבא על אחד שלא מאמין במצוות ברית מילה נתן עיניו בו ואיתעביד חלא דגרמי (נעשה גל של עצמות).
ומסביר בליקוטי מוהר"ן על דרך הסוד כי ענין 'נתן עיניו בו והפכו לגל של עצמות' כי הצדיק אשר יודע לאן החטא מגיע ומה נורא ומה איום החושך שנעשה מכל עוון, ומשנתן הצדיק את עיניו בו הצליח בעל החטא לראות גם הוא לאן העוון שעשה מגיע, ואין עונש גדול מזה כשאדם רואה מה שפגם, וזה הדיוק 'גל של עצמות' גל מלשון התגלות (גל עיני והביטה) ועצמות מלשות סגירה ועצימה (עוצם עיניו מראות ברע) וכשנגלו עיניו מעצימתם ויכל לראות הרע שעשה כאילו נהפך ממש לגל עצמות.
ומקרה נוסף שמספר התלמוד על רב ששת שהיה סגיא נהור, ומכיוון שישנה מצוה מיוחדת לקבל פני מלך, ואפילו מלך ממלכי האומות, הצטרף גם רב ששת לראות פני המלך, ושם היה מין אחד ששאל בלעג "כדים שבורין למה הולכים לנהר" (מה לעיוור במקום זה) אמר לו רב ששת בוא וראה שאני יודע יותר ממך. עבר גדוד ראשון ברעש אמר לו המין המלך הגיע. אמר לו רב ששת לא! וכך קרה עם הגדוד השני בעבור הגדוד השלישי היתה דממה ודווקא כאן אמר רב ששת הנה המלך הגיע והמין אמר לא! ואכן המלך הגיע ואז ברך רב ששת "ברוך שחלק מכבודו לבשר ודם" אמר לו המין למה לך לברך הרי אינך רואה. רב ששת נתן עיניו בו ונעשה גל של עצמות. (ברכות נח.)
כמו כן הירושלמי בברכות פ"ב ה"ח, מספר על רבי זעירא כשעלה לארץ ישראל הקיז דם ונחלש והלך לקנות בשר. והקצב התחיל להתלוצץ ממנו באשר למחיר הבשר ואמר כי המחיר חמישים כסף ומכה אחת. ורבי זעירא בתמימות ניסה להעלות לו את המחיר כדי שלא יקבל את המכה. ועלה עד למאה אך הקצב סירב, אמר לו רבי זעירא אם כן עשה כמנהגך ואכן לקח חמישים כסף ונתן מכה, כשנכנס רבי זעירא לבית המדרש שאל להם על המנהג המשונה בעיר, חכמים קראו מיד לקצב כדי לעונשו וכשהלכו מצאו שארונו יוצא להקבר. שאלו חכמים את רבי זעירא האם כל כך כעסת עליו, נשבע רבי זעירא כי כלל לא כעס וחשב בתמימות כי זה מנהג המקום, לתת מכה.
וכן רבי אלעזר ורבי חיא הלכו בדרכך ועסקו בתורה להסביר ענין "כותנות העור" שהלביש הקב"ה את אדם וחוה ותוך כדי כך באו ליסטים והחלו לתקוף אותם הביט בהם רבי אלעזר מיד באו חיות והתנפלו עליהם.
עוד דוגמאות וסיפורים רבים מובאים בגמרא ואחרים שקרו בזמנים מאוחרים יותר, ראשונים ואחרונים וכולם באים ללמדנו ש- "והוי זהיר בגחלתן שלא תכווה שנשיכתן נשיכת שועל ועקיצתן עקיצת עקרב ולחישתן לחישת שרף וכל דבריהם כגחלי אש" אין זו מליצה יפה או שירה פואטית אלא אזהרה! ראו זה משחק באש - תתרחקו ולא תפגעו.
התלמיד חכם - הצדיק אינו נהנה מזה שאדם אחר ניזוק בגללו. זה רע בשבילו, אך לפעמים, לא משנה כמה ירצה הצדיק למחול לאדם שביזה אותו, משמיים אין מוחלים על כבודו..
דפים קשורים
ליקוטי הלכות אורח חיים חלק א' הלכה ב' | הרב שלמה עופר בשיעורו על אמונה בצדיקים - אמונת חכמים ועל מקומם של בעלי התשובה ביהדות ועל ההשפעה והכוח העצום שיש בכל מצווה ומצווה...
האזנה מהנה!
בואו לצפות בשיעורו של הרב שלמה עופר בהר חומה, תיקוני הזוהר ועל מצוות ואיסורי התורה, על "תעשה" ועל "לא תעשה", על חומרת הנחת תפילין עד כדי כך שיהודי שאינו מניח תפילין נקרא בפי חז"ל "פושע ישראל בגופו"...
"כן" - "לא" - זה לא תמיד שחור לבן שמעון גווירץ | שאו מרום עיניכם ב' ניסן ה'תשע"ב חלק מחובת החינוך המוטלת עלינו כהורים היא לאסור על ילדינו דברים מסויימים ולחייבם בדברים מסויימים, ילד חייב לשמוע מהוריו את המילה "לא" מפעם לפעם אחרת הוא יגדל להיות פרא אדם, הורה חייב לומר גם את המילה "כן" ולחייב את ילדיו בדברים מסויימים אחרת ילדיו יצאו פראי אדם